חלוקת הארץ בין השבטים — גבולות חדשים
פסוקים
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה גֵּ֤ה גְבוּל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתְנַחֲל֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יוֹסֵ֖ף חֲבָלִֽים׃ וּנְחַלְתֶּ֤ם אוֹתָהּ֙ אִ֣ישׁ כְּאָחִ֔יו אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לְתִתָּ֖הּ לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וְנָ֨פְלָ֜ה הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לָכֶ֖ם בְּנַחֲלָֽה׃ וְזֶ֖ה גְּב֣וּל הָאָ֑רֶץ לִפְאַ֨ת צָפ֜וֹנָה מִן־הַיָּ֧ם הַגָּד֛וֹל הַדֶּ֥רֶךְ חֶתְלֹ֖ן לְב֥וֹא צְדָֽדָה׃ חֲמָ֤ת׀בֵּר֙וֹתָה֙ סִבְרַ֔יִם אֲשֶׁר֙ בֵּין־גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וּבֵ֖ין גְּב֣וּל חֲמָ֑ת חָצֵר֙ הַתִּיכ֔וֹן אֲשֶׁ֖ר אֶל־גְּב֥וּל חַוְרָֽן׃ וְהָיָ֨ה גְב֜וּל מִן־הַיָּ֗ם חֲצַ֤ר עֵינוֹן֙ גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וְצָפ֥וֹן׀צָפ֖וֹנָה וּגְב֣וּל חֲמָ֑ת וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת צָפֽוֹן׃ וּפְאַ֣ת קָדִ֡ים מִבֵּ֣ין חַוְרָ֣ן וּמִבֵּין־דַּמֶּ֩שֶׂק֩ וּמִבֵּ֨ין הַגִּלְעָ֜ד וּמִבֵּ֨ין אֶ֤רֶץ יִשְׂרָאֵל֙ הַיַּרְדֵּ֔ן מִגְּב֛וּל עַל־הַיָּ֥ם הַקַּדְמוֹנִ֖י תָּמֹ֑דּוּ וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת קָדִֽימָה׃ וּפְאַת֙ נֶ֣גֶב תֵּימָ֔נָה מִתָּמָ֗ר עַד־מֵי֙ מְרִיב֣וֹת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה אֶל־הַיָּ֣ם הַגָּד֑וֹל וְאֵ֥ת פְּאַת־תֵּימָ֖נָה נֶֽגְבָּה׃ וּפְאַת־יָם֙ הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל מִגְּב֕וּל עַד־נֹ֖כַח לְב֣וֹא חֲמָ֑ת זֹ֖את פְּאַת־יָֽם׃ וְחִלַּקְתֶּ֞ם אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לָכֶ֖ם לְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וְהָיָ֗ה תַּפִּ֣לוּ אוֹתָהּ֮ בְּנַחֲלָה֒ לָכֶ֗ם וּלְהַגֵּרִים֙ הַגָּרִ֣ים בְּתוֹכְכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹלִ֥דוּ בָנִ֖ים בְּתוֹכְכֶ֑ם וְהָי֣וּ לָכֶ֗ם כְּאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִתְּכֶם֙ יִפְּל֣וּ בְנַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וְהָיָ֣ה בַשֵּׁ֔בֶט אֲשֶׁר־גָּ֥ר הַגֵּ֖ר אִתּ֑וֹ שָׁ֚ם תִּתְּנ֣וּ נַחֲלָת֔וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ וְאֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת הַשְּׁבָטִ֑ים מִקְצֵ֣ה צָפ֡וֹנָה אֶל־יַ֣ד דֶּֽרֶךְ־חֶתְלֹ֣ן׀לְֽבוֹא־חֲמָ֡ת חֲצַ֣ר עֵינָן֩ גְּב֨וּל דַּמֶּ֤שֶׂק צָפ֙וֹנָה֙ אֶל־יַ֣ד חֲמָ֔ת וְהָיוּ־ל֧וֹ פְאַת־קָדִ֛ים הַיָּ֖ם דָּ֥ן אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל דָּ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ים עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה אָשֵׁ֥ר אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל אָשֵׁ֗ר מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה וְעַד־פְּאַת־יָ֖מָּה נַפְתָּלִ֥י אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל נַפְתָּלִ֗י מִפְּאַ֥ת קָדִ֛מָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה מְנַשֶּׁ֥ה אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל מְנַשֶּׁ֗ה מִפְּאַ֥ת קָדִ֛מָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה אֶפְרַ֥יִם אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל אֶפְרַ֗יִם מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ים וְעַד־פְּאַת־יָ֖מָּה רְאוּבֵ֥ן אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל רְאוּבֵ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ים עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה יְהוּדָ֥ה אֶחָֽד׃ וְעַל֙ גְּב֣וּל יְהוּדָ֔ה מִפְּאַ֥ת קָדִ֖ים עַד־פְּאַת־יָ֑מָּה תִּֽהְיֶ֣ה הַתְּרוּמָ֣ה אֲֽשֶׁר־תָּרִ֡ימוּ חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֜לֶף רֹ֗חַב וְאֹ֜רֶךְ כְּאַחַ֤ד הַֽחֲלָקִים֙ מִפְּאַ֤ת קָדִ֙ימָה֙ עַד־פְּאַת־יָ֔מָּה וְהָיָ֥ה הַמִּקְדָּ֖שׁ בְּתוֹכֽוֹ׃ הַתְּרוּמָ֕ה אֲשֶׁ֥ר תָּרִ֖ימוּ לַיהֹוָ֑ה אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים׃ וּ֜֠לְאֵ֜֠לֶּה תִּהְיֶ֣ה תְרוּמַת־הַקֹּ֘דֶשׁ֮ לַכֹּהֲנִים֒ צָפ֜וֹנָה חֲמִשָּׁ֧ה וְעֶשְׂרִ֣ים אֶ֗לֶף וְיָ֙מָּה֙ רֹ֚חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְקָדִ֗ימָה רֹ֚חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְנֶ֕גְבָּה אֹ֕רֶךְ חֲמִשָּׁ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וְהָיָ֥ה מִקְדַּשׁ־יְהֹוָ֖ה בְּתוֹכֽוֹ׃ לַכֹּהֲנִ֤ים הַֽמְקֻדָּשׁ֙ מִבְּנֵ֣י צָד֔וֹק אֲשֶׁ֥ר שָׁמְר֖וּ מִשְׁמַרְתִּ֑י אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תָע֗וּ בִּתְעוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר תָּע֖וּ הַלְוִיִּֽם׃ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם תְּרוּמִיָּ֛ה מִתְּרוּמַ֥ת הָאָ֖רֶץ קֹ֣דֶשׁ קׇדָשִׁ֑ים אֶל־גְּב֖וּל הַלְוִיִּֽם׃ וְהַלְוִיִּ֗ם לְעֻמַּת֙ גְּב֣וּל הַכֹּהֲנִ֔ים חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים כׇּל־אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים׃ וְלֹֽא־יִמְכְּר֣וּ מִמֶּ֗נּוּ וְלֹ֥א יָמֵ֛ר וְלֹ֥א (יעבור) [יַעֲבִ֖יר] רֵאשִׁ֣ית הָאָ֑רֶץ כִּי־קֹ֖דֶשׁ לַיהֹוָֽה׃ וַחֲמֵ֨שֶׁת אֲלָפִ֜ים הַנּוֹתָ֣ר בָּרֹ֗חַב עַל־פְּנֵי֙ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף חֹֽל־ה֣וּא לָעִ֔יר לְמוֹשָׁ֖ב וּלְמִגְרָ֑שׁ וְהָיְתָ֥ה הָעִ֖יר בְּתוֹכֹֽה׃ וְאֵ֘לֶּה֮ מִדּוֹתֶ֒יהָ֒ פְּאַ֣ת צָפ֗וֹן חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים וּפְאַת־נֶ֕גֶב חֲמֵ֥שׁ (חמש) מֵא֖וֹת וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֑ים וּמִפְּאַ֣ת קָדִ֗ים חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים וּפְאַת־יָ֕מָּה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וְאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִֽים׃ וְהָיָ֣ה מִגְרָשׁ֮ לָעִיר֒ צָפ֙וֹנָה֙ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתַ֔יִם וְנֶ֖גְבָּה חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וְקָדִ֙ימָה֙ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתַ֔יִם וְיָ֖מָּה חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם׃ וְהַנּוֹתָ֨ר בָּאֹ֜רֶךְ לְעֻמַּ֣ת׀ תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֗דֶשׁ עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים קָדִ֙ימָה֙ וַעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ יָ֔מָּה וְהָיָ֕ה לְעֻמַּ֖ת תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וְהָיְתָ֤ה תְבֽוּאָתֹה֙ לְלֶ֔חֶם לְעֹבְדֵ֖י הָעִֽיר׃ וְהָעֹבֵ֖ד הָעִ֑יר יַעַבְד֕וּהוּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כׇּל־הַתְּרוּמָ֗ה חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף בַּחֲמִשָּׁ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף רְבִיעִ֗ית תָּרִ֙ימוּ֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֔דֶשׁ אֶל־אֲחֻזַּ֖ת הָעִֽיר׃ וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀וּמִזֶּ֣ה׀לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀תְּרוּמָה֮ עַד־גְּב֣וּל קָדִ֒ימָה֒ וְיָ֗מָּה עַל־פְּ֠נֵ֠י חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ עַל־גְּב֣וּל יָ֔מָּה לְעֻמַּ֥ת חֲלָקִ֖ים לַנָּשִׂ֑יא וְהָֽיְתָה֙ תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֔דֶשׁ וּמִקְדַּ֥שׁ הַבַּ֖יִת בְּתוֹכֹֽה׃ וּמֵאֲחֻזַּ֤ת הַלְוִיִּם֙ וּמֵאֲחֻזַּ֣ת הָעִ֔יר בְּת֛וֹךְ אֲשֶׁ֥ר לַנָּשִׂ֖יא יִהְיֶ֑ה בֵּ֣ין׀ גְּב֣וּל יְהוּדָ֗ה וּבֵין֙ גְּב֣וּל בִּנְיָמִ֔ן לַנָּשִׂ֖יא יִהְיֶֽה׃ וְיֶ֖תֶר הַשְּׁבָטִ֑ים מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה בִּנְיָמִ֥ן אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל בִּנְיָמִ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה שִׁמְע֥וֹן אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל שִׁמְע֗וֹן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה יִשָּׂשכָ֥ר אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל יִשָּׂשכָ֗ר מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה זְבוּלֻ֥ן אֶחָֽד׃ וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל זְבוּלֻ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛מָה עַד־פְּאַת־יָ֖מָּה גָּ֥ד אֶחָֽד׃ וְעַל֙ גְּב֣וּל גָּ֔ד אֶל־פְּאַ֖ת נֶ֣גֶב תֵּימָ֑נָה וְהָיָ֨ה גְב֜וּל מִתָּמָ֗ר מֵ֚י מְרִיבַ֣ת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה עַל־הַיָּ֥ם הַגָּדֽוֹל׃ זֹ֥את הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־תַּפִּ֥ילוּ מִֽנַּחֲלָ֖ה לְשִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֵ֙לֶּה֙ מַחְלְקוֹתָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ וְאֵ֖לֶּה תּוֹצְאֹ֣ת הָעִ֑יר מִפְּאַ֣ת צָפ֔וֹן חֲמֵ֥שׁ מֵא֛וֹת וְאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים מִדָּֽה׃ וְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֗יר עַל־שְׁמוֹת֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁעָרִ֥ים שְׁלוֹשָׁ֖ה צָפ֑וֹנָה שַׁ֣עַר רְאוּבֵ֞ן אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר יְהוּדָה֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר לֵוִ֖י אֶחָֽד׃ וְאֶל־פְּאַ֣ת קָדִ֗ימָה חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים וּשְׁעָרִ֖ים שְׁלֹשָׁ֑ה וְשַׁ֨עַר יוֹסֵ֜ף אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר בִּנְיָמִן֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר דָּ֖ן אֶחָֽד׃ וּפְאַת־נֶ֗גְבָּה חֲמֵ֨שׁ מֵא֜וֹת וְאַרְבַּ֤עַת אֲלָפִים֙ מִדָּ֔ה וּשְׁעָרִ֖ים שְׁלֹשָׁ֑ה שַׁ֣עַר שִׁמְע֞וֹן אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר יִשָּׂשכָר֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר זְבוּלֻ֖ן אֶחָֽד׃ פְּאַת־יָ֗מָּה חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים שַׁעֲרֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָׁ֑ה שַׁ֣עַר גָּ֞ד אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר אָשֵׁר֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר נַפְתָּלִ֖י אֶחָֽד׃ סָבִ֕יב שְׁמֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף וְשֵׁם־הָעִ֥יר מִיּ֖וֹם יְהֹוָ֥ה׀שָֽׁמָּה׃
פירוש רש”י
47:13: גֵּה גְבוּל. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״דֵּין תְּחוּמָא״, כְּמוֹ זֶה גְּבוּל וְכֵן ״וּנְתַתִּיךָ לְבַג לְגוֹיִם״ (לעיל כה:ז) – כְּמוֹ לָבַז לְגוֹיִם; וְיֵשׁ עוֹד לִפְתֹּר: גֵּה – לְשׁוֹן גַּיְא: | יוֹסֵף חֲבָלִים. יוֹסֵף יִטּוֹל שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד לִמְנַשֶּׁה וְאֶחָד לְאֶפְרַיִם: 47:14: אִישׁ כְּאָחִיו. לֹא כְּהָרִאשׁוֹנָה, אִישׁ לְפִי פְקוּדָיו (במדבר כו:נד), אֶלָּא עַכְשָׁיו כָּל הַשְּׁבָטִים שָׁוִין. וּכְמִין שׁוּרַת הַכֶּרֶם, כָּל חֵלֶק וְחֵלֶק מִן הַגְּבוּל הַמִּזְרָחִי עַד יָם אוֹקְיָנוֹס לַמַּעֲרָב, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן (יחזקאל מח), וְאֵין שְׁנֵי שְׁבָטִים בִּרְצוּעָה אַחַת: 47:15: וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ. תְּחוּמֵי מֵצְרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: | לִפְאַת צָפוֹנָה. רוּחַ צְפוֹנִית: | מִן הַיָּם הַגָּדוֹל. שֶׁהוּא גְּבוּל לְמַעֲרָב: | הַדֶּרֶךְ חֶתְלוֹן. בָּא לוֹ לְצַד מִזְרָח אֶל חֶתְלוֹן וְאֶל צְדָדָה, וְאֶל חֲמָת וּבֵרוֹתָה וְסִבְרַיִם – כָּל הָעֲיָרוֹת הַלָּלוּ בְּמֶצֶר צָפוֹן: 47:16: חֲצַר הַתִּיכוֹן. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בְּרִיכַת עַגְבָאֵי״: | אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חוֹרָן. גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק בַּמִּזְרָח סָמוּךְ לַמִּקְצוֹעַ: 47:17: וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן. וְהָיָה גְבוּל רוּחַ צָפוֹן מִן הַיָּם עַד חֲצַר עֵינוֹן: | גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק. שֶׁהוּא בִּגְבוּל דַּמֶּשֶׂק; שֶׁחֲצַר עֵינָן בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מִזְרָחִית, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּגְּבוּלִין שֶׁכָּתַב מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם ״וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן וְגוֹ׳ וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן וְגוֹ׳״ (במדבר לד:י). גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מִזְרָחִית אֵצֶל חֲצַר עֵינָן, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה חֲצַר עֵינוּן וּגְבוּל דַּמֶּשֶׂק. וּגְבוּל חֲמָת בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, שֶׁנֶּאֱמַר ״זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדוֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וּמִשָּׁם צְדָדָה״ (שם): | וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת. כְּלוֹמַר: כָּל מֵצַר הַצָּפוֹן הַמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (במדבר לד:ז-ח) וּגְבוּל חֲמָת, שֶׁאַף הִיא בְּמֵצַר הַצָּפוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדוֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר. מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאוֹת הַגְּבוּל צְדָדָה״ (במדבר לד:ז-ח), הִיא צְדָדָה הָאָמוּר כָּאן, הַדֶּרֶךְ חֶתְלוֹן לָבוֹא צְדָדָה: | וְאֵת פְּאַת צָפוֹן. וַהֲרֵי לְךָ פְּאַת צָפוֹן: 47:18: וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂראֵל. מְצַר מִזְרָחִי שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְאֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּתוֹךְ מְצָרִים הַלָּלוּ, כִּי אִם אֶרֶץ כְּנַעַן לְבַדָּהּ. וְכֵן בַּגְּבוּלִין הַמְמוּצָרִים בַּתּוֹרָה (במדבר לד) אֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּתוֹכָם. וְכֵן פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא הַזֶּה: וּמְצַר מִזְרָחִי לְאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר בֵּין חַוְרָן וְדַמֶּשֶׂק, הָעוֹמְדִין לָהּ בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מִזְרָחִית, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה בָּעִנְיָן, וּבֵין הַגִּלְעָד וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה: | הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי תָּמֹדּוּ. הַיַּרְדֵּן הוּא מֵצַר מִזְרָחִי שֶׁלָּהּ, מִגְּבוּל מִקְצוֹעַ הַצָּפוֹן, הוּא חֲצַר עֵינָן הַמְפֹרָשׁ לְמַעְלָה (פס׳ יז), עַד הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי – הוּא יָם הַמֶּלַח, שֶׁהוּא בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, תָּמֹדּוּ אֹרֶךְ מֵצַר מִזְרָחִי. וְאַף בַּתּוֹרָה כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּגְבוּל קֵדְמָה: ״וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח״ (במדבר לד:יב) – בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית: | וְאֵת פְּאַת קָדִימָה. כְּלוֹמַר: וַהֲרֵי לְךָ פְּאַת קָדִים: 47:19: מִתָּמָר. מִירִיחוֹ, שֶׁהִיא ״עִיר הַתְּמָרִים״ (דברים לד:ג); וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: | עַד מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ. הוּא מִדְבַּר צִין (במדבר כז:יד): | נַחְלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל. וּמִשָּׁם הוֹלֵךְ הַגְּבוּל עַד נַחַל מִצְרַיִם הַנּוֹפֵל בַּיָּם הַגָּדוֹל בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, וְאַף מֹשֶׁה כָּךְ נָתַן גְּבוּל נֶגֶב: ״מִמִּדְבַּר צִין עַל יְדֵי אֱדוֹם״ (במדבר לד:ג), וּמוֹנֶה וְהוֹלֵךְ עַד ״מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרַיִם וְהָיוּ תוֹצְאוֹתָיו הַיָּמָּה״ (במדבבר לד:ה). וְנַחְלָה הָאָמוּר כָּאן כְּמוֹ לְנַחְלָה, וּמָצָאתִי מְתֻרְגָּם ״אַחְסָנָא״, וְאִם לֹא שֶׁהַטַּעַם לְמַטָּה וְרָאִיתִי ״נַחְלָה מִצְרַיִם״ (במדבר לד:) שֶׁהַטַּעַם לְמַעְלָה, וּמָסֹרֶת עָלָיו לֵית בְּטַעְמָא, הָיִיתִי אוֹמֵר שִׁבּוּשׁ הוּא וְלֹא תִּרְגֵּם יוֹנָתָן כֵּן, כִּי אִם קוֹרְאִים טוֹעִים: 47:20: וּפְאַת יָם. וּמֵצַר מַעֲרָבִי: | הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת. מִמִּקְצוֹעַ דְּרוֹמִית הָאָמוּר לְמַעְלָה, וְהוּא נַחַל מִצְרַיִם: | עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת. עַד מִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, הוּא הַר הָהָר, שֶׁהוּא נֹכַח לְבֹא חֲמָת; כִּי חֲמָת בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית אֵצֶל הַר הָהָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״מִן הַיָּם הַגָּדוֹל תְּתָאוּ לָכֶם הַר הָהָר. מֵהַר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת״ (במדבר לד:ז-ח). מָצָאתִי: 47:23: גָּר הַגֵּר אִתּוֹ. שֶׁנִּתְגַּיֵּר בַּגּוֹלָה בְּתוֹךְ אוֹתוֹ שֵׁבֶט: 48:1: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים. סֵדֶר חֲלָקִים שֶׁיְּחַלְּקוּהָ בֵּינֵיהֶם, מָקוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד: | מִקְּצֵה צָפוֹנָה. דָּן יִטּוֹל מֵצַר צְפוֹנִי מֵחֲצַר עֵינָן שֶׁבְּמִקְצוֹעַ מִזְרָח, שֶׁהִיא עַד גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק (שֶׁבְּמִקְצוֹעַ מַעֲרַב צָפוֹן, סא״א): | וְהָיוּ לוֹ פְּאַת קָדִים הַיָּם. כְּלוֹמַר מִפְּאַת קָדִים וְעַד יָם דָּן אֶחָד, הֲרֵי פֵּרַשׁ הָאֹרֶךְ וְלֹא פֵּרַשׁ הָרֹחַב. וּבִבְרַיְתָא דְסִפְרִי בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יְהוּדָה אֶחָד, דָּן אֶחָד, אָשֵׁר אֶחָד, מְלַמֵּד שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִיטֹּל אֹרֶךְ מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב בְּרֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף קָנִים שֶׁהֵם שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מִילִין. וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ הַשִּׁיעוּר הַזֶּה? מִן הַתְּרוּמָה שֶׁהִיא כְּאֶחָד מִן הַחֲלָקִים הַלָּלוּ כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן. מָצָאתִי שֶׁכָּךְ כָּתוּב וְאֹרֶךְ כְּאַחַד הַחֲלָקִים, וְהוּא רֹחַב עֶשְׂרִים חֲמֵשׁ אֶלֶף קָנִים, וְאֹרֶךְ מִפְּאַת יָם עַד פְּאַת קָדִים עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף קָנִים, מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף אַמָּה, שֶׁהַקָּנֶה שֵׁשׁ אַמָּה. וְכָל אַלְפַּיִם אַמָּה מִיל, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ לְמֵדִין בִּמְסֶכֶת יוֹמָא אֵצֶל עֶשֶׂר סֻכּוֹת שֶׁמִּירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק, הֲרֵי מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף אַמָּה עוֹלִין לְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מִיל. וְזֶהוּ שֶׁיִּסֵּד רַבִּי אֶלְעָזָר בְּפִיּוּט כִּי אֶקַּח מוֹעֵד (בסלוק דיום שני של סכות) ״לְעֵת חִלּוּק אַרְצוֹתֶיהָ, כְּשׁוּרַת הַכֶּרֶם לְחוּצוֹתֶיהָ, בְּאֹרֶךְ מִפְּאַת קָדִים לִקְצוֹתֶיהָ, עַד יָם אוֹקְיָנוֹס לְמִצְוֹתֶיהָ, בְּרֹחַב שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מִיל חֲרִיצוֹתֶיהָ״ (ויש גורסין שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מִיל לִשְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה רְצוּעוֹת, בֵּין רְצוּעוֹת הַשְּׁבָטִים וּרְצוּעוֹת הַקֹּדֶשׁ, יַעֲלוּ לִתְשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מִילִין; וּלְמִנַּיִן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין הַמִּילִין לְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה מֵאוֹת לִסְכוּם הַקָּלִירִי, שֶׁאָמַר אַרְבַּעַת מִילִין הִיא פַּרְסָה. וְשֶׁמָּא מִילִין שֶׁל חֶשְׁבּוֹן הָרְצוּעוֹת גְּדוֹלִים הֵם, אֵין נִכְנָסִין אַרְבָּעָה מֵהֶם בַּפַּרְסָה. וְאָכֵן בָּא לְמַנּוֹת שְׁנֵי מִילִין לְמַחֲצִית (וּמֶחֱצָה) בְּפַרְסָה יַעֲלוּ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה לְאֶלֶף מִילִין, וְחֶשְׁבּוֹן מִילִין שֶׁל רְצוּעָה אֵין עוֹלִין אֶלָּא תְשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה מִילִין, עֲדַיִן חָסֵר הַמִּנְיָן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מִילִין, לֹא כִּוֵּן מִנְיַן מִילִין הָרְצוּעוֹת שֶׁל שְׁמוֹנִים וְתֵשַׁע לְמִנְיַן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. וּמִנַּיִן לָמַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֹרֶךְ הַשּׁוּרוֹת עַד יָם אוֹקְיָנוֹס שֶׁהוּא בְּסוֹף עוֹלָם? וּמִקְרָא מֵעִיד תְּחוּם מַעֲרָב עַד יָם הַגָּדוֹל שֶׁלִּפְנִים מִיָּם אוֹקְיָנוֹס הַרְבֵּה): 48:2: וְעַל גְּבוּל דָּן. וְאֵצֶל גְּבוּל דָּן בִּדְרוֹמוֹ: 48:8: תִּהְיֶה הַתְּרוּמָה וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר: הֵיאַךְ יִתָּכֵן שֶׁתְּהֵא יְרוּשָׁלַיִם בִּמְקוֹמָהּ, וַהֲלֹא הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם בְּמֵיצַר צְפוֹנִי שֶׁל יְהוּדָה שֶׁנָּטַל דְּרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְכָאן הוּא בְּאֶמְצַע הַשְּׁבָטִים? אֵין חֲלוּקָה זוֹ דּוֹמָה לַחֲלוּקַת יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁזּוֹ כְּשׁוּרַת הַכֶּרֶם וְכָל הַחֲלָקִים שָׁוִין, וַחֲלוּקַת יְהוֹשֻׁעַ הָיָה שֵׁבֶט יְהוּדָה חֵלֶק גָּדוֹל, וְאַף כִּי (חֶלְקוֹ הָיָה) רַב מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנָּטַל שִׁמְעוֹן בְּגוֹרָלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יט:ט) ״מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן״. לְפִיכָךְ יֵשׁ דַּי עַתָּה בְּרֹחַב חֵלֶק שֶׁנָּטַל יְהוּדָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לִיטֹּל בּוֹ חֵלֶק עַכְשָׁיו חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים הַנּוֹתָרִים, לְפִי שֶׁהָאֹרֶךְ גָּדוֹל מְאֹד מִפְּאַת קָדִים עַד אוֹקְיָינוֹס, וִירוּשָׁלַיִם בִּמְקוֹמָהּ: | וְהָיָה הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹכוֹ. כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ: 48:9: הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תָּרִימוּ לָה׳. מִן הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁהֻפְרַשׁ אֵצֶל יְהוּדָה בִּדְרוֹמוֹ, אֹרֶךְ מִמִּזְרָח עַד הַיָּם, וְרֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף קָנִים, מִמֶּנָּה תִּהְיֶה תְּרוּמָה לָה׳ לַמִּקְדָּשׁ וּמָקוֹם לְבָתִּים לְכֹהֲנִים, אֹרֶךְ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים קָנִים מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מִן הַצָּפוֹן לְדָרוֹם: 48:10: וְלְאֵלֶּה תִּהְיֶה תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לַכֹּהֲנִים. וְאֵלֶּה הָעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רֹחַב וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אֹרֶךְ יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים בַּצָּפוֹן בְּתוֹךְ רְצוּעוֹת הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה אֵצֶל דְּרוֹמוֹ שֶׁל יְהוּדָה: | צָפוֹנָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. הוּא הָאֹרֶךְ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב: | וְיָמָּה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. מִצַּד מַעֲרָבִי רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם: | וְקָדִימָה רֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. וְרוּחַ מִזְרָחִית עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם: | וְנֶגְבָּה אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב: | וְהָיָה מִקְדַּשׁ ה׳ בְּתוֹכוֹ. הוּא הַר הַבַּיִת חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים, יִהְיֶה בְּאֶמְצַע רְצוּעָה זוֹ, וְכָל סְבִיבוֹתָיו לַכֹּהֲנִים שְׁנֵים עָשָׂר אֲלָפִים וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים לְצַד מִזְרָח וְכֵן לְצַד מַעֲרָב, וּבָרֹחַב אַרְבַּעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לַצָּפוֹן וְכֵן לַדָּרוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה בָּעִנְיָן ״יִהְיֶה מִדָּה אֶל הַקֹּדֶשׁ חֲמֵשׁ מֵאוֹת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת מְרֻבָּע״: 48:11: לַכֹּהֲנִים הַמְקֻדָּשׁ. הַחֵלֶק הַזֶּה הַמְקֻדָּשׁ יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים: 48:12: תְּרוּמִיָּה. מְפֹרֶשֶׁת, תְּרוּמָה הִיא שֵׁם הַפָּרָשָׁה. תְּרוּמִיָּה מְפֹרֶשֶׁת, וְהָיְתָה לָהֶם הָרְצוּעָה הַזֹּאת מְפֹרֶשֶׁת מִתְּרוּמַת הָאָרֶץ, מִן הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהוּתְרְמָה מִן הָאָרֶץ, אֹרֶךְ מֵאוֹקְיָנוֹס עַד גְּבוּל מִזְרָח בְּרֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה (יחזקאל מח:ח), מִמֶּנּוּ יַבְדִּילוּ רְצוּעָה זוֹ בְּאֶמְצַע אָרְכָּהּ לַכֹּהֲנִים וְלַמִּקְדָּשׁ: | קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. שֶׁכָּל הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה קֹדֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם וְלַנָּשִׂיא וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר וּלְעוֹבְדֵי הָעִיר, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ וְהוֹלֵךְ; וְזוֹ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּה אֶלֶף אֹרֶךְ וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רֹחַב בְּצָפוֹנוֹ, הַמְּפֹרָשֶׁת מִמֶּנָּה לַכֹּהֲנִים וְלַמִּקְדָּשׁ, תִּהְיֶה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים: | אֶל גְּבוּל הַלְוִיִּם. אֵצֶל רְצוּעוֹת הַלְוִיִּם: 48:13: וְהַלְוִיִּם לְעֻמַּת גְּבוּל הַכֹּהֲנִים. אֵצֶל רְצוּעוֹת הַכֹּהֲנִים, כְּמִדַּת הַכֹּהֲנִים כְּנֶגֶד כָּל אָרְכָּהּ: | כָּל אֹרֶךְ. כָּל הָרְצוּעוֹת אָרְכָּן חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף: 48:14: וְלֹא יָמֵר. וְלֹא יַחֲלִיפֵם בְּקַרְקַע אַחֵר: 48:15: וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים הַנּוֹתָר בָּרֹחַב. רְצוּעוֹת הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים רֹחַב וְאֹרֶךְ כְּאַחַת הַחֲלָקִים מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָם, וּמִמֶּנָּה חָזַר וְתָרַם שְׁתֵּי רְצוּעוֹת בְּאֶמְצָעִיתָהּ אֹרֶךְ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וְרַחְבָּן עֶשְׂרִים אֶלֶף, וַעֲדַיִן נִשְׁאַר בָּרְחָבָה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, אוֹתָם חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב יִהְיוּ לְמוֹשַׁב הָעִיר, אֶרְכֹּן עַל פְּנֵי אֹרֶךְ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף שֶׁל תְּרוּמַת הַלְּוִיִּים: | חֹל הוּא. וְאֵינָן קֹדֶשׁ כִּתְרוּמַת אוֹתָהּ רְצוּעָה שֶׁל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. חֹל הוּא אֶצְלָם, וְיִהְיוּ לָעִיר לְמוֹשָׁב יִשְׂרָאֵל וּלְמִגְרָשׁ סְבִיב הָעִיר: | בְּתוֹכָהּ. בְּאֶמְצַע אוֹתָהּ רְצוּעָה: 48:16: וְאֵלֶּה מִדּוֹתֶיהָ. שֶׁל עִיר: | פְּאַת צָפוֹן וְגוֹ׳. מְרֻבַּעַת אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים עַל אַרְבַּעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים, נִשְׁאֲרוּ בָרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת, הֵם יִהְיֶה לָהֶם לְמִגְרָשׁ, מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים לַצָּפוֹן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים קָנִים לַדָּרוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בַּמִּקְרָא שֶׁלְּמַטָּה, וְכֵן לַמִּזְרָח וּמַעֲרָב, הֲרֵי חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים עַל חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים בְּאֶמְצַע הָרְצוּעָה, הֲרֵי כָּל רָחְבָּהּ מְמֻלָּא, וּבְאֹרֶךְ הָרְצוּעָה הַזֹּאת הַשְּׁלִישִׁית נִשְׁאֲרוּ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לַמִּזְרָח וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לַמַּעֲרָב, עֲלֵיהֶם הוּא מְפָרֵשׁ וְאוֹמֵר וְהַנּוֹתָר בָּאֹרֶךְ לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים קָדִימָה וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יָמָּה: 48:17: וְהָיָה מִגְרָשׁ לָעִיר. כָּל מִגְרְשֵׁי עִיר שֶׁבַּמִּקְרָא מָקוֹם פָּנוּי, לֹא בָתִּים וְלֹא שָׂדֶה: 48:18: וְהָיְתָה תְבוּאָתָהּ לְלֶחֶם לְעוֹבְדֵי הָעִיר. הֵם הַגִּבְעוֹנִים הַנְּתוּנִים ״חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם״ (יהושע ט:כז). כֵּן שָׁמַעְתִּי מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם זַצַ״ל: | לְעוֹבְדֵי הָעִיר. אִישָׁארְבַנְ״ט בְּלַעַ״ז: 48:19: יַעַבְדוּהוּ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ: 48:20: כָּל הַתְּרוּמָה. הַמְקֻדֶּשֶׁת, הַמּוּתְרֶמֶת מִתּוֹךְ הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה, חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֲלָפִים קָנִים עַל חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֲלָפִים קָנִים: | רְבִיעִית. מְרֻבַּעַת, אֶל תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ – לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם: | וְאֶל אֲחֻזַּת הָעִיר. אֲחֻזַּת פּוֹרְפְּרִי״שׁ בְּלַעַ״ז: 48:21: וְהַנּוֹתָר לַנָּשִׂיא וְגוֹ׳. וְהַנּוֹתָר בְּאֹרֶךְ הַתְּרוּמָה הַגְּדוֹלָה: | מִזֶּה וּמִזֶּה. לְמִזְרָח וּלְמַעֲרָב שֶׁל תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר: | אֶל פְּנֵי חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף. עַל רֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים תְּרוּמָה עַד גְּבוּל קָדִימָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳: | וְיָמָּה עַל פְּנֵי וְגוֹ׳. וְכֵן לְמַעֲרָב, עַל פְּנֵי שְׁלֹשֶׁת הָרְצוּעוֹת שֶׁל כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, אֲחֻזַּת הָעִיר בְּרֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים: | עַל גְּבוּל יָמָּה. כְּמוֹ: עַד גְּבוּל יָמָּה, עַד אוֹקְיָינוֹס: | לְעֻמַּת חֲלָקִים. כְּנֶגֶד אֹרֶךְ חֶלְקֵי הַשְּׁבָטִים: | לַנָּשִׂיא. יִהְיֶה: | וְהָיְתָה תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ. הִיא רְצוּעַת הַכֹּהֲנִים: | וּמִקְדַּשׁ הַבַּיִת בְּתוֹכָהּ. הַכֹּל בְּאֶמְצַע נַחֲלַת הַנָּשִׂיא: 48:22: וּמֵאֲחֻזַּת הַלְוִיִּם וּמֵאֲחֻזַּת הָעִיר. גַּם הוּא בְּתוֹךְ אֲשֶׁר לַנָּשִׂיא יִהְיֶה: | בֵּין גְּבוּל יְהוּדָה וּבֵין גְּבוּל בִּנְיָמִין. כָּל רֹחַב הָרְצוּעָה אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה, יְהוּדָה מִצָּפוֹן וּבִנְיָמִין מִן הַדָּרוֹם, יִהְיֶה לַנָּשִׂיא. וְהִיא הָרְצוּעָה שֶׁהוּתְרְמָה רִאשׁוֹן, רֹחַב עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲלָפִים בְּאֹרֶךְ אַחַר חֶלְקֵי הַשְּׁבָטִים (יחזקאל מה:א-ח): 48:23: וְיֶתֶר הַשְּׁבָטִים. יִטְּלוּ בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ רְצוּעָה, בִּנְיָמִין אֶצְלָהּ, וְאֶצְלוֹ שִׁמְעוֹן, וְאֶצְלוֹ יִשָּׂשכָר, וְאֶצְלוֹ זְבוּלֻן, וְאֶצְלוֹ גָּד. נִמְצָא גָּד בַּמֵּצַר דְּרוֹמִי שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: 48:28: וְעַל גְּבוּל גָּד. מְצַר דְּרוֹמִי שֶׁלּוֹ: | מִתָּמָר מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ נַחֲלָה. מִירִיחוֹ ״עִיר הַתְּמָרִים״ (דברים לד:ג) בְּמִקְצוֹעַ הַמִּזְרָח, וּבָא לַמַּעֲרָב לְמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ, וּבָא וְהוֹלֵךְ עַד נַחַל מִצְרַיִם, הַשּׁוֹפֵךְ לַיָּם הַגָּדוֹל בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית: 48:30: תּוֹצְאוֹת הָעִיר. שְׁעָרֶיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ: | מִדָּה. הוּא קְנֵה הַמִּדָּה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים קָנִים: 48:35: סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף. הֶקֵּף עִיר שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף קָנִים; כָּךְ עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן רִבּוּעָהּ: | וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה׳ שָׁמָּה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְשְׁמָא דְקַרְתָּא דְמִתְפָּרַשׁ מִיּוֹמָא דִּי יַשְׁרֵי ה׳ שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָּן״, כְּלוֹמַר: לֹא יִקָּרֵא לָהּ שֵׁם אַחֵר, אֶלָּא שֵׁם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה לָהּ מִיּוֹם שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ שָׁם (בראשית כב:ב), שֶׁקָּרָא לוֹ ״יִרְאֶה״ (בראשית כב:יד), וְהִיא הָיָה שְׁמָהּ שָׁלֵם (בראשית יד:יח) – הֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם (בראשית רבה נו:טז). וְיֵשׁ עוֹד לִפְתֹּר: וְשֵׁם הָעִיר יִהְיֶה לֶעָתִיד; מִיּוֹם בִּנְיָנָהּ וּלְהַלָּן יִקְרְאוּ לָהּ ה׳ שָׁמָּה. סְלִיק סֵפֶר יְחֶזְקֵאל:
פירוש רד”ק
47:13: כה אמר ה’ גה גבול. גה כמו זה וכן ת”י דין תחומא והגימ”ל זי”ן באלפא ביתא דאטב”ח וכמוהו לבג לבז: | יוסף חבלים. שבט יוסף יקח שני חלקים כמו שהיה מקדם וכן תירגם יונתן יוסף יקבל תרין חולקין: 47:14: ונחלתם אותה איש כאחיו. כל החלקים יהיו שוים לא כחלקים הראשונים בימי יהושע כי חלק יהודה היה רב לפי שפקידיהם היו רבים ונאמר בתורה איש לפי פקודיו יתן נחלתו: 47:15: וזה גבול הארץ, הדרך חתלון. כמו הארץ כנען והדומים לו: 47:16: חמת ברותה. כמו שאמר וגם חמת הגבול בה ואין זה חמת הכתוב בתורה: | גבול דמשק. כי דמשק תהיה מגבול ארץ ישראל כמו שאמר ודמשק מנוחתו: | חצר התיכון. שם מקום ויונתן תרגם בריכת עגיבה: 47:17: והיה גבול מן הים חצר עינון. הוא חצר עינן הנזכר בתורה והנזכר למטה אלא שאותם בקמץ וזה בחולם ומקצת הגבולים האלה נזכרים בתורה אלא שגדול יהיה גבול א”י לעתיד ממה שהיה: | וצפון צפונה. ויתר הגבול לצפון א”י לצפון העולם כמו שהולך עם גבול חמת וזהו וגבול חמת ואת פאת צפון כן אמר וגם ג’ הרוחות עם פאת צפון מה שלא נזכר מן הגבולים וכן כולם זולתי האחרונה שהיא זאת: 47:18: ופאת קדים. ומבין הגלעד ומבין א”י. הגלעד לא היה מתחלה בכלל א”י אע”פ שהיה לישראל כי לא היתה לארץ כנען והירדן היה ביניהם: | הים הקדמוני. הוא ים המלח או ים כנרת כי שניהם מזרחים: | תמודו. אמר כנגד ישראל כמו שאמר וחלקתם את הארץ: 47:19: ופאת נגב, מתמר. תרגם יונתן מיריחו כי היא נקראת עיר התמרים: | נחלה אל הים הגדול. הוא שאמר נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה: | נחלה. כמו נחל והה”א נוספת אף על פי שהמלה מלרע אבל נחלת מצרים מלעיל וכן נחלה עבר על נפשינו וי”ת אחסנתא: 47:20: ופאת ים הים הגדול. מגבול הים הגדול הוא גבול מערבי ארץ ישראל ומגבול זה עד נכח לבא חמת הוא רוחב הגבול: | נכח. כמו נגד וכן נכחו תחנו והוא משקל אחד: | זאת פאת ים. זאת הפאה הנזכרת היא פאת מערב לא”י: 47:21: וחלקתם. מבואר הוא: 47:22: והיה תפילו אותה בנחלה לכם ולהגרים. בא עם ה”א הידיעה כמשפט שלא כמנהג ברוב ופירושו והיה לכם הגבול שתפילו אותה בנחלה לגבלותיה לכם ולגרים אשר הולידו בנים בתוככם בגלות: 47:23: והיה בשבט אשר גר הגר אתו. כי לעתיד בצאת ישראל מהגלות יודעו השבטים אף על פי שהם מעורבים עתה ולא ידעו איש את שבטו יבא אליהו וייחס כל איש אל שבטו: 48:1: ואלה שמות השבטים. פירוש אלה שמותם על נחלתם והחל מן הצפון מקצה צפונה ואמר כי לצד צפון של ארץ ישראל בקצה הצפון על הגבולים האלה יהיה חלק דן זהו שאמר אחר כן והיו לו פאת קדים הים פירוש והיו לו גבולים האלה מן פאת צפון עד הים כי כל החלקים זוכר אותם. באורך ממזרח למערב וברוחב כמו שהם גבולי המקומות שזכר אבל לא שם מדה לרוחב החלקים אלא לחלק התרומה ולחלק הנשיא שם אורך ורחב כמו שכתוב למעלה וכן יראה רוחב שאר החלקים ברוחב חלק הנשיא חמשה ועשרים אלף כי לא אמר על אורך חלקן לעמת אחד החלקים כי ברוחב יהיו חלקיהם שוים ובדברי רבותינו ז”ל ה’ בדד ינחנו אמר הקב”ה לישראל אני עתיד להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו וכן הוא אומר פאת קדים היה דן אחד: 48:2: ועל גבול דן. סמוך לגבול דן וכן כולם כמו ועליו מטה מנשה והדומים לו והכל מבואר: מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד: 48:7: יהודה אחד. וכן כולם שעתידים ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב על רוחב כ”ה אלף קנים שיעורים חמשה ושבעים מיל חמשה ועשרים אלף קנים הם ק”נ אלף אמה כי הקנה שש אמות כמו שכתוב למעלה ואלפים אמה הם מיל נמצא שהם חמשה ושבעים מיל: 48:8: ועל גבול יהודה, התרומה אשר תרימו. בכלל התרומה הוא הר הבית ומה שבתוכו ואחזת הכהנים והלוים ואחזת העיר והולך ופורט כל אחד כמו שנזכר למעלה: | בתוכה. כתיב וקרי בתוכו וטעם הכתוב בתוכה התרומה וטעם בתוכו אל החלק והכל מבואר למעלה: 48:11: לכהנים המקדש. רוצה לומר המקודשים והוא על דרך כלל וכן תרגם יונתן לכהניא דקדישין ואיזה הם המקודשים אותם שהם מבני צדוק שלא תעו: | כאשר תעו הלוים. ר”ל הכהנים הלוים שאינם מבני צדוק וטעם צדוק פירשנוהו למעלה בפסוק והלשכה אשר פניה דרך הצפון: 48:12: והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ. תרומיה שם תאר בפלס תחתיה שלישיה והדומים להם ואמר אע”פ כי חלק הכהנים עם המקדש הוא תרומיה מתרומת הארץ כי היא קדש הקדשים: | אל גבול הלוים. רוצה לומר על וכן תרגם יונתן על גבול ליואי רוצה לומר סמוך לגבול הלוים ותרומת הארץ היא חלק הלוים ואחזת העיר וחלק הכהנים עם המקדש היא תרומת התרומה כי כל עיר ירושלם היא תרומה: 48:13: והלוים. מבואר הוא: 48:14: ולא ימכרו ממנו. הלוים וכל שכן הכהנים שלא ימכרו מאחוזתם לישראל: | ולא ימר. וכן לא יחליפנו ולא יעביר אותו בנחלה אחרת: | ולא ימר ולא יעביר. דרך כלל יעבור כתיב רוצה לומר יעבור החלק הזה לאחר: | ולא יעביר. קרי רוצה לומר הכהן או הלוי לא יעבירנו: | ראשית הארץ. כמו שקרא אותו תרומת הארץ כן קורא אותו ראשית כי התרומה ראשית: | כי קדש לה’. פירוש כל זה הוא קדש ואע”פ שהאחד מקודש יותר מחבירו הכל הוא קדש לה’ כי הוא אחוזת משרתי ה’: 48:15: וחמשת אלפים, חול הוא לעיר. אחזת העיר הנזכר למעלה שהוא חמשת אלפים הוא חול כנגד חלק הלוים והכהנים שהוא מקודש ממנו ואעפ”כ הוא קדש ותרומת הארץ כי ירושלם היא מקודשת מכל א”י ומה יהיו אלה חמשת אלפים | לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר בתוכה. כתיב וקרי בתוכו וכבר פירשנוהו: 48:16: ואלה מדותיה. מדות העיר שהוא קדש מרובעת לכל רוח חמש מאות אמות וארבעת אלפים: | ופאת נגב חמש חמש מאות וארבע אלפים. חמש האחד כתיב ולא קרי והוא אחד משמונה דכתיבין ולא קריין: 48:17: והיה מגרש לעיר צפונה. מגרש הוא חוץ לעיר מחומת העיר ולחוץ והוא מקום פנוי אין בו בית ולא זרעים ולא נטעים והיה המגרש חמשים ומאתים לכל רוח הנה רחב אחזת העיר שהיא חמשת אלפים כי העיר ארבע אלפים וחמש מאות מצפון לדרום ומגרש חמשים ומאתים צפונה וחמשים ומאתים נגבה הנה חמש מאות וארבעת אלפים וחמש מאות הרי הנה חמשת אלפים: 48:18: והנותר בארך לעמת תרומת הקדש. שהיא חמשה ועשרים אלף ארך והעיר חמשת אלפים נשארו למזרח עשרת אלפים ולמערב עשרת אלפים והנה הם כ”ה אלפים: | והיתה תבואתה ללחם לעובדי העיר. תבואת העשרים אלף תהיה למאכל לאותם שיעמדו בעיר כי מכל שבט ישבו שם והם יקראו עובדי העיר שיעשו עבודת העיר בשדות ובכרמים ובגנים: | תבואתה. כתיב בה”א וקרי בוי”ו וכתבנו הטעם במלת בתוכו או בשניהם הה”א במקום וי”ו כמו אהלה: 48:19: והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל כי בעבורם הם עומדים שם ובמקומם ובדין הוא שיעבדום בכל דבר שתצטרך להם מהם וישלחו להם מנחות ויש מפרשים עובדי העיר הגבעונים ואין לו טעם כי לא יהיו עוד הגבעונים משרתים לעתיד ולא יתכן שיהיו גבעונים יושבי ירושלם העיר הקדושה בשביל ישראל: 48:20: כל התרומה. כלל אותה במספר כולל חמשה ועשרים אלף על חמשה ועשרים אלף בריבוע זהו שאמר רביעית: | אל אחוזת העיר. עם אחזת העיר שהוא מכלל חשבון חמשה ועשרים אלף: 48:21: והנותר לנשיא מזה ומזה. הכל מבואר למעלה: | לעמת חלקים. ר”ל לעמת חלקי השבטים כמו שמפורש למעלה: | בתוכה. כתיב וקרי בתוכו ופירושו בתוך חלק הנשיא רוצה לומר באמצע חלקו תהיה התרומה בין גבול יהודה ובין גבול בנימין יהודה מן הצפון ובנימין מן הדרום וכבר פירשנו למעלה חלקי הצפון לשבעה השבטים וזכר התרומה ואחרים זוכר חלקי חמשת אלפים הנותרים בנימין סמוך לתרומה ואצלו שמעון וכן כולם כן עד גד שהוא סוף תחום דרום כמו דן שהוא סוף תחום צפון: 48:30: ואלה תוצאות העיר. רוצה לומר שעריה לכל רוח שלשה שערים נמצאו לארבע רוחותיה שנים עשר שערים לשנים עשר שבטים ובזכרו השבטים זכר גם כן המדות: 48:35: סביב שמנה עשר אלף. כלל ארבעת אלפים וחמש מאות לכל רוח והם שמונה עשר אלף וזכר המדות בכלל ובפרט: | ושם העיר מיום ה’ שמה. רוצה לומר ומאז והלאה יהיה שם העיר ה’ שמה רוצה לומר כי עד עולמי עד לא תסור עוד שכינתו מן העיר. וכן אמר ירמיהו הנביא וזה אשר יקראו לו ה’ צדקנו וכן על מלך המשיח וזה שמו אשר יקראו ה’ צדקנו, נשלם ספר יחזקאל:
פירוש מלבי”ם
47:13: גה גבול הארץ כמו זה גבול, ויל”פ גם מענין הוצאה, כמו ולא יגהה מכם מזור, ר”ל שיוציא גבול הארץ וירחיב אותו יותר ממה שהיה בזמן הקודם, אשר תתנחלו לשנים עשר שבטי ישראל יוסף חבלים, הבטיח שימצאו שמה כל השבטים ולא יכלה שבט אחד בזמן הפיזור הרב, והבטיח שיהיו רבים ממה שהיו בזמן הקודם עד שיוסיף וירבה חבלים יותר ממה שלקחו בחלוקה הראשונה, וכמו שנבאר שגבול הארץ תתפשט בארך וברחב לעתיד יותר ממה שהיו בזמן הקודם: 47:14: ונחלתם אותה איש כאחיו, לדעת הספרי לקחו כל השבטים רצועות שוות ברוחב, כ”א ע”ה מיל ברוחב, וכן פרש”י שלא כראשונה שהיו איש לפי פקודיו ובכ”ז אבאר שרק ברוחב היה החלק שוה, אבל בארך יקחו נחלה בלי מצרים וכל שבט שיתרבה יאריך נחלתו במזרח ובמערב אשר נשאתי, ר”ל וזה יהיה בזכות שבועתי להאבות, וכבר הבטיח לאברהם קיני וקניזי וקדמוני וליעקב נחלה בלי מצרים: 47:15: וזה גבול הארץ, תחלה אמר זה גבול אשר תתנחלו שבאר איך ינחלו, ועתה באר גבולי הארץ במצריה, לפאת צפונה מן הים הגדול, לדעת המפרשים הוא עצמו הגבול שנזכר בתורה בפרשת מסעי, ולדעתם ינחלו לעתיד לפי גבולים הקודמים, וא”כ מה חדש יחזקאל זיל קרי בי רב הוא ? וגם לדעתם לא ינחלו לעתיד רק בארץ כנען לא בעבר הירדן המזרחי, כמ”ש רש”י ז”ל בפי”ח, וזה יסתור נבואות נביאים אחרים שהבטיחו לנו שגבול הארץ יתרחב לעתיד. ? וזכריה (ט’ א’) נבא שתתפשט עד דמשק ושצור וצידון יתכנסו תוך הגבול הצפוני, ועובדי אמר וירשו הנגב את הר עשו ובנימין את הגלעד, הרי באר בפי’ שהגלעד שהוא מעבר הירדן יפול בנחלת בנימין וא”כ באה אלינו נחלתנו מעבר לירדן גם לעתיד. ? ועוד שיתבאר (בסי’ מ”ח) שמירושלים ולצד דרום ינחלו חמשה שבטים ברוחב חמשה רצועות כ”א יחזיק ע”ה מיל, ואיך יצוייר זה הלא ירושלים בדרומה של א”י ואיך יהיה מנגב ירושלים נחלה לחמשה שבטים תחת שבזמן הקודם נחל שם יהודה לבדו חלקו על אדמת הקדש ובהכרח שגבול א”י תתפשט הלאה גם בדרום. ? לכן אחיך שמע לי, שלדעתי יהיה שינוי גדול בנחלת הארץ לעתיד ממה שהיה בעבר וגבול א”י יתפשט ויתרבה מכל צד, א. בצד הצפוני כבר אמר, בארץ חדרך ודמשק מנוחתו וגם חמת תגבל בה צור וצדון כי חכמה מאד, ודמשק עומדת נגד צד צפונית לא”י בפנת המזרח, וצור וצדון עומדים צפונית לא”י בפנת המערב, וכל אלה יכנסו לעתיד תוך הגבול בצפון, (וי”ל שמ”ש פה גבול חורן הוא ארץ חדרך שנזכר שם), והנה בגבול הצפוני שבפ’ מסעי כתוב, מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר, מהר ההר תתאו לבא חמת, והיו תוצאות הגבול צדדה, ויצא הגבול זפרונה, והיו תוצאותיו חצר עינן, נמצא הלך הגבול ממערב למזרח, שהתחיל מן הים ונסב את הר ההר, ומשם הלך דרך חמת אל צדדה ששם כלה חוט הרוכב, ומן צדדה התרחב הגבול וסופו היה בחצר עינן שהיה הגבול צפונית מזרחית, ולעתיד יתוסף בפאת צפונית מערבית צור וצידון שהוא בצפון הלאה מן הר ההר, וא”כ כשילך החוט ממערב למזרח אל צדדה לא ילך דרך הר ההר רק יתרחק לצפון הלאה מצור וצידון ויגיע אל צדדה דרך חתלון שהוא היה לצפון חוץ מן הגבול ולעתיד יכנס תוך הגבול, ולפ”ז יתחיל הגבול מן הים הגדול שבצפון לצור וצידון (שהיא הרבה בצפון מן הר ההר) וכשימשך ממערב למזרח אל צדדה ילך דרך חתלון, וז”ש מן הים הגדול הדרך חתלן לבא צדדה, והנה גבול מזרחה צפונה היה בזמן הקודם בחצר עינן שמשם התחיל הגבול בקרן צפונית מזרחית, ויצא ממזרח למערב דרך זפרונה אל צדדה, עתה יתרחב הגבול בקרן צפונית מזרחית וימשך לצד צפון אל דמשק שעומדת מצפון לחצר עינן, ודמשק עמד יותר משוך למזרח מחצר עינן ועמד נגד הגלעד, (כמ”ש עמוס א’ ג’, מ”ב ח’ כ”ח), ועד שם יגיע חוט הרוחב לצפון משוך למזרח נגד הגלעד, ודמשק תכנס תוך הגבול, ועוד יתפשט הגבול יותר לצפון מדמשק עד חצר התיכון אשר על גבול חורן שגם זה יהיה לארץ ישראל, אמנם הגבול ממזרח למערב לא ימשך מן המקצוע של גבול חורן, רק יתחיל מדמשק וילך ממזרח למערב אל צדדה וימשך מצפון לחמת, ומשם דרך חתלן עד הים שמצפון לצור וצידון, ובזה יכנסו חמת ברותה סברים שהיו עד הנה בצפון א”י תוך הגבול, כי ברותה וסברים עומדים במשך החוט להתרחב מן דמשק עד צדדה, בין החוט שהלך מקודם מחצר עינן לצדדה ובין החוט שילך עתה מדמשק לצדדה יתלכדו ברותה וסברים ויכנסו בגבול הארץ, וחמת שהיה במצר א”י תתלכד בין החוט שהלך מקודם מצדדה להר ההר ובין החוט שילך עתה מצדדה דרך חתלון לצפונית של צור וצידון, ותכנס חמת תוך גבול הארץ, וז”ש אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת, ר”ל הגבול שבצפון חמת, שעד שם ילך עתה החוט מדמשק וחוץ מזה יתוסף לצפון מן הגבול חצר התיכן אשר על גבול חורן, היא רצועה שתצא מן גבול הצפוני שמתחיל מדמשק וישתרע לצפון בקרן מזרחית אל חבל ארץ ההיא, ויהיה ג”כ לא”י, חוץ מן החוט ההולך ממזרח למערב וזה קרא (בפ’ כ”ז) וצפון צפונה: 47:17: והיה מפרש ההבדל שיהיה שם בין גבול הקודם ובין גבול של עתה, ר”ל הגבול אשר היה תחלה מן הים חצר עינן, יהיה עתה גבול דמשק ימשך מן הים לדמשק שהוא מצפון לחצר עינן, ויתוסף עוד צפון צפונה הוא החוט שימשך לצפון מן גבול הצפוני, היינו מצפון לדמשק, שהוא החצר התיכון אשר אל גבול חורן, וגבול חמת ויתוסף באמצע הגבול של חמת, שהחוט ימשך מדמשק למערב דרך גבול של חמת מצפון לחמת, ואת פאת צפון, ר”ל ובקרן מערבית צפונית יתוסף פאת צפון של הגבול הקודם, שהוא צור וצידון: 47:18: ופאת קדים, מצד המזרחי התחיל בזמן הקודם במקצוע צפונית מחצר עינן ועבר מצפון לדרום עד הירדן והיו תוצאותיו ים המלח, ובעבר הירדן מזרחה נתוסף אחר כיבוש סיחון ועוג ארץ הלגעד ונחלת ראובן וגד ועתה יתוסף בקרן צפונית הרצועה שבין חורן ובין דמשק שיהיה לא”י והרצועה שבין דמשק ובין הגלעד שיתוסף בקרן צפונית מזרחית והחוט ימשך על פני הגלעד שהוא נגד דמשק לא”י שהיה בגבול המזרחי הקודם אל הירדן שהיה גבול המזרחי על הים הקדמוני הוא ים המלח שהוא במזרח א”י ושם כלה גבול דרומית מזרחית, שגם בגבול הקודם התחיל מקצוע דרומית מזרחית מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה, ואת פאת קדימה ר”ל שבצד מזרח יהיה להם נחלה בלי מצרים, כמו שיתבאר שלא מדדו לכל שבט גבול ע”ה מיל רק ברוחב, אבל באורך יתוסף להם הגבול תמיד, שכפי שיתרבה השבט ימשכו גבולם כנגד הרוחב שלהם הלאה לצד מזרח, כי בצד מזרח לא היה מדה לגבול השבטים: 47:19: ופאת נגב תימנה, הנה בפאת נגב כבר נבא עובדיה וירשו הנגב את הר עשו, שארץ שעיר שהיא בדרומה של א”י תכנס בגבול הארץ, וכן קבלו חז”ל שארץ אדום וארץ עמון ומואב יהיו מארץ ישראל שהם הקיני והקניזי והקדמוני שהבטיח ה’ לאבהם אבינו ע”ה שכולם הם בדרומה של א”י, ועז”א וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב, ולפ”ז א”א לפרש שמ”ש מתמר היינו מיריחו עיר התמרים, ומ”ש מי מריבת קדש הוא מ”ש בגבולי הארץ מדבר צין נגבה, ר”ק מ”ש מתמר הוא חצצון תמר שהיה במדבר הנגב לפני ארץ שעיר, וכן מ”ש על מי מריבת קדש הוא לפני הר שעיר ועמון ומואב בפאת דרומה להם, כמ”ש וישובו אל עין משפט היא קדש ויכו את וכו’ וגם את האמורי היושב בחצצון תמר, ויתרחב הגבול הדרומי לדרום ארץ שעיר ועמון ומואב עד המדבר שהלכו שם ישראל, וימשך מחצצון תמר עד מי מריבת קדש, ומשם ימשך לנחל מצרים אל הים הגדול, הכל לדרום מגבול הראשון, ועז”א ואת כל תימנה נגבה, רצה לאמר שיתרחב הכל לצד דרום: 47:20: ופאת ים הים הגדול, ויתחיל בצד דרום מגבול ר”ל ממקום סיום הגבול הדרומי, וימשך מדרום לצפון עד נכח לבוא חמת, ואת פאת ים, בכאן לא אמר ואת פאת ים, כי במערב לא יוכל להרחיב את הגבול יותר מן הים, וישאר תמיד הים גבול הארץ, משא”כ במזרח שיוכלו להרחיב הגבול תמיד אמר ואת פאת קדמה כנ”ל: 47:21: וחלקתם את הארץ הזאת, תחלה יחלקו אותה לי”ג רצועות שיהיו י”ב רצועות לכם לשבטי ישראל לי”ב שבטים, חוץ מרצועה של תרומת הקדש שהיה החלוקה שם בדרך אחר לנשיא וללוים וכהנים, ואינו לכם: 47:22: והיה בעת אשר תפילו אותו בנחלה להנחיל את היחידים, אז יהיה לכם ולגרים הגרים בתוככם היינו הגרים שנתגיירו מכבר כי אין מקבלים גרים לימות המשיח, אשר הולידו בנים, שאז גם הבנים יקחו חלקם והיו לכם כאזרח ליטול חלק בארץ: 47:23: והיה בשבט אשר גר, ר”ל בחלק השבט אשר נתגייר אצלו בעוד שהיה בגלות שם תתנו נחלתו: 48:1: ואלה שמות השבטים מקצה צפונה וכו’ דן אחד דן יקח חלקו במצר הצפוני, ומ”ש חצר עינן גבול דמשק פרש”י שדן יקח מיצר הצפוני מחצר עינן שבמקצוע מזרח עד גבול דמשק. וזה אינו מובן לפי שטתו שיהיה הגבול כגבול הקודם, וגבול הקודם סיים בחצר עינן ואיך יקח מחצר עינן והלאה. ? אולם למ”ש הנהו נכון שהגבול יתרחב אז מחצר עינן עד דמשק לצפון, בצד מזרח, וחלק הנתוסף עתה יהיה לדן. ופירוש הכ’ שיקח ממקצוע מערבית צפונית החלק שנתוסף על גבול הקודם והוא השטח שיש על דרך חתלון לבא חמת, שזה יתוסף בצד צפונית מערבית (כנ”ל מ”ז ט”ו ט”ז), ולפ”ז צור וצידון וחתלון יהיה לדן, ובמקצוע מזרחית יהיה לו השטח שיש מן חצר עינן עד דמשק ובאמצע יהיה לו צפונה אל יד חמת, שזה ג”כ נתוסף על גבול הקודם כנ”ל, וז”ש והיה לו פאת קדים הים, ר”ל בזה ציין גבולו במזרח ובמערב, שכל הנוסף בשני הצדדים על גבול הקודם יהיה לדן, ולפ”ז בחלק דן ציין הרוחב, אבל בחלק יתר השבטים לא ציין הרוחב, וחז”ל בספרי אמרו שכ”א יקח ברוחב ע”ה מיל כפי חלק הרוחב של תרומת הקדש שנתבאר שהם כ”ה אלף קנים. ובכתוב פירש שמן חלק דן עד תרומת הקדש שידענו מקומה יתחלק לשבעה שבטים יהודה ראובן אפרים מנשה נפתלי אשר דן. כמ”ש (ב-ז) ועל גבול דן מפאת קדים עד גבול ימה אשר אחד ר”ל שלקח חלק ממזרח למערב אצל דן ואצלו לקח נפתלי וכו’ עד יהודה שהוא לקח נחלתו אצל תרומת הקדש. וסדר השבטים י”ל טעם גם לפי הפשט, כי בנחלה הראשונה נחלו יהודה ובנימין זא”ז, עד שירושלים וגם מקום המקדש היו קצתו ליהודה וקצתו לבנימין. ועתה שהמקום ההוא המקודש יהיה לשבט לוי ולכהנים, יקחו יהודה ובנימין חלקם אצל ירושלים יהודה מצד צפון לירושלים ובנימין לצד דרום. ותחלה היה בנימין מפסיק בין יוסף ליהודה, וראובן היה לו במזרח בעבר הירדן אצל נחלת יהודה. ועתה שיקחו רצועות באורך ויהודה יקח בעבר הירדן ג”כ יקח ראובן בין יהודה ויוסף. ואחריו יהיה מנשה ואפרים כמו בתחלה. ודן לקח תחלה במצר הצפוני יקח גם עתה כן, רק שעתה יתרחב מצר הצפוני חוץ מגבול הקודם, ונפתלי ואשר יקחו על גבול הקודם שהיה בין בני יוסף ובין מצר הצפוני. ומצד השני לתרומת הקודש יקח בנימין כמשפטו כנ”ל ושמעון אצלו שכן גם תחלה היה נחלת שמעון מעורב בנחלת יהודה, ויששכר זבולון וגד אחריהם. בשגם גד היה נחלתו תחלה מעבר לידרן ועתה יקח במקום אדום עמון ומואב. ויהיו לפ”ז שבעה שבטים בצד צפון לתרומת הקדש וחמשה לצד דרום לתרומת הקדש וזה מטעם שעתה יקח גם לוי חלקו בתרומת הקדש וכ”מ שנחשב לוי לשבט יחשבו מנשה ואפרים לשבט אחד וא”כ יש ששה בצפון כי מנשה ואפרים לאחד יחשבו וששה בדרום עם לוי. ותראה שראשי הדגלים יהודה ראובן אפרים דן באו לימין מתרומת הקדש ואצל דן באו אשר ונפתלי בני דגלו. ויתר השבטים באו משמאל. והנה הארץ תתחלק ברוחב לי”ג רצועות (ולדעת חז”ל היו רצועות שוות רוחב כ”א ע”ה מיל וארכם מן הים הגדול עד סוף מזרח, כי במזרח יוכלו להוסיף תמיד כפי הצורך: (ח) ועל גבול יהודה היתה רצועה רוחב חמשה ועשרים אלף קנים ואורך כאורך א”י, זה היה תרומה מכל השבטים ורצועה זו היתה לנשיא, ובתוכו היה המקדש, (כמו שהתבאר בסי’ מ”ה ולקמן פכ”א): 48:9: בתרומה, באמצע אורך של רצועה זו נתרמה רצועה של כ”ה אלף קנים באורך וכ”ה אלף קנים ברוחב, ונחלקה ברוחב לג’ חלקים חלק א’ מצד צפון, מדרום לנחלת יהודה, מחזיק כ”ה אלף קנים באורך ועשרת אלפים קנים ברוחב: 48:10: וזה יהיה לכהנים, וארכה ממזרח למערב כ”ה אלף קנים בין בצד צפון בין בצד דרום, ורחבה מצפון לדרום י’ אלפים בין בצד מזרח בין בצד מערב ומקדש ה’ באמצע ת”ק קנים על ת”ק קנים והמותר על מקום המקדש: 48:11: לכהנים המקודש מבני צדוק, יהיה לכהנים מבני צדוק שלא עבדו ע”ז ורק הם יהיו כשרים לעבודה (כמ”ש למעלה סי’ מ”ד), יהיה להם חלק הזה המקודש מיתר החלקים: 48:12: והיתה להם תרומה שהוא ק”ק לערך יתר החלקים, אצל גבול הלוים, שהוא בדרום של חלק הכהנים: 48:13: והלוים, יהיה להם ג”כ רצועה כזו שארכה כ”ה אלף ורחבה י’ אלף, כל ארך חמשה ועשרים אלף, ר”ל הם יהיו להם כל האורך והרוחב משא”כ הכהנים לא יקחו כל האורך כי יורם ממנו חמש מאות קנים אל המקדש: 48:14: ולא ימכרו הגם שניתן להם לאחוזה אין להם רשות למכור ממנו, ולא להמירו בחלק אחר, ולא יעביר על ידי בת יורשת נחלה, כי קדש לה’ כמ”ש ושדה מגרש עריהם לא ימכר, ורומז גם כן על יתר הדינים שבתורה שאין עושין מגרש שדה וכו’: 48:15: וחמשת אלפים הנותר ברוחב מן הכ”ה אלף יהיה מיוחד לבנות בו בנין עיר ירושלים של לעתיד, ולמגרש לעיר סביב: 48:16: (טז-יז) ואלה מדותיה של ירושלים שלעתיד, העיר עם המגרש היה חמשת אלפים קנים באורך וברוחב, והיה המגרש מכל צד ר”נ קנים, והעיר באמצע ד’ אלפים וחמש מאות קנים: 48:18: והנותר, מה שיותר באורך הרצועה עשרת אלפים קנים מכל צד, (מגביל לעומת תרומת הקדש שבצדו אשר לכהנים וללוים), יהיה שם שדות וכרמים לעובדי העיר המתעסקים בעבודת העיר: 48:19: והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל, ר”ל כל שבטי ישראל יצטרכו לתת צרכי עובדי העיר ומחייתם לכן יתנו להם רצועה זו שכל ישראל יש לו חלק בה לשדות וכרמים: 48:20: כל התרומה ר”ל לפ”ז החלק שהרימו מן הרצועה הכוללת אל אחוזת העיר היה חלק רביעית מן הרצועה שנשארה, כי הרצועה שנשארה היתה עשרים אלף שהרביעית ממנה חמשה אלף: 48:21: והנותר לנשיא, מה שנשאר באורך חוץ מן הרצועה של אורך ורחב כ”ה אלף שהרימו תרומת הקדש בין למזרח בין למערב יהיה חלקו של הנשיא, והיתה תרומת הקדש, וגם היא נקראת תרומת הקדש על שמקדש ה’ בתוכה באמצע חלק הנשיא יהיה חלק הכהנים עם המקדש: 48:22: ומאחזת הלוים, וגם חלק הלוים וחלק של אחוזת העיר הכל הוא בתוך אשר לנשיא, ר”ל באמצע ויתר כל האורך שבין חלק יהודה וחלק בנימין יהיה שייך לנשיא, וכאילו תרומת הקדש שנפרש באמצע הרים הנשיא מחלקו: 48:23: (כג-כד) ויתר השבטים, ומדרום של תרומת הקדש יהיה חלק בנימין שמעון יששכר זבולון וגד, וגד יקח את הנוסף על גבול א”י, שהתחיל מתמר ומי מריבת קדש כנ”ל: 48:29: זאת הארץ, ר”ל הנה התבאר נחלת הארץ שיתרחב על גבול הקודם, וגם איך יחלקוהו שיהיה ג”כ משונה מחלוקה הקודמת: 48:30: ואלה תוצאות העיר מפאת צפון מדה, ר”ל במדת הקנה, שכל קנה ו’ אמות נמצא היה אורך ורוחב י”ג מיל וחצי: 48:31: ושערי העיר, היה בכל צד ג’ שערים, כל שער לשבט אחד, ואמר תחלה מפאת צפון, ואח”כ ואל פאת קדימה, ואח”כ פאת נגבה מבואר שהתחיל הסדר ממקצוע צפונית מערבית והיה ראובן יהודה לוי ממזרח למערב, ובצד מזרח היה שער יוסף קרוב אל שער לוי שבצפון, ואח”כ בנימין דן, ובדרום, ממזרח למערב שמעון יששכר זבולון, ובמערב מדרום לצפון גד אשר נפתלי, ותראה שבאבני החשן היו קבועים אדם פטדה וברקת שהם אבני ראובן שמעון לוי טור אחד נופך ספיר ויהלום שהם יהודה יששכר זבולון טור השני. לשם שבו ואחלמה שהם דן נפתלי גד טור השלישי, תרשיש שוהם ישפה שהם אשר יוסף בנימין טור הרביעי ובסדר השערים לוקח אחד מכל טור אל טור שכנגדו בצד השני. בצפון היה ראובן לוי מטור האחד ושמעון מטור הזה הקבע בצד דרום כנגדן. ובדרום יששכר זבולון מטור השני ויהודה לוקח מטור הזה והקבע בצפון כנגדם, ובמערב אשר נפתלי מטור השלישי וגד מטור הזה הקבע במזרח כנגדם. ובמזרח יוסף ובנימין מטור הד’ ואשר מטור הזה הקבע במערב כנגדם. ויש לי בזה טעם שאכ”מ: 48:35: סביב שמנה עשר אלף, ח”י אלף קנים יהיו מדת סביב העיר, שרומז למרכבת ה’ רבותים אלפי שנאן ח”י מחנות הסובבים כבוד ה’, ועז”א ושם העיר מיום ה’ שמה, שם שכינת כבודו, וח”י אלף סביב כאילו בכל קנה שסביב העיר עומד מלאך ה’ מכסא כבודו לשמרה ומן העיר עד הר הבית היה מ”ה מיל בצמצום וזה מ”ש והיה על מצלות הסוס קדש לה’:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - ברית עם אלוקים | חלוקת הארץ לשנים-עשר שבטים + נחלה לגרים — “ברית חדשה” עם הארץ לנצח
- אפיון - נבואה וחלום | גבולות הארץ החדשים רחבים יותר מן ההיסטוריים — גבולות “ארץ ישראל השלמה”
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וּ/רְחֹב (Strong’s H7340) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: יהושע,שמואל ב,נחמיה שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“ה׳ שמה” — שם העיר האחרון: הספר נחתם בשם הכי חשוב: לא שם מלך, לא שם עם — אלא שם אלוקים. כל 48 הפרקים בנויים לקראת שורה זו: “ושם העיר מיום ה׳ שמה”. הנחלה לגרים (מז:כב): “ולגרים… ייחשבו כאזרח” — חידוש מפתיע: בגאולה הסופית הגר שווה לאזרח.
ניווט
- קודם: יח_047_001 - נהר המים החיים — ונרפאו המים
- אחרי: