יח_040_001 - חזון המקדש החדש — שם שם ה'

חזון המקדש החדש — “שם שם ה‘“

פסוקים

בְּעֶשְׂרִ֣ים וְחָמֵ֣שׁ שָׁנָ֣ה לְ֠גָלוּתֵ֠נוּ בְּרֹ֨אשׁ הַשָּׁנָ֜ה בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֗דֶשׁ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר הֻכְּתָ֖ה הָעִ֑יר בְּעֶ֣צֶם׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה הָיְתָ֤ה עָלַי֙ יַד־יְהֹוָ֔ה וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י שָֽׁמָּה׃ בְּמַרְא֣וֹת אֱלֹהִ֔ים הֱבִיאַ֖נִי אֶל־אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְנִיחֵ֗נִי אֶל־הַ֤ר גָּבֹ֙הַּ֙ מְאֹ֔ד וְעָלָ֥יו כְּמִבְנֵה־עִ֖יר מִנֶּֽגֶב׃ וַיָּבֵ֨יא אוֹתִ֜י שָׁ֗מָּה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ מַרְאֵ֙הוּ֙ כְּמַרְאֵ֣ה נְחֹ֔שֶׁת וּפְתִיל־פִּשְׁתִּ֥ים בְּיָד֖וֹ וּקְנֵ֣ה הַמִּדָּ֑ה וְה֥וּא עֹמֵ֖ד בַּשָּֽׁעַר׃ וַיְדַבֵּ֨ר אֵלַ֜י הָאִ֗ישׁ בֶּן־אָדָ֡ם רְאֵ֣ה בְעֵינֶ֩יךָ֩ וּבְאׇזְנֶ֨יךָ שְּׁמָ֜ע וְשִׂ֣ים לִבְּךָ֗ לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתָ֔ךְ כִּ֛י לְמַ֥עַן הַרְאוֹתְכָ֖ה הֻבָ֣אתָה הֵ֑נָּה הַגֵּ֛ד אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ וְהִנֵּ֥ה חוֹמָ֛ה מִח֥וּץ לַבַּ֖יִת סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב וּבְיַ֨ד הָאִ֜ישׁ קְנֵ֣ה הַמִּדָּ֗ה שֵׁשׁ־אַמּ֤וֹת בָּֽאַמָּה֙ וָטֹ֔פַח וַיָּ֜מׇד אֶת־רֹ֤חַב הַבִּנְיָן֙ קָנֶ֣ה אֶחָ֔ד וְקוֹמָ֖ה קָנֶ֥ה אֶחָֽד׃ וַיָּב֗וֹא אֶל־שַׁ֙עַר֙ אֲשֶׁ֤ר פָּנָיו֙ דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֔ימָה וַיַּ֖עַל בְּמַעֲלוֹתָ֑ו וַיָּ֣מׇד׀ אֶת־סַ֣ף הַשַּׁ֗עַר קָנֶ֤ה אֶחָד֙ רֹ֔חַב וְאֵת֙ סַ֣ף אֶחָ֔ד קָנֶ֥ה אֶחָ֖ד רֹֽחַב׃ וְהַתָּ֗א קָנֶ֨ה אֶחָ֥ד אֹ֙רֶךְ֙ וְקָנֶ֤ה אֶחָד֙ רֹ֔חַב וּבֵ֥ין הַתָּאִ֖ים חָמֵ֣שׁ אַמּ֑וֹת וְסַ֣ף הַ֠שַּׁ֠עַר מֵאֵ֨צֶל אֻלָ֥ם הַשַּׁ֛עַר מֵהַבַּ֖יִת קָנֶ֥ה אֶחָֽד׃ וַיָּ֜מׇד אֶת־אֻלָ֥ם הַשַּׁ֛עַר מֵהַבַּ֖יִת קָנֶ֥ה אֶחָֽד׃ וַיָּ֜מׇד אֶת־אֻלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ שְׁמֹנֶ֣ה אַמּ֔וֹת וְאֵילָ֖ו שְׁתַּ֣יִם אַמּ֑וֹת וְאֻלָ֥ם הַשַּׁ֖עַר מֵהַבָּֽיִת׃ וְתָאֵ֨י הַשַּׁ֜עַר דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֗ים שְׁלֹשָׁ֤ה מִפֹּה֙ וּשְׁלֹשָׁ֣ה מִפֹּ֔ה מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לִשְׁלׇשְׁתָּ֑ם וּמִדָּ֥ה אַחַ֛ת לָאֵילִ֖ם מִפֹּ֥ה וּמִפּֽוֹ׃ וַיָּ֛מׇד אֶת־רֹ֥חַב פֶּתַח־הַשַּׁ֖עַר עֶ֣שֶׂר אַמּ֑וֹת אֹ֣רֶךְ הַשַּׁ֔עַר שְׁל֥וֹשׁ עֶשְׂרֵ֖ה אַמּֽוֹת׃ וּגְב֞וּל לִפְנֵ֤י הַתָּאוֹת֙ אַמָּ֣ה אֶחָ֔ת וְאַמָּֽה־אַחַ֥ת גְּב֖וּל מִפֹּ֑ה וְהַתָּ֕א שֵׁשׁ־אַמּ֣וֹת מִפּ֔וֹ וְשֵׁ֥שׁ אַמּ֖וֹת מִפּֽוֹ׃ וַיָּ֣מׇד אֶת־הַשַּׁ֗עַר מִגַּ֤ג הַתָּא֙ לְגַגּ֔וֹ רֹ֕חַב עֶשְׂרִ֥ים וְחָמֵ֖שׁ אַמּ֑וֹת פֶּ֖תַח נֶ֥גֶד פָּֽתַח׃ וַיַּ֥עַשׂ אֶת־אֵילִ֖ים שִׁשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וְאֶל־אֵיל֙ הֶחָצֵ֔ר הַשַּׁ֖עַר סָבִ֥יב׀סָבִֽיב׃ וְעַ֗ל פְּנֵי֙ הַשַּׁ֣עַר (היאתון) [הָאִית֔וֹן] עַל־לִפְנֵ֕י אֻלָ֥ם הַשַּׁ֖עַר הַפְּנִימִ֑י חֲמִשִּׁ֖ים אַמָּֽה׃ וְחַלּוֹנ֣וֹת אֲטֻמ֣וֹת אֶֽל־הַתָּאִ֡ים וְאֶל֩ אֵלֵיהֵ֨מָה לִפְנִ֤ימָה לַשַּׁ֙עַר֙ סָבִ֣יב׀סָבִ֔יב וְכֵ֖ן לָאֵֽלַמּ֑וֹת וְחַלּוֹנ֞וֹת סָבִ֤יב׀סָבִיב֙ לִפְנִ֔ימָה וְאֶל־אַ֖יִל תִּמֹרִֽים׃ וַיְבִיאֵ֗נִי אֶל־הֶחָצֵר֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה וְהִנֵּ֤ה לְשָׁכוֹת֙ וְרִֽצְפָ֔ה עָשׂ֥וּי לֶחָצֵ֖ר סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב שְׁלֹשִׁ֥ים לְשָׁכ֖וֹת אֶל־הָרִֽצְפָֽה׃ וְהָרִֽצְפָה֙ אֶל־כֶּ֣תֶף הַשְּׁעָרִ֔ים לְעֻמַּ֖ת אֹ֣רֶךְ הַשְּׁעָרִ֑ים הָרִֽצְפָ֖ה הַתַּחְתּוֹנָֽה׃ וַיָּ֣מׇד רֹ֡חַב מִלִּפְנֵי֩ הַשַּׁ֨עַר הַתַּחְתּ֜וֹנָה לִפְנֵ֨י הֶחָצֵ֧ר הַפְּנִימִ֛י מִח֖וּץ מֵאָ֣ה אַמָּ֑ה הַקָּדִ֖ים וְהַצָּפֽוֹן׃ וְהַשַּׁ֗עַר אֲשֶׁ֤ר פָּנָיו֙ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֔וֹן לֶחָצֵ֖ר הַחִיצוֹנָ֑ה מָדַ֥ד אׇרְכּ֖וֹ וְרׇחְבּֽוֹ׃ וְתָאָ֗ו שְׁלוֹשָׁ֤ה מִפּוֹ֙ וּשְׁלֹשָׁ֣ה מִפּ֔וֹ וְאֵילָ֤ו וְאֵֽלַמָּו֙ הָיָ֔ה כְּמִדַּ֖ת הַשַּׁ֣עַר הָרִאשׁ֑וֹן חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אׇרְכּ֔וֹ וְרֹ֕חַב חָמֵ֥שׁ וְעֶשְׂרִ֖ים בָּאַמָּֽה׃ וְחַלּוֹנָ֤ו וְאֵֽילַמָּו֙ וְתִ֣ימֹרָ֔ו כְּמִדַּ֣ת הַשַּׁ֔עַר אֲשֶׁ֥ר פָּנָ֖יו דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וּבְמַעֲל֥וֹת שֶׁ֙בַע֙ יַעֲלוּ־ב֔וֹ וְאֵילַמָּ֖ו לִפְנֵיהֶֽם׃ וְשַׁ֙עַר֙ לֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔י נֶ֣גֶד הַשַּׁ֔עַר לַצָּפ֖וֹן וְלַקָּדִ֑ים וַיָּ֧מׇד מִשַּׁ֛עַר אֶל־שַׁ֖עַר מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃ וַיּוֹלִכֵ֙נִי֙ דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֔וֹם וְהִנֵּה־שַׁ֖עַר דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֑וֹם וּמָדַ֤ד אֵילָו֙ וְאֵ֣ילַמָּ֔ו כַּמִּדּ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ וְחַלּוֹנִ֨ים ל֤וֹ וּלְאֵֽילַמָּו֙ סָבִ֣יב׀סָבִ֔יב כְּהַחַלֹּנ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֕חַב חָמֵ֥שׁ וְעֶשְׂרִ֖ים אַמָּֽה׃ וּמַעֲל֤וֹת שִׁבְעָה֙ עֹֽלוֹתָ֔ו וְאֵלַמָּ֖ו לִפְנֵיהֶ֑ם וְתִמֹרִ֣ים ל֗וֹ אֶחָ֥ד מִפּ֛וֹ וְאֶחָ֥ד מִפּ֖וֹ אֶל־אֵילָֽו׃ וְשַׁ֛עַר לֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖י דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֑וֹם וַיָּ֨מׇד מִשַּׁ֧עַר אֶל־הַשַּׁ֛עַר דֶּ֥רֶךְ הַדָּר֖וֹם מֵאָ֥ה אַמּֽוֹת׃ וַיְבִיאֵ֛נִי אֶל־חָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖י בְּשַׁ֣עַר הַדָּר֑וֹם וַיָּ֙מׇד֙ אֶת־הַשַּׁ֣עַר הַדָּר֔וֹם כַּמִּדּ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ וְתָאָ֞ו וְאֵילָ֤ו וְאֵֽלַמָּו֙ כַּמִּדּ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה וְחַלּוֹנ֥וֹת ל֛וֹ וּלְאֵלַמָּ֖ו סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֕חַב עֶשְׂרִ֥ים וְחָמֵ֖שׁ אַמּֽוֹת׃ וְאֵלַמּ֖וֹת סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב אֹ֗רֶךְ חָמֵ֤שׁ וְעֶשְׂרִים֙ אַמָּ֔ה וְרֹ֖חַב חָמֵ֥שׁ אַמּֽוֹת׃ וְאֵלַמָּ֗ו אֶל־חָצֵר֙ הַחִ֣צוֹנָ֔ה וְתִמֹרִ֖ים אֶל־אֵילָ֑ו וּמַעֲל֥וֹת שְׁמוֹנֶ֖ה מַעֲלָֽו׃ וַיְבִיאֵ֛נִי אֶל־הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖י דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וַיָּ֣מׇד אֶת־הַשַּׁ֔עַר כַּמִּדּ֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃ וְתָאָ֞ו וְאֵלָ֤ו וְאֵֽלַמָּו֙ כַּמִּדּ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה וְחַלּוֹנ֥וֹת ל֛וֹ וּלְאֵלַמָּ֖ו סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב אֹ֚רֶךְ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה וְרֹ֕חַב חָמֵ֥שׁ וְעֶשְׂרִ֖ים אַמָּֽה׃ וְאֵלַמָּ֗ו לֶחָצֵר֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה וְתִמֹרִ֥ים אֶל־אֵלָ֖ו מִפּ֣וֹ וּמִפּ֑וֹ וּשְׁמֹנֶ֥ה מַעֲל֖וֹת מַעֲלָֽו׃ וַיְבִיאֵ֖נִי אֶל־שַׁ֣עַר הַצָּפ֑וֹן וּמָדַ֖ד כַּמִּדּ֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃ תָּאָו֙ אֵלָ֣ו וְאֵלַמָּ֔ו וְחַלּוֹנ֥וֹת ל֖וֹ סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב אֹ֚רֶךְ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֔ה וְרֹ֕חַב חָמֵ֥שׁ וְעֶשְׂרִ֖ים אַמָּֽה׃ וְאֵילָ֗ו לֶחָצֵר֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה וְתִמֹרִ֥ים אֶל־אֵילָ֖ו מִפּ֣וֹ וּמִפּ֑וֹ וּשְׁמֹנֶ֥ה מַעֲל֖וֹת מַעֲלָֽו׃ וְלִשְׁכָּ֣ה וּפִתְחָ֔הּ בְּאֵילִ֖ים הַשְּׁעָרִ֑ים שָׁ֖ם יָדִ֥יחוּ אֶת־הָעֹלָֽה׃ וּבְאֻלָ֣ם הַשַּׁ֗עַר שְׁנַ֤יִם שֻׁלְחָנוֹת֙ מִפּ֔וֹ וּשְׁנַ֥יִם שֻׁלְחָנ֖וֹת מִפֹּ֑ה לִשְׁח֤וֹט אֲלֵיהֶם֙ הָעוֹלָ֔ה וְהַחַטָּ֖את וְהָאָשָֽׁם׃ וְאֶל־הַכָּתֵ֣ף מִח֗וּצָה לָֽעוֹלֶה֙ לְפֶ֙תַח֙ הַשַּׁ֣עַר הַצָּפ֔וֹנָה שְׁנַ֖יִם שֻׁלְחָנ֑וֹת וְאֶל־הַכָּתֵ֣ף הָאַחֶ֗רֶת אֲשֶׁר֙ לְאֻלָ֣ם הַשַּׁ֔עַר שְׁנַ֖יִם שֻׁלְחָנֽוֹת׃ אַרְבָּעָ֨ה שֻׁלְחָנ֜וֹת מִפֹּ֗ה וְאַרְבָּעָ֧ה שֻׁלְחָנ֛וֹת מִפֹּ֖ה לְכֶ֣תֶף הַשָּׁ֑עַר שְׁמוֹנָ֥ה שֻׁלְחָנ֖וֹת אֲלֵיהֶ֥ם יִשְׁחָֽטוּ׃ וְאַרְבָּעָה֩ שֻׁלְחָנ֨וֹת לָעוֹלָ֜ה אַבְנֵ֣י גָזִ֗ית אֹ֩רֶךְ֩ אַמָּ֨ה אַחַ֤ת וָחֵ֙צִי֙ וְרֹ֨חַב אַמָּ֤ה אַחַת֙ וָחֵ֔צִי וְגֹ֖בַהּ אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת אֲלֵיהֶ֗ם וְיַנִּ֤יחוּ אֶת־הַכֵּלִים֙ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחֲט֧וּ אֶת־הָעוֹלָ֛ה בָּ֖ם וְהַזָּֽבַח׃ וְהַֽשְׁפַתַּ֗יִם טֹ֧פַח אֶחָ֛ד מוּכָנִ֥ים בַּבַּ֖יִת סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב וְאֶל־הַשֻּׁלְחָנ֖וֹת בְּשַׂ֥ר הַקׇּרְבָֽן׃ וּמִח֩וּצָה֩ לַשַּׁ֨עַר הַפְּנִימִ֜י לִֽשְׁכ֣וֹת שָׁרִ֗ים בֶּחָצֵ֤ר הַפְּנִימִי֙ אֲשֶׁ֗ר אֶל־כֶּ֙תֶף֙ שַׁ֣עַר הַצָּפ֔וֹן וּפְנֵיהֶ֖ם דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֑וֹם אֶחָ֗ד אֶל־כֶּ֙תֶף֙ שַׁ֣עַר הַקָּדִ֔ים פְּנֵ֖י דֶּ֥רֶךְ הַצָּפֹֽן׃ וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָ֑י זֹ֣ה הַלִּשְׁכָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר פָּנֶ֙יהָ֙ דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֔וֹם לַכֹּ֣הֲנִ֔ים שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת הַבָּֽיִת׃ וְהַלִּשְׁכָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר פָּנֶ֙יהָ֙ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֔וֹן לַכֹּ֣הֲנִ֔ים שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ הֵ֣מָּה בְנֵֽי־צָד֗וֹק הַקְּרֵבִ֧ים מִבְּנֵֽי־לֵוִ֛י אֶל־יְהֹוָ֖ה לְשָׁרְתֽוֹ׃ וַיָּ֨מׇד אֶת־הֶחָצֵ֜ר אֹ֣רֶךְ׀ מֵאָ֣ה אַמָּ֗ה וְרֹ֛חַב מֵאָ֥ה אַמָּ֖ה מְרֻבָּ֑עַת וְהַמִּזְבֵּ֖חַ לִפְנֵ֥י הַבָּֽיִת׃ וַיְבִאֵ֘נִי֮ אֶל־אֻלָ֣ם הַבַּ֒יִת֒ וַיָּ֙מָד֙ אֵ֣ל אֻלָ֔ם חָמֵ֤שׁ אַמּוֹת֙ מִפֹּ֔ה וְחָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת מִפֹּ֑ה וְרֹ֣חַב הַשַּׁ֔עַר שָׁלֹ֤שׁ אַמּוֹת֙ מִפּ֔וֹ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת מִפּֽוֹ׃ אֹ֣רֶךְ הָאֻלָ֞ם עֶשְׂרִ֣ים אַמָּ֗ה וְרֹ֙חַב֙ עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה אַמָּ֔ה וּבַֽמַּעֲל֔וֹת אֲשֶׁ֥ר יַעֲל֖וּ אֵלָ֑יו וְעַמֻּדִים֙ אֶל־הָ֣אֵילִ֔ים אֶחָ֥ד מִפֹּ֖ה וְאֶחָ֥ד מִפֹּֽה׃ וַיְבִיאֵ֖נִי אֶל־הַהֵיכָ֑ל וַיָּ֣מׇד אֶת־הָאֵילִ֗ים שֵׁשׁ־אַמּ֨וֹת רֹ֧חַב מִפּ֛וֹ וְשֵׁשׁ־אַמּֽוֹת־רֹ֥חַב מִפּ֖וֹ רֹ֥חַב הָאֹֽהֶל׃ וְרֹ֣חַב הַפֶּ֘תַח֮ עֶ֣שֶׂר אַמּוֹת֒ וְכִתְפ֣וֹת הַפֶּ֔תַח חָמֵ֤שׁ אַמּוֹת֙ מִפּ֔וֹ וְחָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת מִפּ֑וֹ וַיָּ֤מׇד אׇרְכּוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים אַמָּ֔ה וְרֹ֖חַב עֶשְׂרִ֥ים אַמָּֽה׃ וּבָ֣א לִפְנִ֔ימָה וַיָּ֥מׇד אֵֽיל־הַפֶּ֖תַח שְׁתַּ֣יִם אַמּ֑וֹת וְהַפֶּ֙תַח֙ שֵׁ֣שׁ אַמּ֔וֹת וְרֹ֥חַב הַפֶּ֖תַח שֶׁ֥בַע אַמּֽוֹת׃ וַיָּ֨מׇד אֶת־אׇרְכּ֜וֹ עֶשְׂרִ֣ים אַמָּ֗ה וְרֹ֛חַב עֶשְׂרִ֥ים אַמָּ֖ה אֶל־פְּנֵ֣י הַהֵיכָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י זֶ֖ה קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ וַיָּ֥מׇד קִֽיר־הַבַּ֖יִת שֵׁ֣שׁ אַמּ֑וֹת וְרֹ֣חַב הַצֵּלָע֩ אַרְבַּ֨ע אַמּ֜וֹת סָבִ֧יב׀סָבִ֛יב לַבַּ֖יִת סָבִֽיב׃ וְהַצְּלָעוֹת֩ צֵלָ֨ע אֶל־צֵלָ֜ע שָׁל֧וֹשׁ וּשְׁלֹשִׁ֣ים פְּעָמִ֗ים וּ֠בָא֠וֹת בַּקִּ֨יר אֲשֶׁר־לַבַּ֧יִת לַצְּלָע֛וֹת סָבִ֥יב׀סָבִ֖יב לִהְי֣וֹת אֲחוּזִ֑ים וְלֹֽא־יִהְי֥וּ אֲחוּזִ֖ים בְּקִ֥יר הַבָּֽיִת׃ וְֽרָחֲבָ֡ה וְֽנָסְבָה֩ לְמַ֨עְלָה לְמַ֜עְלָה לַצְּלָע֗וֹת כִּ֣י מֽוּסַב־הַ֠בַּ֠יִת לְמַ֨עְלָה לְמַ֜עְלָה סָבִ֤יב׀סָבִיב֙ לַבַּ֔יִת עַל־כֵּ֥ן רֹחַב־לַבַּ֖יִת לְמָ֑עְלָה וְכֵ֧ן הַתַּחְתּוֹנָ֛ה יַעֲלֶ֥ה עַל־הָעֶלְיוֹנָ֖ה לַתִּיכוֹנָֽה׃ וְרָאִ֧יתִי לַבַּ֛יִת גֹּ֖בַהּ סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב (מיסדות) [מוּסְד֤וֹת] הַצְּלָעוֹת֙ מְל֣וֹ הַקָּנֶ֔ה שֵׁ֥שׁ אַמּ֖וֹת אַצִּֽילָה׃ רֹ֣חַב הַקִּ֧יר אֲֽשֶׁר־לַצֵּלָ֛ע אֶל־הַח֖וּץ חָמֵ֣שׁ אַמּ֑וֹת וַאֲשֶׁ֣ר מֻנָּ֔ח בֵּ֥ית צְלָע֖וֹת אֲשֶׁ֥ר לַבָּֽיִת׃ וּבֵ֨ין הַלְּשָׁכ֜וֹת רֹ֣חַב עֶשְׂרִ֥ים אַמָּ֛ה סָבִ֥יב לַבַּ֖יִת סָבִ֥יב׀סָבִֽיב׃ וּפֶ֤תַח הַצֵּלָע֙ לַמֻּנָּ֔ח פֶּ֤תַח אֶחָד֙ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֔וֹן וּפֶ֥תַח אֶחָ֖ד לַדָּר֑וֹם וְרֹ֙חַב֙ מְק֣וֹם הַמֻּנָּ֔ח חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת סָבִ֥יב׀סָבִֽיב׃ וְהַבִּנְיָ֡ן אֲשֶׁר֩ אֶל־פְּנֵ֨י הַגִּזְרָ֜ה פְּאַ֣ת דֶּֽרֶךְ־הַיָּ֗ם רֹ֚חַב שִׁבְעִ֣ים אַמָּ֔ה וְקִ֧יר הַבִּנְיָ֛ן חָמֵשׁ־אַמּ֥וֹת רֹ֖חַב סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב וְאׇרְכּ֖וֹ תִּשְׁעִ֥ים אַמָּֽה׃ וּמָדַ֣ד אֶת־הַבַּ֔יִת אֹ֖רֶךְ מֵאָ֣ה אַמָּ֑ה וְהַגִּזְרָ֤ה וְהַבִּנְיָה֙ וְקִ֣ירוֹתֶ֔יהָ אֹ֖רֶךְ מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃ וְרֹ֩חַב֩ פְּנֵ֨י הַבַּ֧יִת וְהַגִּזְרָ֛ה לַקָּדִ֖ים מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃ וּמָדַ֣ד אֹֽרֶךְ־הַ֠בִּנְיָ֠ן אֶל־פְּנֵ֨י הַגִּזְרָ֜ה אֲשֶׁ֨ר עַל־אַחֲרֶ֧יהָ (ואתוקיהא) [וְאַתִּיקֶ֛יהָא] מִפּ֥וֹ וּמִפּ֖וֹ מֵאָ֣ה אַמָּ֑ה וְהַהֵיכָל֙ הַפְּנִימִ֔י וְאֻלַמֵּ֖י הֶחָצֵֽר׃ הַסִּפִּ֡ים וְהַחַלּוֹנִ֣ים הָ֠אֲטֻמ֠וֹת וְהָאַתִּיקִ֤ים׀סָבִיב֙ לִשְׁלׇשְׁתָּ֔ם נֶ֧גֶד הַסַּ֛ף שְׂחִ֥יף עֵ֖ץ סָבִ֣יב׀סָבִ֑יב וְהָאָ֙רֶץ֙ עַד־הַֽחַלּוֹנ֔וֹת וְהַחַלֹּנ֖וֹת מְכֻסּֽוֹת׃ עַל־מֵעַ֣ל הַפֶּ֡תַח וְעַד־הַבַּ֩יִת֩ הַפְּנִימִ֨י וְלַח֜וּץ וְאֶל־כׇּל־הַקִּ֨יר סָבִ֧יב׀סָבִ֛יב בַּפְּנִימִ֥י וּבַחִיצ֖וֹן מִדּֽוֹת׃ וְעָשׂ֥וּי כְּרוּבִ֖ים וְתִמֹרִ֑ים וְתִֽמֹרָה֙ בֵּין־כְּר֣וּב לִכְר֔וּב וּשְׁנַ֥יִם פָּנִ֖ים לַכְּרֽוּב׃ וּפְנֵ֨י אָדָ֤ם אֶל־הַתִּֽמֹרָה֙ מִפּ֔וֹ וּפְנֵי־כְפִ֥יר אֶל־הַתִּמֹרָ֖ה מִפּ֑וֹ עָשׂ֥וּי אֶל־כׇּל־הַבַּ֖יִת סָבִ֥יב׀סָבִֽיב׃ מֵהָאָ֙רֶץ֙ עַד־מֵעַ֣ל הַפֶּ֔תַח הַכְּרוּבִ֥ים וְהַתִּמֹרִ֖ים עֲשׂוּיִ֑ם וְקִ֖יר הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ׃ הַהֵיכָ֖ל מְזוּזַ֣ת רְבֻעָ֑ה וּפְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ הַמַּרְאֶ֖ה כַּמַּרְאֶֽה׃ הַמִּזְבֵּ֡חַ עֵ֣ץ שָׁלוֹשׁ֩ אַמּ֨וֹת גָּבֹ֜הַּ וְאׇרְכּ֣וֹ שְׁתַּֽיִם־אַמּ֗וֹת וּמִקְצֹֽעוֹתָיו֙ ל֔וֹ וְאׇרְכּ֥וֹ וְקִירֹתָ֖יו עֵ֑ץ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלַ֔י זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ וּשְׁתַּ֧יִם דְּלָת֛וֹת לַהֵיכָ֖ל וְלַקֹּֽדֶשׁ׃ וּשְׁתַּ֥יִם דְּלָת֖וֹת לַדְּלָת֑וֹת שְׁ֚תַּיִם מוּסַבּ֣וֹת דְּלָת֔וֹת שְׁ֚תַּיִם לְדֶ֣לֶת אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֥י דְלָת֖וֹת לָאַחֶֽרֶת׃ וַעֲשׂוּיָ֨ה אֲלֵיהֶ֜ן אֶל־דַּלְת֤וֹת הַהֵיכָל֙ כְּרוּבִ֣ים וְתִמֹרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עֲשׂוּיִ֖ם לַקִּיר֑וֹת וְעָ֥ב עֵ֛ץ אֶל־פְּנֵ֥י הָאוּלָ֖ם מֵהַחֽוּץ׃ וְחַלּוֹנִ֨ים אֲטֻמ֤וֹת וְתִֽמֹרִים֙ מִפּ֣וֹ וּמִפּ֔וֹ אֶל־כִּתְפ֖וֹת הָאוּלָ֑ם וְצַלְע֥וֹת הַבַּ֖יִת וְהָעֻבִּֽים׃ וַיּוֹצִאֵ֗נִי אֶל־הֶחָצֵר֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה הַדֶּ֖רֶךְ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֑וֹן וַיְבִאֵ֣נִי אֶל־הַלִּשְׁכָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר נֶ֧גֶד הַגִּזְרָ֛ה וַאֲשֶֽׁר־נֶ֥גֶד הַבִּנְיָ֖ן אֶל־הַצָּפֽוֹן׃ אֶל־פְּנֵי־אֹ֙רֶךְ֙ אַמּ֣וֹת הַמֵּאָ֔ה פֶּ֖תַח הַצָּפ֑וֹן וְהָרֹ֖חַב חֲמִשִּׁ֥ים אַמּֽוֹת׃ נֶ֣גֶד הָעֶשְׂרִ֗ים אֲשֶׁר֙ לֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔י וְנֶ֣גֶד רִֽצְפָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָ֑ה אַתִּ֥יק אֶל־פְּנֵֽי־אַתִּ֖יק בַּשְּׁלִשִֽׁים׃ וְלִפְנֵ֨י הַלְּשָׁכ֜וֹת מַהֲלַךְ֩ עֶ֨שֶׂר אַמּ֥וֹת רֹ֙חַב֙ אֶל־הַפְּנִימִ֔ית דֶּ֖רֶךְ אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּפִתְחֵיהֶ֖ם לַצָּפֽוֹן׃ וְהַלְּשָׁכ֥וֹת הָעֶלְיוֹנֹ֖ת קְצֻר֑וֹת כִּֽי־יוֹכְל֨וּ אַתִּיקִ֜ים מֵהֵ֗נָּה מֵהַתַּחְתֹּנ֛וֹת וּמֵהַתִּכוֹנ֖וֹת בִּנְיָֽן׃ כִּ֤י מְשֻׁלָּשׁוֹת֙ הֵ֔נָּה וְאֵ֤ין לָהֶן֙ עַמּוּדִ֔ים כְּעַמּוּדֵ֖י הַחֲצֵר֑וֹת עַל־כֵּ֣ן נֶאֱצַ֗ל מֵהַתַּחְתּוֹנ֛וֹת וּמֵהַתִּיכֹנ֖וֹת מֵהָאָֽרֶץ׃ וְגָדֵ֤ר אֲשֶׁר־לַחוּץ֙ לְעֻמַּ֣ת הַלְּשָׁכ֔וֹת דֶּ֛רֶךְ הֶחָצֵ֥ר הַחִצוֹנָ֖ה אֶל־פְּנֵ֣י הַלְּשָׁכ֑וֹת אׇרְכּ֖וֹ חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה׃ כִּֽי־אֹ֣רֶךְ הַלְּשָׁכ֗וֹת אֲשֶׁ֛ר לֶחָצֵ֥ר הַחִצוֹנָ֖ה חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וְהִנֵּ֛ה עַל־פְּנֵ֥י הַהֵיכָ֖ל מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃ (ומתחתה לשכות) [וּמִתַּ֖חַת הַלְּשָׁכ֣וֹת] הָאֵ֑לֶּה (המבוא) [הַמֵּבִיא֙] מֵֽהַקָּדִ֔ים בְּבֹא֣וֹ לָהֵ֔נָּה מֵהֶחָצֵ֖ר הַחִצֹנָֽה׃ בְּרֹ֣חַב׀ גֶּ֣דֶר הֶחָצֵ֗ר דֶּ֧רֶךְ הַקָּדִ֛ים אֶל־פְּנֵ֧י הַגִּזְרָ֛ה וְאֶל־פְּנֵ֥י הַבִּנְיָ֖ן לְשָׁכֽוֹת׃ וְדֶ֙רֶךְ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם כְּמַרְאֵ֣ה הַלְּשָׁכ֗וֹת אֲשֶׁר֙ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֔וֹן כְּאׇרְכָּ֖ן כֵּ֣ן רׇחְבָּ֑ן וְכֹל֙ מוֹצָ֣אֵיהֶ֔ן וּכְמִשְׁפְּטֵיהֶ֖ן וּכְפִתְחֵיהֶֽן׃ וּכְפִתְחֵ֣י הַלְּשָׁכ֗וֹת אֲשֶׁר֙ דֶּ֣רֶךְ הַדָּר֔וֹם פֶּ֖תַח בְּרֹ֣אשׁ דָּ֑רֶךְ דֶּ֗רֶךְ בִּפְנֵי֙ הַגְּדֶ֣רֶת הֲגִינָ֔ה דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִ֖ים בְּבוֹאָֽן׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לִֽשְׁכ֨וֹת הַצָּפ֜וֹן לִֽשְׁכ֣וֹת הַדָּרוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אֶל־פְּנֵ֣י הַגִּזְרָה֒ הֵ֣נָּה׀ לִֽשְׁכ֣וֹת הַקֹּ֗דֶשׁ אֲשֶׁ֨ר יֹאכְלוּ־שָׁ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים אֲשֶׁר־קְרוֹבִ֥ים לַיהֹוָ֖ה קׇדְשֵׁ֣י הַקֳּדָשִׁ֑ים שָׁ֞ם יַנִּ֣יחוּ׀ קׇדְשֵׁ֣י הַקֳּדָשִׁ֗ים וְהַמִּנְחָה֙ וְהַחַטָּ֣את וְהָאָשָׁ֔ם כִּ֥י הַמָּק֖וֹם קָדֹֽשׁ׃ בְּבֹאָ֣ם הַכֹּהֲנִ֗ים וְלֹֽא־יֵצְא֤וּ מֵהַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֶל־הֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָ֔ה וְשָׁ֞ם יַנִּ֧יחוּ בִגְדֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן כִּֽי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֑נָּה (ילבשו) [וְלָֽבְשׁוּ֙] בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְקָרְב֖וּ אֶל־אֲשֶׁ֥ר לָעָֽם׃ וְכִלָּ֗ה אֶת־מִדּוֹת֙ הַבַּ֣יִת הַפְּנִימִ֔י וְהוֹצִיאַ֙נִי֙ דֶּ֣רֶךְ הַשַּׁ֔עַר אֲשֶׁ֥ר פָּנָ֖יו דֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וּמְדָד֖וֹ סָבִ֥יב׀סָבִֽיב׃ מָדַ֛ד ר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים בִּקְנֵ֣ה הַמִּדָּ֑ה חֲמֵשׁ־[מֵא֥וֹת] (אמות) קָנִ֛ים בִּקְנֵ֥ה הַמִּדָּ֖ה סָבִֽיב׃ מָדַ֖ד ר֣וּחַ הַצָּפ֑וֹן חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת קָנִ֛ים בִּקְנֵ֥ה הַמִּדָּ֖ה סָבִֽיב׃ אֵ֛ת ר֥וּחַ הַדָּר֖וֹם מָדָ֑ד חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת קָנִ֖ים בִּקְנֵ֥ה הַמִּדָּֽה׃ סָבַ֖ב אֶל־ר֣וּחַ הַיָּ֑ם מָדַ֛ד חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת קָנִ֖ים בִּקְנֵ֥ה הַמִּדָּֽה׃ לְאַרְבַּ֨ע רוּח֜וֹת מְדָד֗וֹ ח֤וֹמָה לוֹ֙ סָבִ֣יב׀סָבִ֔יב אֹ֚רֶךְ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְרֹ֖חַב חֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ לְחֹֽל׃

פירוש רש”י

40:1: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. אֵיזוֹהִי שָׁנָה שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלָּהּ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יוֹבֵל (ערכין יב.), שֶׁחָרַב הַבַּיִת בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ בַּיּוֹבֵל – שֶׁהִתְחִיל בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ – וּלְסוֹף אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רָאוּי הַיּוֹבֵל לִהְיוֹת, וְהִיא שְׁנַת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ לְגָלוּת יְכָנְיָה (מלכים ב כד:טו); שֶׁגָּלָה בְּעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ בַּיּוֹבֵל: אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ – מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה עַד שְׁלֹשִׁים וְאַחַת (מלכים ב כג:א,ג), וִיהוֹיָקִים – אַחַת עֶשְׂרֵה (מלכים ב כג:לו): | יַד ה׳. חֹזֶק תָּקְפּוֹ, לְהוֹלִיכֵנִי עַל כָּרְחִי: | וַיָּבֵא אוֹתִי שָׁמָּה. אֶל הָעִיר הַהֻכְּתָה, הִיא יְרוּשָׁלַיִם; אוֹתָהּ שָׁנָה הֶרְאָהוּ בִּנְיַן הַבַּיִת לֶעָתִיד לָבֹא: 40:2: בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים הֱבִיאַנִי. לֹא הוֹלִיכַנִי שָׁם, אֶלָּא הֶרְאַנִי כְּאִלּוּ אֲנִי שָׁם: | אֶל הַר גָּבוֹהַּ מְאֹד. שֶׁכֵּן הוּא עָתִיד לִהְיוֹת גָּבוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת״ (ישעיה ב:ב): | כְּמִבְנֵה עִיר. כְּבִנְיַן עִיר: | מִנֶּגֶב. בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל הַר: 40:3: כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת. כְּעֵין זִיו הַחַיּוֹת, וְנוֹצְצִים ״כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל״ (יחזקאל א:ז): | וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ. לִמְדִידַת קַרְקַע אֵין (דָּבָר) יָפֶה מֵחֶבֶל פִּשְׁתִּים: | וּקְנֵה הַמִּדָּה. לָמוֹד בּוֹ אֶת עֹבִי הַחוֹמָה וְאֹרֶךְ וְרֹחַב הַשְּׁעָרִים: 40:4: לְכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ. עִנְיַן הַבִּנְיָן: | הוּבָאתָה הֵנָּה. מִבָּבֶל: 40:5: וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת. בִּנְיַן בַּיִת אֶחָד הֶרְאַנִי בִּצְפוֹן הָהָר וְהַחוֹמָה מִחוּץ סָבִיב סָבִיב; כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסוֹף הַסֵּפֶר (יחזקאל מה; מח), שֶׁהָעִיר בַּדָּרוֹם וְהַבַּיִת בַּצָּפוֹן: | שֵׁשׁ אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח. ״שִׁית אַמִּין בְּאַמְתָּא דְהִיא אַמְתָּא וּפְשַׁךְ״, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן; זוֹ הִיא אַמָּה בֵינוֹנִית, בַּת שִׁשָּׁה (מנחות צח.), שֶׁהוּא אַמָּה וְטֹפַח בָּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה: | רֹחַב הַבִּנְיָן. עֳבִי הַחוֹמָה: | וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד. וְזֶהוּ הִיא קוֹמָה חִיצוֹנָה, שֶׁהִיא סָבִיב הַר הַבַּיִת, וְהִיא הָיְתָה נְמוּכָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (מדות ב:ד): כָּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם הָיוּ גְבוֹהִים, חוּץ מִכּוֹתֶל מִזְרָחִי, שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה עוֹמֵד בְּהַר הַמִּשְׁחָה וְכוּ׳: 40:6: וַיָּבֹא אֶל שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִימָה. נִכְנַס לְתוֹךְ הַהֶיקֵּף, וּבָא לוֹ לְשַׁעַר עֶזְרַת נָשִׁים הַמִּזְרָחִי; הִיא נִקְרֵאת חָצֵר הַחִיצוֹנָה בְּכָל הָעִנְיָן הַזֶּה (להלן יז), לְפִי שֶׁהוּא לִפְנֵי עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל: | וַיַּעַל בְּמַעֲלָתוֹ. שֶׁשִּׁפּוּעַ הָהָר הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה מִן הַחֵיל הַתַּחְתּוֹן עַד עֶזְרַת נָשִׁים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ (מדות ב:ג): לִפְנִים מִמֶּנּוּ הַחֵיל – עֶשֶׂר אַמּוֹת; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם: | סַף הַשַּׁעַר. הִיא מְזוּזַת הַשַּׁעַר: | קָנֶה אֶחָד רֹחַב. שֵׁשׁ אַמּוֹת, וּמְכַסֶּה אֶת כָּל עֳבִי הַחוֹמָה, שֶׁהָיָה קָנֶה אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (פס׳ ה): | וְאֵת סַף אֶחָד. מְזוּזָה הַשֵּׁנִית; אַחַת מִצָּפוֹן וְאַחַת מִדָּרוֹם: 40:7: וְהַתָּא. הוּא ״יָצִיעַ״ (מלכים א ו:ה) שֶׁקּוֹרִין אפנדי״ן בְּלַעַ״ז, וְהָיָה שְׁלֹשָׁה מִיָּמִין הַשַּׁעַר וּשְׁלֹשָׁה מִן הַשְּׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן (להלן י). וְהַתָּאִים סְמוּכִין לְכוֹתֶל הַמִּזְרָחִי שֶׁל עֶזְרַת נָשִׁים מִבַּחוּץ, כְּלַפֵּי הַר הַבַּיִת. וּמֵהֵיכָן אֲנִי לָמֵד שֶׁהֵם מִבַּחוּץ? מִמַּה שֶׁכָּתוּב אַחַר כָּל הָעִנְיָן וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, מִכָּאן אֲנִי לָמֵד, שֶׁכָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה הָיָה חוּצָה לָהּ, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְנַס לְתוֹכוֹ: | וְהַתָּא קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ וְגוֹ׳. חֲלָלוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֵׁשׁ אַמּוֹת מְרֻבָּע: | וּבֵין הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת. כְּתָלִים הַמַּפְסִיקִים בֵּין הַתָּאִים עָבְיָם חָמֵשׁ אַמּוֹת, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּבֵין תָּוְויָא כּוֹתְלָא חָמֵשׁ אַמִּין״; וְכֵן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (ד, ז): כּוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ: | וְסַף הַשַּׁעַר מֵאֵצֶל אוּלָם הַשַּׁעַר וגו׳. שֶׁלִּפְנִים מִן הַשַּׁעַר הָיָה עָשׂוּי אוּלָם מְחֻבָּר לַשַּׁעַר, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן (להלן ח), בּוֹלֵט לְתוֹךְ עֶזְרַת נָשִׁים עֶשֶׂר אַמּוֹת, וּבְרֹאשׁוֹ דְּלָתוֹת וּמְזוּזוֹת, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: וְסַף הַשַּׁעַר שֶׁהוּא אֵצֶל אוּלָם הַשַּׁעַר: | מֵהַבַּיִת. כְּלוֹמַר: לְצַד פְּנִים: | קָנֶה אֶחָד. רָחְבּוֹ, לְכַסּוֹת עֳבִי חוֹמוֹת הָאוּלָם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, שֶׁעֳבִי הַחוֹמָה שֶׁל אוּלָם לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל קָנֶה אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ: 40:8: וַיָּמָד אֶת אוּלָם הַשַּׁעַר מֵהַבַּיִת. לִפְנִים מִן הַשַּׁעַר: | קָנֶה אֶחָד. עֳבִי חוֹמוֹת הַיָּמִין וְהַשְּׂמֹאל, שֶׁהָאוּלָם נָכוֹן עֲלֵיהֶם: 40:9: וַיָּמָד אֶת אוּלָם הַשַּׁעַר שְׁמֹנֶה אַמּוֹת. מֶשֶׁךְ בְּלִיטָתוֹ לְתוֹךְ עֶזְרַת נָשִׁים: | וְאֵילָיו. אֲשִׁישְׁלַטִינְ״ץ (בְּלַעַ״ז); כָּל אֵילִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן הֵם כְּמִין אִילָנוֹת עֲגוּלִין עֲשׂוּיִין מֵאַבְנֵי גָזִית, וְעוֹמְדִין בַּפֶּתַח, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, בִּמְקוֹם סִפִּים בִּמְקוֹם מְזוּזוֹת; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן (ישעיהו ו:ד) ״וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים״ ״אֵילָנוֹת סְפִיָּא״; וּקְרוּיִין אֵילִים עַל שֵׁם עֲגוּלִין כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן: | וְאֵילָיו שְׁתַּיִם אַמּוֹת. עֹבִי עִגּוּלָן; וְעוֹמְדִין בְּסוֹף חֲלַל הָאוּלָם דְּבוּקִים, זֶה לְכוֹתֶל יָמִין וְזֶה לְכוֹתֶל שְׂמֹאל; נִמְצָא בְּלִיטַת הָאוּלָם וְאֵילִים שֶׁלּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת לְתוֹךְ הָעֲזָרָה לִפְנִים מִן הַשַּׁעַר: | וְאוּלָם הַשַּׁעַר מֵהַבָּיִת. לְפִי שֶׁאוּלַמֵּי שַׁעֲרֵי עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בּוֹלְטִים וּמְשׁוּכִים לְצַד הַחוּץ, כְּמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן (להלן לא), פֵּירֵשׁ בְּאוּלַמֵּי שַׁעֲרֵי עֶזְרַת נָשִׁים שֶׁהֵם הָיוּ מְשׁוּכִין לְצַד פְּנִים, וְשַׁעֲרֵי עֶזְרַת נָשִׁים מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד שַׁעֲרֵי עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל; נִמְצָא אוּלָם כְּנֶגֶד אוּלָם, וּדְבָר נוֹי הוּא זֶה: 40:10: וְתָאֵי הַשַּׁעַר. הַזֶּה אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַקָּדִים שֶׁבְּכֹתֶל מִזְרָחִי שֶׁל עֶזְרַת נָשִׁים, שְׁלֹשָׁה הָיוּ מִפֹּה וּשְׁלֹשָׁה הָיוּ מִפֹּה, שְׁלֹשָׁה לְדָרוֹם וּשְׁלֹשָׁה לְצָפוֹן, סְמוּכִין לְכֹתֶל עֶזְרַת נָשִׁים, וּפְנֵיהֶם לְהַר הַבַּיִת. וּמִדַּת חַלְלוֹ וְכֹתֶל הַמַּפְסִיק בֵּין כָּל אֶחָד פֵּרֵשׁ לְמַעְלָה (פס׳ ז): | וּמִדָּה אַחַת לָאֵילִים. הָעֲשׂוּיִין לְסִפֵּי הָאוּלָם מִבִּפְנִים: | מִפֹּה. וּמִפֹּה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, מִדָּתָן שְׁתַּיִם אַמּוֹת: 40:11: רֹחַב פֶּתַח הַשַּׁעַר. רֹחַב חֲלַל הַפֶּתַח; וְכֵן שָׁנִינוּ (מדות ב, ג): כָּל הַפְּתָחִים רָחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת: | אֹרֶךְ הַשַּׁעַר. הוּא חֲלַל אוּלָם הַשַּׁעַר מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם: | שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת. עֶשֶׂר כְּנֶגֶד חֲלַל הַפֶּתַח, וְאַמָּה וָחֵצִי לְכָאן וְאַמָּה וָחֵצִי לְכָאן. וְאַל תִּתְמַהּ שֶׁאֵצֶל הַפֶּתַח קוֹרֵהוּ רֹחַב, וְאֵצֶל חֲלַל הָאוּלָם קוֹרֵהוּ אֹרֶךְ, שֶׁהַפֶּתַח גָּבְהוֹ הוּא אָרְכּוֹ וְהָרֹחַב מִסַּף אֶל סַף, וְהָאוּלָם לְפִי שֶׁמֶּשֶׁךְ בְּלִיטַת חֲלָלוֹ מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב פָּחוֹת מִמִּדַּת חֲלָלוֹ מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם שֶׁזּוֹ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְזוֹ שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה, קוֹרֵא אֶת הַמִּדָּה הַיְתֵרָה אֹרֶךְ,.וַהֲרֵי עֵדוּת לַדָּבָר בְּמַשְׁכְּנָא ״וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת״ (מלכים א ו:ג), נִמְצָא מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם קָרוּי לְהֵיכָל רֹחַב וְלָאוּלָם קָרוּי אֹרֶךְ, לְפִי שֶׁהַהֵיכָל מִדָּתוֹ מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב יְתֵרָה עַל מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם, וּבָאוּלָם חִלּוּף לְמִדַּת שֶׁהַמִּדָּה הַיְתֵרָה קָרוּי אֹרֶךְ: 40:12: וּגְבוּל לִפְנֵי הַתָּאוֹת אַמָּה אֶחַת וְגוֹ׳. הַתָּאוֹת, שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן לַשַּׁעַר הָיוּ מְשׁוּכִין מִן כְּנֶגֶד חֲלַל הָאוּלָם שֶׁלִּפְנִים אַמָּה לַצָּפוֹן וְאַמָּה לַדָּרוֹם, שֶׁכְּבָר פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא מִבַּיִת מָשׁוּךְ מִכְּנֶגֶד חֲלַל הַשַּׁעַר אַמָּה וּמֶחֱצָה לַצָּפוֹן וְכֵן לַדָּרוֹם. וְעַכְשָׁיו מְפָרֵשׁ שֶׁהַתָּאִים שֶׁבַּחוּץ מְשׁוּכִים לַצָּפוֹן אַמָּה אַחַת יוֹתֵר מִן הָאוּלָם, וְכֵן לַדָּרוֹם אַמָּה אַחַת. נִמְצְאוּ מְשׁוּכִין מֵחֲלַל רֹחַב הַפֶּתַח שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה לְכָאן וּשְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה לְכָאן. וְזֶהוּ לְשׁוֹן וּגְבוּל, אשומיי״ל בְּלַעַ״ז, מָקוֹם פָּנוּי. וְכוֹתֶל הַתָּא עוֹבִי חָמֵשׁ, נִמְצָא עוֹבִי כּוֹתֶל הַצְּפוֹנִי (צ״ל הדרומי צ״ה) שֶׁל הַתָּא הַצְּפוֹנִי וְעוֹבִי כּוֹתֶל הַצְּפוֹנִי שֶׁל אוּלָם כָּלִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁכּוֹתֶל אוּלָם עוֹבְיוֹ שֵׁשׁ וְכוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, וְהוּא נִמְשָׁךְ אַמָּה אַחַת לְתוֹךְ כְּנֶגֶד עוֹבִי כּוֹתֶל הָאוּלָם, וְכֵן לַדָּרוֹם: 40:13: וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר מִגַּג הַתָּא לְגַגּוֹ. מִגַּג הַתָּא שֶׁבִּצְפוֹן הַשַּׁעַר לְגַג הַתָּא שֶׁבִּדְרוֹם הַשַּׁעַר: | עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת. עֹבִי כּוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, וְכֵן עֹבִי כּוֹתֶל הַתָּא שֶׁמִּצַּד שֵׁנִי, הֲרֵי עֶשֶׂר; וּשְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה שֶׁתְּהֵא מָשׁוּךְ מֵחֲלַל הַפֶּתַח לְכָאן, וְכֵן לְכָאן, הֲרֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה; וַחֲלַל הַפֶּתַח עֶשֶׂר אַמּוֹת, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ; וְכֻלָּן מִדַּת רֹחַב הַשַּׁעַר הֵן, כְּנֶגֶד שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת שֶׁל חֲלַל הָאוּלָם מִבִּפְנִים, וּשְׁנֵי כְּתָלִים, קָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ: | פֶּתַח נֶגֶד פֶּתַח. פֶּתַח הַתָּא שֶׁאֵצֶל הַשַּׁעַר בַּדָּרוֹם מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פֶּתַח הַתָּא שֶׁאֵצֶל הַשַּׁעַר בַּצָּפוֹן, שֶׁלֹּא הָיָה לְכָל שֵׁשֶׁת הַתָּאִים הָאֵלֶּה פֶּתַח בַּכּוֹתֶל שֶׁבְּצַד הַחוּץ, אֶלָּא שֶׁלִּשְׁנֵי הַתָּאִים הַסְּמוּכִין לַשַּׁעַר הָיוּ לָהֶם פְּתָחִים פּוֹנִים אֶל שַׁעַר אֲוִיר שֶׁבֵּין שְׁנֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְמַטָּה וְאֶל אֵלִיהֶמָה לִפְנִימָה לַשַּׁעַר – לָמַדְנוּ שֶׁפִּתְחֵיהֶם פּוֹנִים לַשַּׁעַר: 40:14: וַיַּעַשׂ אֶת אֵילִים שִׁשִּׁים אַמָּה. גָּבְהָן שֶׁל אֵילִים שֶׁל סִפֵּי הָאוּלָם, גְּבוֹהִים שִׁשִּׁים אַמָּה: | וְאֶל אֵיל הֶחָצֵר הַשַּׁעַר סָבִיב. וְכֵן לְכָל אֵילֵי הֶחָצֵר שֶׁבְּכָל אוּלַמֵּי שְׁעָרִים סָבִיב סָבִיב, שֶׁאַף בַּצָּפוֹן וּבַדָּרוֹם הָיוּ לָהּ שְׁעָרִים עֲשׂוּיִין כְּתַבְנִית הַשַּׁעַר הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן (להלן כב, כד): 40:15: וְעַל פְּנֵי הַשַּׁעַר הָאִיתוֹן. גּוֹבְהוֹ שֶׁל הַשַּׁעַר הַזֶּה, וְהוּא קָרוּי שַׁעַר הָאִיתוֹן, לְפִי שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה לְכָל בָּאֵי הָעֲזָרָה (ירושלמי עירובין ה:א): | אִיתוֹן. תַּרְגּוּם שֶׁל בִּיאָה: | עַל לִפְנֵי אֻלָם הַשַּׁעַר הַפְּנִימִי. עִם גָּבְהוֹ שֶׁל אוּלַם הַשַּׁעַר שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַשַּׁעַר חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּמִגֹּבַהּ שְׁאָר הַשְּׁעָרִים שֶׁבָּעִנְיָן שֶׁהֵם חֲמִשִּׁים אַמָּה אֲנִי לָמַד שֶׁעַל פְּנֵי הָאָמוּר כָּאן הוּא גֹּבַהּ (כְּלוֹמַר מִשַּׁעַר הַחִיצוֹן גָּבְהוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל פְּנֵי כָּל הָאוּלָם שֶׁשַּׁעַר הַפְּנִימִי שֶׁל אוּלָם שֶׁאַף בְּסוֹפוֹ שֶׁל אוּלָם הוּא שַׁעַר כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ כְּבָר בְּפָסוּק ז׳ סא״א): 40:16: וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻמוֹת אֶל הַתָּאִים. הַתָּאִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ לָהֶם פְּתָחִים אֶל הַחוּץ, אֶלָּא זֶה פָּתוּחַ לָזֶה; וְכֵן מָצִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (מדות ד,ג) בַּתָּאִים שֶׁסְּבִיבוֹת הַהֵיכָל: שְׁלוֹשָׁה פְּתָחִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין, וְאֶחָד לַתָּא מִן הַשְּׂמֹאל, וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו. וְלַתָּאִים שֶׁבֶּחָצֵר, שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא שְׁלוֹשָׁה תָּאִים זֶה אֵצֶל זֶה, וְלֹא הָיוּ לָהֶם תָּאִים עַל גַּבֵּיהֶם, הָיוּ לָאֶמְצָעִי שְׁנֵי פְּתָחִים, אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין וְאֶחָד לַתָּא מִן הַשְּׂמֹאל; וְלַחִיצוֹן שֶׁל צַד הַשַּׁעַר הָיוּ שְׁנֵי פְּתָחִים, אֶחָד פָּתוּחַ לָאֶמְצָעִי וְאֶחָד לְצַד הַשַּׁעַר; וְכֵן לַתָּא הַחִיצוֹן שֶׁל כָּתֵף הַשֵּׁנִי מִזֶּה וּמִזֶּה לַשַּׁעַר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה פֶּתַח נֶגֶד פֶּתַח. וְהָיוּ לָהֶם חַלּוֹנוֹת שְׁקוּפִים אֲטוּמִים (מלכים א ו:ד): פְּתוּחִים לְצַד הַחִיצוֹן, וּסְתוּמִים לְצַד פְּנִים; כְּלוֹמַר: קְצָרִים לְצַד פְּנִים וּרְחָבִים לְצַד הַחוּץ אֶל הַמִּזְרָח. וּמְנַחֵם פֵּתֵר שְׁקוּפִים – לְשׁוֹן הַשְׁקָפָה, כְּמוֹ ״מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה״ (שיר השירים ו:י); ״כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ״ (תהלים קב:כ); וְכֵן ״אֶל הַמַּשְׁקוֹף״ (שמות יב:כב) גַּם כֵּן פֵּתֵר לְשׁוֹן שְׁקָפָה: | וְאֶל אֵילֵיהֶמָה לִפְנִימָה לַשַּׁעַר. וְאֶל כִּתְפוֹת פִּתְחֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי תָאִים הַסְּמוּכִים לַשַּׁעַר מִזֶּה וּמִזֶּה, שֶׁהָיָה פִּתְחָן אֶל תּוֹךְ אֲוִיר הַשַּׁעַר, פֶּתַח הַתָּא הַצְּפוֹנִי מִצָּפוֹן לַשַּׁעַר וּפֶתַח הַתָּא הַדְּרוֹמִי מִדָּרוֹם לַשַּׁעַר. וְכִתְפוֹת הַפְּתָחִים שֶׁמִּזֶּה וּמִזֶּה לְפֶתַח הַתָּא הֵם הָאֵילִים, וְהָיוּ בָהֶם חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לַאֲוִיר הֶפְסֵק רֹחַב הַשַּׁעַר, שֶׁהָיָה מַפְסִיק בֵּין הַתָּאִים. וְאוֹתוֹ אֲוִיר קוֹרֵא לִפְנִימָה לַשַּׁעַר, שֶׁמִּי שֶׁנִּכְנָס לְבֵין אֲוִיר בְּלִיטַת הַתָּאִים שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן נִרְאֶה שֶׁהוּא נִכְנָס לַשַּׁעַר: | וְכֵן לָאֵילַמּוֹת. וְכֵן הָיוּ חַלּוֹנוֹת לָאֵילַמּוֹת שֶׁל כָּל שַׁעַר וְשַׁעַר: | וְחַלּוֹנוֹת סָבִיב סָבִיב לִפְנִימָה. בַּחוֹמָה, לְצַד הָעֲזָרָה מִבִּפְנִים: | וְאֶל אַיִל תִּמֹּרִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כּוֹתַרְתָּא״ – כּוֹתָרוֹת; בְּרֹאשׁ הָאַיִל הָיָה עָשׂוּי כְּמִין כּוֹתֶרֶת, דּוֹמֶה לְדֶקֶל, כִּי בְּמִשְׁכְּנָא דִּשְׁלֹמֹה (מלכים א ו:כט) הֵן מְתֻרְגָּמוֹת ״צוּרַת דִּיקְלִין״ (תרגום יונתן). פומיל״ש בְּלַעַ״ז: 40:17: וְרִצְפָה. פְּלַנְקִי״ץ בְּלַעַ״ז. רִצְפָּה אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא עֲלִיָּה סָבִיב, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ חֲלָקָה הָיְתָה בָרִאשׁוֹנָה וְהִקִּיפוּהָ גְּזוּזְטְרָא (סוכה נא:), וְעַל אוֹתָהּ הָעֲלִיָּה הָיוּ הַלְּשָׁכוֹת, קַנְבְּרָא״שׁ בְּלַעַ״ז. וּמִמַּה שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן וְהָרִצְפָה אֶל כְּתֵף הַשְּׁעָרִים וְתַחְתֵּיהֶם כְּנֶגֶד גּוֹבַהּ הַשְּׁעָרִים, אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהָרִצְפָּה הַזֹּאת עֲלִיָּה הִיא: 40:18: וְהָרִצְפָּה אֶל כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים. גֹּבַהּ שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הָיָה מַפְסִיק הָעֲלִיָּה, שֶׁלֹּא הָיְתָה מְסַבֶּבֶת כָּל הֶחָצֵר, וְהִיא לְכִתְפוֹת הַשַּׁעַר מִזֶּה וּמִזֶּה, כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַשְּׁעָרִים: | הָרִצְפָּה הַתַּחְתּוֹנָה. נִשְׁתַּנֵּית תֵּיבָה זוֹ מִכָּל תַּחְתּוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא, שֶׁבְּכָל מָקוֹם הַטַּעַם בְּנוּ״ן, וְזֶה בְּתִי״ו (בנסחנו הטעם בנו״ן, ובפסוק הבא בתי״ו); לָמַדְנוּ, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹנָה זוֹ רִצְפָּה שֶׁתַּחַת אַחֶרֶת, אֶלָּא רִצְפָּה אַחַת הִיא, וְתַחְתִּיתָהּ שֶׁל רִצְפָּה הָיָה לְעֻמַּת גֹּבַהּ הַשַּׁעַר. וְה״א שֶׁל ״תַּחְתּוֹנָה״ כְּה״א שֶׁל ״בֵּיתָה״ (תהלים סח:ז), וְכְה״א שֶׁל ״עֶזְרָתָה״ (תהלים מד:כז) וְשֶׁל ״חֶלְאָתָה״ (יחזקאל כד:ו), שֶׁהֵן יְתֵרוֹת: 40:19: וַיָּמָד רֹחַב. חֲלַל עֶזְרַת נָשִׁים: | מִלִּפְנֵי הַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹנָה. זֶה הַשַּׁעַר הַמְפֹרָשׁ לְמַעְלָה (פס׳ טו): | לִפְנֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִי. עַד עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל: | הַקָּדִים וְהַצָּפוֹן. לִשְׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ חֲלָלָהּ מֵאָה אַמָּה: 40:20: מָדַד אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ. כְּמִדַּת שַׁעַר הַקָּדִים; כָּךְ מְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן (להלן מ:כא): 40:21: חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ. גָּבְהוֹ: | וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים. מִגַּג הַתָּא לְגַגּוֹ: 40:22: וְאֵילַמָּיו לִפְנֵיהֶם. וְאוּלָם הַשַּׁעַר לִפְנֵי הַמַּעֲלוֹת; קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לָאוּלָם הָיָה עוֹלֶה בַּמַּעֲלוֹת: 40:23: וְשַׁעַר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי. לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל: | נֶגֶד הַשַּׁעַר. הַחִיצוֹנִים מְכֻוָּנִין: | וַיָּמָד מִשַּׁעַר. הַתַּחְתּוֹן עַד הָעֶלְיוֹן מֵאָה אַמָּה, הוּא רֹחַב חֲלַל עֶזְרַת נָשִׁים: 40:24: וַיּוֹלִיכֵנִי דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם. לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה: 40:25: כְּהַחֲלּוֹנוֹת הָאֵלֶּה. דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בהעלותך ה): ה״א זוֹ יְתֵרָה לְשׁוֹן כֵּהָה חַלּוֹנוֹת, כֵּהוֹת – רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וּקְצָרוֹת מִבִּפְנִים; לוֹמַר: לֹא לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ; שֶׁכָּל חַלּוֹנוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לְהַכְנִיס אוֹרָה, קְצָרוֹת מִבַּחוּץ וּמַרְחִיבוֹת מִבִּפְנִים: 40:26: עוֹלוֹתָיו. כְּמוֹ מַעֲלוֹתָיו: | אֶל אֵילָיו. עַל רֹאשׁ הָאַיִל הָיָה דֶּקֶל מְצֻיָּר: 40:28: וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר הַדָּרוֹם. שֶׁל חָצֵר הַפְּנִימִי: 40:30: וְאֵלַמּוֹת. אַרְבּוֹ״ץ בְּלַעַ״ז: | סָבִיב סָבִיב. הַכּוֹתֶל הָיָה עָשׂוּי אוּלַמִּים אוּלַמִּים, נִכְנָסִים בְּעָבְיוֹ; וְאֵלַמּוֹת הַלָּלוּ הָיוּ בִּפְנִים (ס״א לְמַעְלָה מֵהַתָּאִים כִּי הַתָּאִים הָיוּ מִבִּפְנִים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי, שֶׁהֲרֵי אוּלָם הַשַּׁעַר הָיָה בּוֹלֵט אֶל הַחִיצוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ הַתָּאִים וְהָאוּלָם פּוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד לִהְיוֹת פִּתְחֵי הַתָּאִים נִפְתָּחִים לְתוֹךְ הָאוּלָם, שֶׁהֲרֵי הִשְׁוָה הָעִנְיָן כָּל מִדּוֹת הַשְּׁעָרִים הַחִיצוֹנִים וְהַפְּנִימִים, וְלֹא חָלַק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא בְּלִיטַת הָאוּלָמוֹת) (כִּי הַתָּאִים הָיוּ מִבַּחוּץ, וְשִׁשָּׁה תָּאִים וְכָתְלֵיהֶם וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת שֶׁל רֹחַב הַשַּׁעַר עוֹלִים לִשְׁמוֹנִים וְאַחַת (לתשעים ואחת כצ״ל צ״ה) אַמָּה, וְכָל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי אֵינוֹ אֶלָּא מֵאָה עַל מֵאָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן סא״א): 40:31: וְאֵילַמָּיו אֶל חָצֵר הַחִיצוֹנָה. אוּלַמּוֹ שֶׁל שַׁעַר הַפְּנִימִי לֹא הָיָה לְצַד פְּנִים, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ אוּלַמּוֹת שֶׁל שַׁעַר הַחִיצוֹנָה, אֶלָּא מִבַּחוּץ הָיָה בּוֹלֵט: 40:36: אֹרֶךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה. גָּבְהוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה: 40:37: וְאֵילָיו לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. אֶשִׁישְׁפְּיַאַרְ״קָאשׁ בְּלַעַ״ז, וְאוּלָם הַשַּׁעַר קָרוּי אֵילִים כָּאן: 40:38: וְלִשְׁכָּה. הָיְתָה אֵצֶל שַׁעַר הַצְּפוֹנִי בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל: | וּפִתְחָהּ. שֶׁל לִשְׁכָּה אֶל אֵילֵי הַשַּׁעַר לְצַד הַשַּׁעַר: | בְּאֵילִים הַשְּׁעָרִים. יֵשׁ בַּפָּרָשָׁה פְּסוּקִים קוֹרִין לְכִתְפוֹת הַשַּׁעַר אֵילִים; מיינשלי״ש בְּלַעַ״ז: | שָׁם יָדִיחוּ אֶת הָעֹלָה. הָעוֹלָה הַנִּשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן (זבחים מז:): | יָדִיחוּ אֶת הָעוֹלָה. יִרְחֲצוּ אֶת הַקְּרָבַיִם: 40:39: וּבְאוּלָם הַשַּׁעַר. הַצְּפוֹנִי: | שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת. בְּמִזְרָחוֹ, וּשְׁתַּיִם בְּמַעֲרָבוֹ; וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן הָיוּ מְשׁוּכִין אֶל תּוֹךְ הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, קְדֻשָּׁתָן כְּלִפְנִים: 40:40: וְאֶל הַכָּתֵף מִחוּצָה. וְאֶל עֵבֶר פֶּתַח הָאוּלָם, מִחוּצָה לַחֲלַל הָאוּלָם, לְתוֹךְ חֲלָלוֹ שֶׁל פֶּתַח (סא״א שֶׁל צַד) עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל: | לַעוֹלֶה לְפֶתַח הַשַּׁעַר הַצָּפוֹנָה. כְּשֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ הַשַּׁעַר וְעוֹלֶה בַּמַּעֲלוֹת פֶּתַח הָעֲזָרָה: | שְׁנַיִם. שֻׁלְחָנוֹת לְכָתֵף הַפֶּתַח, לְמִזְרָח (וְכֵן) לְמַעֲרָב: | וְאֶל הַכָּתֵף הָאַחֶרֶת. אֲשֶׁר לְפֶתַח הָאוּלָם שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת: 40:42: אֲלֵיהֶם וְיַנִּיחוּ אֶת הַכֵּלִים. עֲלֵיהֶם מַנִּיחִין הַסַּכִּינִין וְהַמִּזְרָקוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין בָּהֶן אֶת הַדָּם, שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לַשּׁוֹחֲטִים שָׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בַּצָּפוֹן: 40:43: וְהַשְּׁפַתַּיִם טֹפַח אֶחָד. אוּנְקְלִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל קְבוּעִין בְּעַמּוּדֵי נַנָּסִין שֶׁבְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם בַּצָּפוֹן, לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט בָּהֶם אֶת הַקֳּדָשִׁים; הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בִּפְסָחִים (משנה פסחים ה, ט): אוּנְקְלִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּעַמּוּדִים וּבַכְּתָלִים, שֶׁבָּהֶם תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְעוּנְקְלִין נָפְקִין פְּשַׁךְ חַד״: | מוּכָנִים בַּבַּיִת. קְבוּעִים בְּתוֹךְ חֲלַל הָעֲזָרָה, בַּבַּיִת ״לְגַיּוֹ״: 40:44: וּמִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי. וּמִחוּץ לַחֲלַל אוּלָם הַשַּׁעַר לְתוֹךְ אֲוִיר חָצֵר הַפְּנִימִי, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא בְּסוֹפוֹ: | לִשְׁכוֹת שָׁרִים. לִשְׁכּוֹת לְוִיִּם מְשׁוֹרְרִים: | וּפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם. פִּתְחָם לְצַד דָּרוֹם: | אֶחָד אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים. לִשְׁכָּה אַחַת אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים: | פְּנֵי דֶרֶךְ הַצָּפוֹן. וּפִתְחָהּ לְצַד צָפוֹן: 40:45: לַכֹּהֲנִים. מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת; כִּמְדֻמֶּה הֵם הַלְוִיִּם הַמְשׁוֹרְרִים: 40:47: וַיָּמָד אֶת הֶחָצֵר. חֲלַל עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי הָאוּלָם וְהַהֵיכָל: 40:48: אֶל אוּלָם הַבַּיִת. אוּלָם הַהֵיכָל: | וַיָּמָד אֵל אוּלָם. כְּמוֹ: אֵיל אוּלָם, עֳבִי כִּתְפוֹת הַפֶּתַח (הָרוֹאֶה אֶת הַמִּזְרָח סא״א), מָדַד מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב (ואנ״י הכות״ב מצאת״י בפירושי״ם אחרי״ם כ״מו שהעתק״תי): | (וְרֹחַב הַשַּׁעַר שְׁלֹשָׁה אַמּוֹת מִפֹּה וְגוֹ׳. הוּא עֹבִי הָאַיִל הַצְּפוֹנִי לְתוֹךְ חֲלַל הַפֶּתַח לְמַעֲרָב, וְכֵן עֹבִי הָאַיִל הַדְּרוֹמִי לְתוֹךְ חֲלַל הָאוּלָם לְמַעֲרָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ (מידות ד,ז): כֹּתֶל אוּלָם חָמֵשׁ וְאוּלָם אַחַת עֶשְׂרֵה, שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא אֵינוֹ אֶלָּא שָׁלֹשׁ, אֶלָּא שֶׁבְּאוּלָם בַּיִת שֵׁנִי וְכוּ׳ סא״א): | חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְאַף שֶׁל בַּיִת שֵׁנִי הָיָה כֵּן, שֶׁכֵּן שָׁנִינוּ (מידות ד,ז): כּוֹתֶל אוּלָם חָמֵשׁ וְאוּלָם אַחַת עֶשְׂרֵה; אֶלָּא שֶׁבְּאוּלָם בַּיִת שֵׁנִי לֹא הָיוּ כְּתֵפוֹת לַפֶּתַח לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם, שֶׁהָיָה רֹחַב הַפֶּתַח עֶשְׂרִים אַמָּה כְּרֹחַב הָאוּלָם, וְכָאן כָּתוּב וְרֹחַב הַשַּׁעַר שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפֹּה וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפֹּה; וְאֵינִ״י יוֹדֵ״עַ לְצַדֵּ״ד פֵּירוּשׁ״וֹ אֶלָּא לְרֹחַב כְּתֵפוֹת הַפֶּתַח: שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת סוֹתְמִין חֲלַל הַפֶּתַח מִכָּאן וְשָׁלוֹשׁ אַמּוֹת מִכָּאן: 40:49: אֹרֶךְ הָאוּלָם עֶשְׂרִים אַמָּה. כְּנֶגֶד רֹחַב הַהֵיכָל: | וְרֹחַב עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה. מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב: | וּבַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ אֵלָיו. וּבַמַּעֲלוֹת הָיָה הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהֶם יַעֲלוּ אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (משנה מידות ג, ו): בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה: | וְעַמּוּדִים אֶל הָאֵילִים. תַּחַת יָכִין וּבֹעַז שֶׁהָיוּ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן (מלכים א ז:כא): 41:1: שֵׁשׁ אַמּוֹת רֹחַב. הוּא עֳבִי כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֶׁבֵּין הַהֵיכָל לָאוּלָם, (מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב): | רֹחַב הָאֹהֶל. רֹחַב הָאוּלָם; שֶׁהוּא בְּרָחְבּוֹ שֶׁל אוּלָם וּבְאָרְכּוֹ שֶׁל הֵיכָל. בְּפֵרוּשִׁ״ים אֲחֵרִ״ים רֹחַב הָאֹהֶל אָהֳלוֹ שֶׁל פֶּתַח: 41:2: וְכִתְפוֹת הַפֶּתַח חָמֵשׁ אַמּוֹת. שֶׁהַהֵיכָל רָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב הַפֶּתַח עֶשֶׂר, נִמְצָא כִּתְפוֹתָיו מִפֹּה וּמִפֹּה שֶׁל חָמֵשׁ חָמֵשׁ: 41:3: וּבָא לִפְנִימָה. אֶל הַמְּחִיצָה הַמַּפְסֶקֶת בֵּין הַהֵיכָל לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: | וַיָּמָד אֵיל הַפֶּתַח. עָבְיוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת; אֵין זֶה שָׁוֶה לְאַמָּה טְרַקְסִין (ראה רש״י יומא נא:): | וְהַפֶּתַח שֵׁשׁ אַמּוֹת. אֵינִי יָכוֹל לְפָרְשׁוֹ אֶלָּא לְגָבְהוֹ: 41:4: אֶל פְּנֵי הַהֵיכָל. עַל פְּנֵי רָחְבּוֹ שֶׁל הֵיכָל: 41:5: קִיר הַבַּיִת. כּוֹתֶל מַעֲרָבִי: | וְרֹחַב הַצֵּלָע. אַפְּנְדִי״ץ בְּלַעַ״ז, הַתָּא שֶׁל אַחֲרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת חֲלָלוֹ, וְשֶׁל בַּיִת שֵׁנִי הָיָה שֵׁשׁ (מדות ד:ז); וְעַל כָּרְחֲךָ בַּיִת זֶה לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהֲרֵי בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא הָיְתָה חוֹמָה מַפְסֶקֶת לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים (יומא נא:): 41:6: צֵלָע אֶל צֵלָע. תָּא אֶל תָּא וְתָא עַל תָּא: | שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים. וּבְבַיִת שֵׁנִי הָיוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה בַּצָּפוֹן וְחָמֵשׁ עֶשְׂרֵה בַּדָּרוֹם, חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה וַחֲמִשָּׁה עַל גַּבֵּיהֶם וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּעֲרָב, הוּא צֶלַע הוּא יַצִּיעַ הוּא תָּא. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַתָּאִים שֶׁבַּצָּפוֹן וּבַדָּרוֹם כָּךְ סַדְּרָן: שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אָרְכוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, הֲרֵי שִׁשִּׁים אַמָּה לַחֲמִשָּׁה תָּאִים וַחֲמִשָּׁה כְּתָלִים שֶׁל חָמֵשׁ חָמֵשׁ אַמָּה, הֲרֵי שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ, וְרֹחַב חָמֵשׁ אַמּוֹת שֶׁל הַמֻּנָּח, פִּרְנַסְתָּ תִּשְׁעִים אַמָּה שֶׁל אֹרֶךְ הַכֹּתֶל, וְכֵן לְדָרוֹם; וְשֶׁבְּמַעֲרָב אֶחָד עַל גַּב אֶחָד, וּשְׁלִישִׁי עַל גַּבֵּיהֶן וְאָרְכָּן עַל גַּבֵּיהֶם עֶשְׂרִים אַמָּה כְּנֶגֶד רֹחַב בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הֲרֵי אַחַת עֶשְׂרֵה בְּכָל סֵדֶר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״חַד עַסְרִי בַּסִּדְרָא״ (ס״א לא גורסים פעמים שלוש פעמים אחת עשר על גב אחת עשר על גביהן וכן ת״י חד עסרי בסדרא ובבית שני וכו׳ עד הוא תא, ותו לא): | וּבָאוֹת בַּקִּיר אֲשֶׁר לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת. קוֹרוֹת עֲלִיּוֹת הַיְּצִיעִים; הָיוּ רָאשֵׁיהֶם שֶׁלְּצַד מְחִיצַּת הַתָּאִים הַחִיצוֹנָה בָּאוֹת וְנוֹקְבוֹת בַּקִּיר בְּצִדּוֹ הַפְּנִימִי, וְזֶהוּ אֲשֶׁר לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת – בְּצִדּוֹ אֲשֶׁר לְתוֹךְ הַתָּאִים, וְזֶהוּ לִהְיוֹת אֲחוּזִים בְּקִיר הַבַּיִת – קְבוּעִים בְּחָזְקָה פּוֹפְרִי״שׁ בְּלַעַ״ז: | וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבַּיִת. רָאשֵׁיהֶם שֶׁל צַד קִיר הַהֵיכָל הָיוּ בָּאוֹת וְנוֹקְבוֹת עַל כְּנִיסוֹת, שֶׁהָיָה קִיר הַהֵיכָל בּוֹלֵט לְתוֹךְ הַתָּאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה (מלכים א ו:ו) ״כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב חוּצָה״, ״הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רֹחַב״, חֲלָלָהּ וַעֲלִיָּתָהּ שֵׁשׁ, שֶׁהָיָה כּוֹתֶל הַהֵיכָל כָּנוּס מִלְמַעְלָה אַמָּה, לְפִיכָךְ חֲלַל הַתִּיכוֹנָה שֵׁשׁ אַמָּה רְחָבָה, וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבַע בָּאַמָּה רְחָבָה, וְהִיא הָיְתָה עֲלִיָּה שֶׁל תִּיכוֹנָה, שֶׁהָיָה כּוֹתֶל הַהֵיכָל כָּנוּס לְתוֹכָהּ אַמָּה מִלְמַעְלָה, וְאַף אֵלּוּ הָיוּ כְּמוֹתָן; וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבַּיִת. לֹא הָיוּ נוֹקְבִים בְּקִיר הַהֵיכָל, כִּשְׁאָר רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת נְמוּכִים הַקְּבוּעִים בְּכוֹתֶל גָּבוֹהַּ, שֶׁנּוֹקְבִים הַכּוֹתֶל וְתוֹקְעִים רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת בַּנְּקָבִים: 41:7: וְרָחֲבָה. וְהַצְּלָעוֹת הָיוּ הוֹלְכִין וּמַרְחִיבִין לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי: הָאֶמְצָעִית רְחָבָה מִן הַתַּחְתּוֹנָה אַמָּה, וְכֵן הָעֶלְיוֹנָה מִן הָאֶמְצָעִית – אַמָּה: | וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וּמוּסַבָּה מְסִיבָּה, שֶׁקּוֹרִין וִי״ץ בְּלַעַ״ז, שֶׁל בִּנְיַן אֲבָנִים הוּא כְּמִין עַמּוּד וּמַעֲלוֹת עוֹלוֹת בּוֹ, וְהָעוֹלֶה בָּהֶם דּוֹמֶה לוֹ כְּהוֹלֵךְ וּמַקִּיף סְבִיבוֹת עַמּוּד אֲבָנִים; וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז קָרוּי שְׁוִוינְדְ״ל שְׁטִיי״ן. הוּא שֶׁאָמוּר בְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה ״וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ אֶל הַתִּיכֹנָה״ (מלכים א ו:ח), אַף הוּא מְתֻרְגָּם ״וּבִמְסִיבָתָא״, כְּמוֹ וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְכֵן מְסִיבָּה עוֹלָה לְמַעְלָה עַד גַּג הַתָּא הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ, שֶׁהַמְּסִיבָּה עוֹלָה מִן הַתַּחְתּוֹן לָאֶמְצָעִי וּמִן הָאֶמְצָעִי לָעֶלְיוֹן: | כִּי מוּסַב הַבַּיִת. לַצְּלָעוֹת: | לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל כֵּן רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה. עַל כֵּן שֶׁאָמַרְנוּ וְרָחֲבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, רֹחַב בַּיִת תּוֹךְ הַצְּלָעוֹת לְמַעְלָה, הָעֶלְיוֹנָה רְחָבָה מִכֻּלָּן: | וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְכֵן בִּמְסִיבְתָא סָלְקִין מִן אַרְעִיתָא לְעִילִיתָא בְּאוֹרַח מְצִיעֲתָא״. וְכֵן יַעֲלוּ עַל יְדֵי מְסִיבָּה מִן הַתַּחְתּוֹנָה אֶל הָעֶלְיוֹנָה דֶּרֶךְ הַתִּיכוֹנָה: 41:8: וָרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ. לֹא פֵּרַשׁ שִׁעוּרוֹ, אֲבָל בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת שָׁנִינוּ (מדות ד,ו): עַל רוּם מֵאָה אַמָּה: | מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה. יְסוֹד הַצְּלָעוֹת הָיָה מָלֵא כַּקָּנֶה: | שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״רְוַח״; יְסוֹד מְחִיצַת הַצֶּלַע בְּתוֹךְ הָאָרֶץ הָיָה רָחָב שֵׁשׁ אַמּוֹת, אֲבָל לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ הָיָה רָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בָּעִנְיָן, בַּמִּקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו: 41:9: רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר לַצֵּלָע אֶל הַחוּץ. מְחִצַּת הַתָּאִים הַסְּמוּכָה לֶחָצֵר, הוּא מְחִצַּת מַעֲרָבִית: | חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְכֵן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (ד, ז) שֶׁאוֹתוֹ כּוֹתֶל הוּא חָמֵשׁ: | וַאֲשֶׁר מֻנָּח. וּמָקוֹם פָּנוּי הָיָה מֻנָּח בְּמִקְצוֹעוֹת הַצָּפוֹן וְהַדָּרוֹם, שֶׁאֵצֶל הַמִּזְרָח, שֶׁאֵין הַתָּאִים מַקִּיפִין אֶת כָּל הַבַּיִת, וּלְאוֹתוֹ מָקוֹם פָּנוּי הָיוּ פִּתְחֵי הַתָּאִים שֶׁבַּמִּקְצוֹעוֹת מִזְרָחִיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם פְּתָחִים לַתָּאִים לֹא לְצַד הֶחָצֵר וְלֹא לְצַד הַהֵיכָל, אֶלָּא לְאוֹתָן שֶׁבְּמִקְצוֹעַ מִזְרָחִית צְפוֹנִית וּבְמִזְרָחִית דְּרוֹמִית הָיָה הַפֶּתַח בַּכּוֹתֶל רָחְבּוֹ פָּתוּחַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם הַמֻּנָּח, וּבְאוֹתוֹ פֶּתַח נִכְנָסִין לוֹ וּמִמֶּנּוּ לַתָּא הַשֵּׁנִי, וּמִן הַשֵּׁנִי אֶל הַשְּׁלִישִׁי, וְכֵן סָבִיב, שֶׁכֵּן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (מדות ד:ג): שְׁלֹשָׁה פְתָחִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, אֶחָד לַתָּא מִן הַיָּמִין וְאֶחָד לַתָּא מִן הַשְּׂמֹאל וְאֶחָד לַתָּא שֶׁעַל גַּבָּיו. וְאַף יוֹנָתָן תִּרְגֵּם כֵּן וַאֲשֶׁר מֻנָּח – ״וַאֲתַר שְׁבִיק״. לָשׁוֹן אַחֵר: וַאֲשֶׁר מֻנָּח כְּלוֹמַר וְכֵן אוֹתָן (שֶׁל צַד פְּנִים) מִן הַצְּלָעוֹת לְצַד בַּיִת מֻנָּח – מָקוֹם פָּנוּי הָיָה מֻנָּח בֵּין הַתָּאִים וּבֵין הַבַּיִת, וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם הָיוּ פִּתְחֵי הַתָּאִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח, וְרָחְבּוֹ הָיָה חָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר: וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח חָמֵשׁ אַמּוֹת, כִּדְפֵּרִישִׁית לְעֵיל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַתָּאִים סְמוּכִים לַבַּיִת כְּלָל, וַאֲוִיר יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם וְהַבַּיִת חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וַאֲתַר שְׁבִיק״: | בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת. נֶגֶד אֲוִיר רֹחַב הַצְּלָעוֹת בְּקֶרֶן הַזָּוִית. סָבִיב סָבִיב שֶׁכָּתוּב בְּמְקוֹם הַמֻּנָּח אֵינוֹ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת כְּמַשְׁמָעוֹ, אֶלָּא כְּלוֹמַר: מִכָּאן וּמִכָּאן, דָּרוֹם וְצָפוֹן, זָוִית דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, וְזָוִית צְפוֹנִית מִזְרָחִית: 41:10: וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה. לְשָׁכוֹת הָיוּ בֶּחָצֵר הַחִיצוֹנָה, בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל חָצֵר הַפְּנִימִית אֵצֶל קוֹמָתָהּ, וְהֶפְסֵק עֶשְׂרִים אַמָּה בֵּין רֹחַב מְחִיצוֹת הַלְּשָׁכוֹת לִמְחִיצוֹת הַתָּאִים שֶׁסָבִיב הָיָה, וְלֹא הָיָה הַבַּיִת כֵּן בְּבִנְיָן שֵׁנִי, אֶלָּא בְּבִנְיָן הֶעָתִיד: 41:11: וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח. וּפֶתַח הַתָּאִים הַחִיצוֹנִים פְּתוּחִים לִמְקוֹם הַמֻּנָּח פָּנוּי בְּקֶרֶן זָוִית, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (לעיל ט): 41:12: וְהַבִּנְיָן אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה וְגוֹ׳. רֹחַב כָּל הַבִּנְיָן לְרוּחַ הַמַּעֲרָבִית: רֹחַב הַבַּיִת וְעֹבִי הַכְּתָלִים הַצְּפוֹנִיִּים וְהַדְּרוֹמִיִּים עִם הַתָּאִים הַצְּפוֹנִים וְהַדְּרוֹמִים וְעֹבִי כָּתְלֵיהֶם לְצָפוֹן וּלְדָרוֹם רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה, וְכֵן הָיָה בְּבַיִת שֵׁנִי, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (ד, ז) בְּקִיר מַעֲרָבִי מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם שִׁבְעִים אַמָּה וּמוֹנֶה הַחֶשְׁבּוֹן: | הַגִּזְרָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״בִּצוּרְתָא״, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַבַּיִת הַגָּבוֹהַּ קָרוּי כֵּן, וְהַתָּאִים הַנְּמוּכִין אֲשֶׁר סָבִיב – אוֹתָם הוּא קוֹרֵא בִּנְיָן. וּמְנַחֵם פָּתַר (מחברת ׳גזר׳) גִּזְרָה – לְשׁוֹן ״לִשְׁכָּה״ (נחמיה יג:ה): | פְּאַת דֶּרֶךְ הַיָּם. רוּחַ מַעֲרָבִית: | רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה. רֹחַב הַבִּנְיָן מִצָּפוֹן לְדָרוֹם שִׁבְעִים אַמָּה, וְהָא לְךָ הַחֶשְׁבּוֹן: הַתָּא הַצְּפוֹנִי אַרְבַּע, וּכְתָלָיו עֶשֶׂר, הֲרֵי אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, וְחָמֵשׁ מְקוֹם הַפָּנוּי בֵּין הַתָּא לַבַּיִת, הֲרֵי תְּשַׁע עֶשְׂרֵה, רֹחַב יְסוֹד הַכְּתָלִים הָיָה נִבְלָע בַּחֲלַל הַתָּא וּבַמָּקוֹם הַפָּנוּי, וְכוֹתֶל הַהֵיכָל שִׁשָּׁה, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, וַחֲלָלוֹ רֹחַב עֶשְׂרִים, הֲרֵי אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ, וְכוֹתֶל הַהֵיכָל דְּרוֹמִי שִׁשָּׁה, הֲרֵי חֲמִשִּׁים וְאַחַת, וּתְשַׁע עֶשְׂרֵה שֶׁל תָּאֵי הַדָּרוֹם, סַךְ הַכֹּל שִׁבְעִים: | וְקִיר הַבִּנְיָן. כּוֹתְלֵי הַתָּאִים: | וְאָרְכּוֹ תִּשְׁעִים אַמָּה. אֹרֶךְ בִּנְיַן הַתָּאִים וְהַמֻּנָּח תִּשְׁעִים אַמָּה, הַצָּפוֹן וְהַדָּרוֹם, חוּץ מִבֵּית הַחֲלִיפוֹת, שֶׁאֵינוֹ נִמְנֶה עִמּוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה בּוֹלֵט אֶל הַחוּץ לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם, וְלֹא הָיָה שָׁוֶה לִשְׁאָר הַבִּנְיָן; שֶׁהַבַּיִת הָיָה רָחָב מִלְּפָנָיו שְׁלוֹשִׁים אַמָּה יוֹתֵר מִשֶּׁל אַחֲרָיו, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ: הָאוּלָם עוֹדֵף עַל הַהֵיכָל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה בַּצָּפוֹן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה בַּדָּרוֹם (מידות ד,ז), וְהוּא הָיָה נִקְרָא בֵּית הַחֲלִיפוֹת, שֶׁשָּׁם גּוֹנְזִין אֶת הַסַּכִּינִין. וְאֹרֶךְ אוֹתוֹ בִּנְיָן מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב עֶשֶׂר אַמּוֹת, נִשְׁאֲרוּ תִּשְׁעִים אַמָּה אֹרֶךְ, בְּרֹחַב שִׁבְעִים שֶׁכָּל הַבַּיִת הָיָה אֹרֶךְ מֵאָה מִזֶּה וּמִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן וּבְמַסֶּכֶת מִדּוֹת (מידות ד,ז): 41:13: וּמָדַד אֶת הַבַּיִת אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה. סַךְ הַכֹּל עִם מֶשֶׁךְ בֵּית הַחֲלִיפוֹת, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (ד, ו-ז): הַהֵיכָל מֵאָה עַל מֵאָה בְּרוּם מֵאָה מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה, כֹּתֶל אוּלָם חָמֵשׁ וְרָחְבּוֹ אַחַת עֶשְׂרֵה, כֹּתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ וְאָרְכּוֹ אַרְבָּעִים, וְאַמָּה טְרַקְסִין, וְעֶשְׂרִים אַמָּה בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְכֹתֶל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ, וְאַף לְמַעְלָה בָּעִנְיָן כָּךְ מְפֹרֶשֶׁת מִדַּת כֻּלָּם, חוּץ מֵאַמָּה טְרַקְסִין, שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְּעִנְיָן זֶה שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וּכְנֶגְדָּן הוּא מְמַעֵט אֶת רֹחַב הַתָּא אַמָּה, שֶׁהַתָּא שֶׁבַּמִּשְׁנָה רָחְבּוֹ שֵׁשׁ וְכוֹתְלוֹ חָמֵשׁ, וְכָאן רָחְבּוֹ אַרְבַּע וְכוֹתְלוֹ שֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר וּמוֹסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלֹא הַקָּנֶה, וּלְמַעְלָה הוּא מֵצַר וְכוֹנֵס אַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְקִיר הַצֶּלַע חָמֵשׁ אַמּוֹת: | וְהַגִּזְרָה וְהַבְּנִיָּה וְקִירוֹתֶיהָ. סוֹף הַמִּקְרָא מְפָרֵשׁ אֶת רֹאשׁוֹ, לוֹמַר: סַךְ הַכֹּל מֵאָה אַמָּה: 41:14: וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים מֵאָה אַמָּה. הַגִּזְרָה וְהַתָּא שֶׁמֵאַחֲרָיו הִיא הַבְּנוּיָה כְּמוֹ בִּנְיָן וְעֹבִי הַכְּתָלִים, הַכֹּל מֵאָה אַמָּה. הוּא שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (לעיל, יב) שֶׁהַבַּיִת עוֹדֵף לְפָנָיו רֹחַב שְׁלֹשִׁים אַמָּה, שֶׁהָאוּלָם מַרְחִיב מִן הַהֵיכָל וּמִן הַתָּאִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לַצָּפוֹן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לַדָּרוֹם. וְלֹא שֶׁחֲלַל הָאוּלָם רָחָב מֵחֲלַל הַהֵיכָל, אֶלָּא כִּי בֵּית הַחֲלִיפוֹת מְחֻבָּר לָאוּלָם מִכָּאן וּמִכָּאן: 41:15: וּמָדַד אֹרֶךְ הַבִּנְיָן אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ. עַכְשָׁיו חוֹזֵר וּמוֹדֵד אֹרֶךְ הַבַּיִת לְדָרוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּדַד לְצָפוֹן. מָצָאתִי, וְהַיְינוּ עַל אַחֲרֶיהָ כְּלוֹמַר: אֲחוֹרַנִּית, שֶׁחָזַר וּמָדַד עַל עֲקֵיבוֹ כְּלַפֵּי מַעֲרָב: | וְאַתִּיקֶיהָא. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״זָוִיּוֹת״, כְּלוֹמַר: עִם מֶשֶׁךְ בֵּית הַחֲלִיפוֹת שֶׁבְּזָוִיּוֹת הַבַּיִת: | וְהַהֵיכָל הַפְּנִימִי וְאֻלַמֵּי הֶחָצֵר. סוֹפוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה אֵינוֹ מוּסָב כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ, אֶלָּא מְחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו, וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: וְהַהֵיכָל הַפְּנִימִי שֶׁהוּא בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְכֵן אֻלַמֵּי הֶחָצֵר הַמְפֹרָשִׁין לְמַעְלָה וְאוּלַמּוֹת סָבִיב סָבִיב, לְכָל אֵלּוּ הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנוֹת הָאֲטוּמוֹת וְהָאַתִּיקִים סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּן – בֵּין לַגִּזְרָה הוּא הַהֵיכָל, בֵּין לָאוּלַמּוֹת, בֵּין לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, לִשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ הַסִּפִּים – מְזוּזוֹת – לְפִתְחֵיהֶן, וְלִשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ חַלּוֹנוֹת אֲטוּמוֹת, וְלִשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ אַתִּיקִים – וְלֹא יָדַעְתִּי מַה הֵם. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהֵם כְּמִין עַמּוּדִים מְרֻבָּעִים, בּוֹלְטִין בַּחוֹמָה לְחִזּוּק, וְקוֹרִין לָהֶם פִּילִיר״שׁ בְּלַעַ״ז: 41:16: נֶגֶד הַסַּף שְׂחִיף עֵץ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״נְסַר שֶׁל אֶרֶז״: | נֶגֶד הַסַּף – נֶגֶד מְזוּזוֹת הַפֶּתַח בְּתוֹךְ חֲלַל עֳבִי הַפֶּתַח חִפָּה בָּעֵץ (סא״א). מָצָאתִי: | סָבִיב סָבִיב. כְּלוֹמַר, מִזֶּה וּמִזֶּה בִּשְׁנֵי צִדֵּי חֲלַל הַפֶּתַח: | וְהָאָרֶץ עַד הַחַלּוֹנוֹת. מִקַּרְקָעִית הַחוֹמָה עָשׂוּי כּוֹתֶל נִסְרֵי אֶרֶז כְּנֶגְדּוֹ, וְעוֹלֶה לְמַעְלָה עַד הַחַלּוֹנוֹת, וְגַם הַחַלּוֹנוֹת מְכֻסּוֹת בּוֹ. מָצָאתִי שֶׁאַף הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ אֲטוּמוֹת מִבִּפְנִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ:טז) ״וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻמוֹת אֶל הַבָּיִת״ (סא״א). וְכָל זֶה מִבִּפְנִים, לְפִי שֶׁהָיוּ טָחִין עָלָיו צִפּוּי זָהָב, שֶׁכָּל הַבַּיִת טוּחַ בְּזָהָב (מידות ד:א), וְאֵין יְכוֹלִין לָטוּחַ זָהָב עַל גַּבֵּי אֲבָנִים: 41:17: עַל מֵעַל הַפֶּתַח. בְּגֹבַהּ: | וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי. כָּל הַבַּיִת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד כֻּלּוֹ: | וְלַחוּץ. לְצַד הַהֵיכָל: | סָבִיב סָבִיב. בְּכָל כּוֹתְלָיו: | בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן. בְּבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּבַהֵיכָל: | מִדּוֹת. מְחֻפֶּה נְסָרִים גְּדוֹלוֹת, עֲשׂוּיוֹת בְּמִדָּה: 41:18: וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹּרִים. וְאוֹתוֹ הָאֶרֶז מְצֻיָּר כְּרוּבִים וּדְקָלִים: | וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב. אֶחָד פְּנֵי כְפִיר וְאֶחָד פְּנֵי אָדָם, זֶה פּוֹנֶה לְכָאן וְזֶה פּוֹנֶה לְכָאן; כְּשֶׁהָיְתָה הַתִּמוֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב, הָיָה פְּנֵי הַכְּפִיר לָהּ מִכָּאן וּפְנֵי אָדָם מִכָּאן, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן (להלן, יט): 41:19: עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת. לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים: 41:20: וְקִיר הַהֵיכָל. וְכֵן לְקִיר הַהֵיכָל: 41:21: מְזוּזַת רְבוּעָה. אֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה ״מְזוּזַת רְבוּעָה״ (מלכים א ז:ה) – שֶׁהָיוּ לָהּ מְזוּזוֹת מִשְּׁנֵי צְדָדִין, וּמִפְתָּן מִתַּחַת וּמַשְׁקוֹף מִמַּעַל; וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁהַמְּזוּזוֹת הָיוּ מְרֻבָּעוֹת: | הַמַּרְאֶה כַּמַּרְאֶה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״חֲזוֹיֵהּ כְּחֵיזוּ יְקָרֵיהּ״, כְּמַרְאֵה כִּסֵּא כָבוֹד שֶׁרָאִיתִי בַּמֶּרְכָּבָה עַל נְהַר כְּבָר (יחזקאל א:כו-כח), וְאוֹר נֹגַהּ רָאִיתִי בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: 41:22: הַמִּזְבֵּחַ עֵץ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לָקֳבֵל מַדְבְּחָא פָּתוֹרָא״, רוֹצֶה לוֹמַר: הַשֻּׁלְחָן קוֹרֵא מִזְבֵּחַ, שֶׁמְּכַפֵּר בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמִזְבֵּחַ; כָּךְ שָׁמַעְתִּי (ברכות נה.): | וּמִקְצְעוֹתָיו. (רַגְלָיו, גַּגּוֹ וְאָרְכּוֹ כָּתוּב בַּמִּקְרָא גַּגּוֹ וְהוּא וְרַגְלָיו, וְאָרְכּוֹ הַכָּתוּב בַּמִּקְרָא הוּא גַּגּוֹ כך צ״ל צו״ה), גּוּף הַשֻּׁלְחָן: | וְקִירֹתָיו. מִסְגְּרוֹתָיו (שמות כה:כה): 41:23: וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת. לְכָל פֶּתַח, סוֹגְרִים זֶה לְעוּמַת זֶה, אֶחָד בִּמְזוּזַת צְפוֹנִית וְאֶחָד בִּמְזוּזַת דְּרוֹמִית: 41:24: וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת לַדְּלָתוֹת. לְפֶתַח הַהֵיכָל הָיוּ שְׁתֵּי זוּגוֹת דְּלָתוֹת, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (ד, א) אַרְבַּע דְּלָתוֹת הָיוּ לוֹ, שְׁתַּיִם מִבִּפְנִים וּשְׁתַּיִם מִבַּחוּץ; הַחִיצוֹנוֹת נִפְתָּחוֹת לְתוֹךְ הַפֶּתַח לְכַסּוֹת עָבְיוֹ שֶׁל כּוֹתֶל, שֶׁהָיָה שֵׁשׁ אַמָּה, וְהַדֶּלֶת רָחְבּוֹ חָמֵשׁ, כְּשִׁיעוּר חֲצִי רֹחַב הַפֶּתַח ,וְכָנוּס אַמָּה לִפְנִים מִן הַמְּזוּזָה, נִמְצָא עֹבִי הַכּוֹתֶל חָמֵשׁ אַמּוֹת מְגֻלֶּה, וּכְשֶׁהַדֶּלֶת הַחִיצוֹן בַּפֶּתַח לִפְנִים, הָיָה מְכַסֶּה אוֹתָהּ וְהַפְּנִימִיּוֹת נִפְתָּחוֹת לְתוֹךְ הַבַּיִת לְכַסּוֹת אַחַר הַדְּלָתוֹת, שֶׁכָּל הַבַּיִת הָיָה טוּחַ בְּזָהָב חוּץ מֵאַחַר הַדְּלָתוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַפְּנִימִיּוֹת הָיוּ עוֹמְדוֹת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח, וּכְמִין אִיסְטְרַמִיטָא הָיוּ נִקְפָּלוֹת לַאֲחוֹרֵיהֶן, אֵלּוּ שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה וְאֵלּוּ שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה, וַחֲצִי אַמָּה מְזוּזָה מִכָּאן וַחֲצִי אַמָּה מְזוּזָה מִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת לַדְּלָתוֹת שְׁתַּיִם מוּסַבּוֹת דְּלָתוֹת וְגוֹ׳, וְזֶהוּ פֵּירוּשׁוֹ: בֵּין פְּנִימִיּוֹת בֵּין חִיצוֹנוֹת עוֹמְדוֹת בְּתוֹךְ עֹבִי הַכּוֹתֶל, וְאֵלּוּ וְאֵלּוּ כְּנוּסוֹת חֲצִי אַמָּה לִפְנִים מִן הַמְּזוּזָה, הַפְּנִימִיּוֹת נִפְתָּחוֹת לְצַד הַחִיצוֹנִיּוֹת, וְחִיצוֹנִיּוֹת לְצַד הַפְּנִימִיּוֹת, וְכֵיצַד שְׁתֵּי דְּלָתוֹת שֶׁל חָמֵשׁ חָמֵשׁ אַמּוֹת נִפְתָּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ בְּתוֹךְ חָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב שֶׁל עֹבִי הַכּוֹתֶל? שֶׁל חוּלְיוֹת הָיוּ, וּכְנֶגֶד חֶצְיָן הָיוּ נִקְפָּלוֹת לַאֲחוֹרֵיהֶן כְּשֶׁפּוֹתְחִין אוֹתָן, כְּמִין פִּנְקְסָאוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁכּוֹתְבִין עֲלֵיהֶם בְּעֵט בַּרְזֶל שֶׁנִּקְפָּלוֹת זוֹ אֲחוֹרֵי זוֹ, נִמְצָא כְּשֶׁנִּקְפָּלוֹת עָמְדוּ עַל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה, וּכְשֶׁנִּפְתָּחוֹת זוֹ לְעוּמַת זוֹ מְכַסּוֹת חָמֵשׁ אַמּוֹת שֶׁל עֹבִי הַכּוֹתֶל: 41:25: וְעָב עֵץ אֶל פְּנֵי הָאוּלָם. (וְעָב טרי״ף בְּלַעַ״ז לְשׁוֹן ״קוֹרוֹת בָּתֵּינוּ״ (שיר השירים א:יז) סא״א). כְּלוֹנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז הָיוּ קְבוּעִים מִכּוֹתְלוֹ שֶׁל הֵיכָל לְכוֹתְלוֹ שֶׁל אוּלָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְעַט; כָּךְ שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (מדות ג:ח), וְזֶהוּ וְעָב עֵץ – יוֹצֵא מִכּוֹתֶל הַבַּיִת וּבָא אֶל פְּנֵי הָאוּלָם מֵבַּחוּץ: 41:26: אֶל כִּתְפוֹת הָאוּלָם. לִשְׁתֵּי עֶבְרֵי הַפֶּתַח: | וְצַלְעוֹת הַבַּיִת וְהָעֻבִּים. וְהֶרְאַנִי צַלְעוֹת וְאֶת הָעֻבִּים; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא סז.): צַלְעוֹת הַבַּיִת אֵלּוּ הַמַּלְטְסִין, וְהָעֻבִּים אֵלּוּ הַמְּרִישׁוֹת. וּמַה הֵן מְרִישׁוֹת? קוֹרוֹת; וּמַה הֵן מַלְטְסִין? אֲרָזִים שֶׁנּוֹתְנִין בְּרֹאשׁ הַכְּתָלִים לְהַנִּיחַ עֲלֵיהֶן רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת: 42:1: וַיּוֹצִיאֵנִי. מִן הֶחָצֵר הַפְּנִימִית: | אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. בְּשַׁעַר הַצָּפוֹן שֶׁהוּזְכַּר לְמַעְלָה ״וְשַׁעַר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי נֶגֶד הַשַּׁעַר לַצָּפוֹן״ (יחזקאל מ:כג); וְהוּא הָיָה נָתוּן בְּאֶמְצַע אֹרֶךְ עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא מֵאָה אַמָּה (יחזקאל מ:מז): | וַיְבִיאֵנִי אֶל הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר נֶגֶד וְגוֹ׳. (אֶל אַחַת מֵהַלְּשָׁכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אִי נַמִּי: סא״א) אֶל מְקוֹם הַלְּשָׁכוֹת. קַנְבְּרִי״ץ בְּלַעַ״ז, הֵם הַלְּשָׁכוֹת הָעוֹמְדוֹת בִּצְפוֹן הַבַּיִת, הַמֻּבְדָּלוֹת עֶשְׂרִים אַמָּה מִן הַתָּאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה ״וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה סָבִיב לַבַּיִת״ (יחזקאל מא:י). וְאֵין אָדָם יוּכַל לִכָּנֵס לְאוֹתָן לְשָׁכוֹת, וְלֹא לַאֲוִיר רֹחַב הָעֶשְׂרִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וּבֵין הַתָּאִים, אֶלָּא דֶּרֶךְ הֶחָצֵר (הַפְּנִימִית) (הַחִיצוֹנָה כך צריך לומר), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה בָּעִנְיָן, שֶׁהֲרֵי אָמַר שֶׁהֶחָצֵר הַפְּנִימִי מֵאָה עַל מֵאָה מְרֻבָּע לִפְנֵי הַבַּיִת לַמִּזְרָח (יחזקאל מ:מז), וְאָמַר עַל רֹחַב הַבַּיִת לַקָּדִים מֵאָה אַמָּה (יחזקאל מא:יד), נִמְצָא רֹחַב הַבַּיִת סוֹתֵם אֶת רֹחַב הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִיכָּנֵס לִפְנִים מִצִּדֵּי הַלְּשָׁכוֹת לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, לְכָךְ הֻצְרַךְ לָבֹא לְאוֹתָן הַלְּשָׁכוֹת דֶּרֶךְ הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה הַצְּפוֹנִית: | אֲשֶׁר נֶגֶד הַגִּזְרָה. אוֹתָן הַלְּשָׁכוֹת הָיוּ כְנֶגֶד כָּל מֵאָה אַמָּה שֶׁל אֹרֶךְ הַבַּיִת מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן בַּלְּשָׁכוֹת הַלָּלוּ וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַהֵיכָל מֵאָה אַמָּה: 42:2: אֶל פְּנֵי אֹרֶךְ אַמּוֹת הַמֵּאָה. פֶּתַח הַצָּפוֹן. אֶל פֶּתַח הַלִּשְׁכָּה שֶׁהִיא פּוֹנָה לַצָּפוֹן, לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, וְרוֹאֶה כְּנֶגְדּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה רֹחַב עַד הַכּוֹתֶל צְפוֹנִי שֶׁל חָצֵר הַחִיצוֹנָה, וְאֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה, שֶׁהֲרֵי הַלְּשָׁכוֹת מַחֲזִיקוֹת מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מֵאָה אַמָּה, וְרָחְבּוֹ מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם חֲמִשִּׁים אַמָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַטָּה בָּעִנְיָן (יחזקאל מב:ח); וַחֲלַל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה מֵאָה אַמָּה רֹחַב, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה ״וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל שַׁעַר מֵאָה אַמָּה״ (יחזקאל מ:כג); נִמְצָא: לִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת חֲלַל אֲוִיר אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים: 42:3: נֶגֶד הָעֶשְׂרִים אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי. כָּל זֶה סִימַן מְקוֹם הַלְּשָׁכוֹת אֵצֶל הָעֶשְׂרִים רֹחַב אֲוִיר אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה ״וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה״ (יחזקאל מא:י): | וְנֶגֶד רִצְפָה אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה (יחזקאל מ:יז) שֶׁעָלֶיהָ הָיְתָה הֶחָצֵר (סָבִיב) מוּקֶּפֶת סָבִיב לָהּ: | אַתִּיק אֶל פְּנֵי אַתִּיק. לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ: | (תוספת) אַתִּיק אֶל פְּנֵי אַתִּיק, אַתִּיק הוּא עַמּוּד, כְּמוֹ שֶׁפֵּירֵשׁ רַשִׁ״י נַמִּי (יחזקאל מא:טז) ״וְהָאַתִּיקִים סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּם״ שֶׁהֵם עַמּוּדִים. ״וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת״ (יחזקאל מב:ה), הַיְינוּ: הָנֵי לְשָׁכוֹת עַצְמָם שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֶם; וְקוֹרֵא אוֹתָם עֶלְיוֹנוֹת, לְפִי שֶׁהֵם בְּגוֹבְהוֹ שֶׁל הַר, כְּמוֹ שֶׁפֵּירֵשׁ רַשִׁ״י גַּבֵּי ״וּמִתַּחַת הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה״ (יחזקאל מב:ט); וְהָכִי פֵּירֵשׁ עַל הַסֵּדֶר: | (ה) וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. שֶׁהֵם בְּגוֹבְהוֹ שֶׁל הַר, שְׁנַיִם מֵהֶם הָיוּ קְצָרוֹת, כְּלוֹמַר: אֵינָם רְוָחוֹת, לְפִי שֶׁהָאַתִּיקִים הָיוּ מְמַעֲטִים בָּהֶם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַבַּנָּאִים לְחַזֵּק מְלֶאכֶת בִּנְיָנָם לַעֲשׂוֹת עַמּוּדִים עַד שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַחוֹמָה, וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ כָּלִים וּמַשְׁפִּיעִים, וּלְכָךְ הַשְּׁלִישִׁית אֵינָהּ קְצָרָה; וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶם עַמּוּדִים, לְפִי שֶׁאֵין צָרִיךְ חִזּוּק כְּמוֹ מִלְּמַטָּה, וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת; כְּלוֹמַר: עַמּוּדֵי לְשָׁכוֹת אֵלּוּ אֵינָם כִּשְׁאָר עַמּוּדִים, שֶׁשְּׁאָר עַמּוּדִים מְיֻשָּׁבִים אֵצֶל הַחוֹמָה לְחִזּוּק, אֲבָל הָנֵי – בְּעֳבִי הַחוֹמָה, בּוֹלְטִין לַחוּץ וְלִפְנִים, לְכָךְ אוֹכְלִים מִן הַבִּנְיָן: | (ו) עַל כֵּן נֶאֱצַל. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״דְּחִיקָן״ (תרגום יונתן), לְפִי שֶׁהֵם בָּעֳבִי הַחוֹמָה, בּוֹלְטִים לַחוּץ וְלִפְנִים, מְחַזְּקִים הַלְּשָׁכוֹת: | מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכוֹנוֹת מֵהָאָרֶץ. לְצַד הָאָרֶץ; כָּךְ מָצָאתִי בְּשֵׁם אֵשֶׁל גָּדוֹל (סא״א): | בִּשְׁלִישִׁים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מִתְלָתִין״, מַשְׁמַע שֶׁהָיוּ אוֹתָן לְשָׁכוֹת מְשֻׁלָּשׁוֹת שָׁלֹשׁ זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְגַם הַמִּקְרָאוֹת מוֹכִיחִין כֵּן, שֶׁהוּא אוֹמֵר: וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת קְצָרוֹת מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכוֹנוֹת. וַאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין בִּשְׁלֹשֶׁת הַמִּקְרָאוֹת הַלָּלוּ כְּלָל מַהוּ כִּי יוֹכְלוּ אֲתִיקִים, מַה הֵם אוֹתָם אֲתִיקִים, וְהֵיאַךְ אוֹכְלוֹת מִן הָעֶלְיוֹנוֹת וְאֵינָם אוֹכְלוֹת מִן הַתַּחְתּוֹנוֹת וּמִן הַתִּיכוֹנוֹת, וְטַעַם שֶׁהוּא נוֹתֵן לַדָּבָר כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְאֵין לָהֶם עַמּוּדִים לֹא יָדַעְתִּי לְהָבִין בּוֹ (וַאֲנִ״י לֹ״א הָיָה לִ״י לֹ״א רַ״ב וְלֹ״א עוֹזֵ״ר בְּכָ״ל הַבִּנְיָ״ן הַזֶּ״ה אֶלָּ״א כְּמ״וֹ שֶׁהֶרְאוּנִי מִ״ן הַשָּׁמַיִ״ם): 42:4: וְלִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב אֶל הַפְּנִימִית דֶּרֶךְ אַמָּה אֶחָת. נִרְאֶה בְּעֵינֵי, לְפִי שֶׁחָלָל הַחִיצוֹנָה רָחָב מֵאָה מִצָּפוֹן לְדָרוֹם, וּמֵהֶן הַלְּשָׁכוֹת רָחָב חֲמִשִּׁים וְלִפְנֵיהֶם אֲוִיר חֲמִשִּׁים לְצַד צָפוֹן, הֲרֵי כָּאן כָּל רֹחַב הֶחָצֵר, נִמְצָא כָּל רֹחַב הֶחָצֵר סָתוּם, שֶׁאֵין אֲוִיר בֵּין הַלְּשָׁכוֹת לְבֵין זָוִית בֵּית הַחֲלִיפוֹת כְּלוּם, וְאֵין מָבוֹא לִכָּנֵס בּוֹ לָאֲוִיר הָעֶשְׂרִים שֶׁבֵּין הַלְּשָׁכוֹת וְהַתָּאִים, כִּי אֲוִיר עֶשְׂרִים אַמָּה הַמַּפְסִיק בֵּין הַתָּאִים וְהַלְּשָׁכוֹת הוּא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת שֶׁאֲחוֹרֵי בֵּית הַחֲלִיפוֹת, וְנוֹסָף עֲלֵיהֶם חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְאִם תֹּאמַר נִמְצָא אֲוִיר חָמֵשׁ אַמּוֹת בֵּין זָוִיּוֹת הַחֲלִיפוֹת לְזוּיוֹת הַלְּשָׁכוֹת, הֲרֵי עֹבִי כֹּתֶל הַמַּפְסִיק בֵּין חָצֵר הַפְּנִימִי וּבֵין חָצֵר הַחִיצוֹנָה הַבָּא מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב סוֹתְמוֹ, שֶׁהֲרֵי עָבְיוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת, וְרֹאשׁוֹ כָּלֶה לְאוֹתוֹ זָוִית לְתוֹךְ מֵאָה אֹרֶךְ שֶׁל חָצֵר הַפְּנִימִית אֶל זָוִית בֵּית הַחֲלִיפוֹת, לְפִיכָךְ אֵין מָבוֹא לְאוֹתוֹ אֲוִיר עֶשְׂרִים לֹא בַּפְּנִימִית וְלֹא בְּחִיצוֹנָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְשַׁפֵּעָ וְכוֹנֵס, כְּשֶׁהָיָה מְכַלֶּה סוֹף חוֹמָה שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת (שׁוֹפֵעַ בְּתוֹךְ חָצֵר הַחִיצוֹנָה בִּפְנִימִית) בְּעֹבִי הַחוֹמָה אַמָּה כְּדֵי כְּנִיסַת אָדָם, וְנִכְנַס לְתוֹךְ אֲוִיר חָמֵשׁ אַמּוֹת שֶׁבֵּין כֹּתֶל הַחֲלִיפוֹת לַכֹּתֶל הַלִּשְׁכָּה, וְהוֹלֵךְ בְּאוֹתוֹ אֲוִיר לְצַד מַעֲרָב עֶשֶׂר אַמּוֹת וְשָׁם כַּלָּה מֶשֶׁךְ בֵּית הַחֲלִיפוֹת, וְנִכְנַס לְתוֹךְ אֲוִיר רָחָב עֶשְׂרִים, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב לָבֹא אֶל הַפְּנִימִית, וְדֶרֶךְ אַמָּה אַחַת, שֶׁהֲרֵי נִכְנַס בּוֹ דֶּרֶךְ פֶּתַח אַמָּה אַחַת שֶׁשִּׁפֵּעַ וְכִנֵּס בְּסוֹף הַחוֹמָה, וְלָמָּה קוֹרֵהוּ מַהֲלָךְ רֹחַב, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר מַהֲלַךְ עָשָׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ, לְפִי שֶׁלְּעִנְיַן בִּנְיַן הַחֲלִיפוֹת הוּא רֹחַב, לְפִי שֶׁבִּנְיַן הַחֲלִיפוֹת מִן הַצָּפוֹן לְדָרוֹם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אִמָּהּ וּמִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב אֵינוֹ אֶלָּא אַחַת עֶשְׂרֵה: | וּפִתְחֵיהֶם לַצָּפוֹן. פִּתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת הַלָּלוּ לַצָּפוֹן. מָצָאתִי, וְזֶהוּ פֵּירוּשׁ שֶׁל פֶּתַח הַצָּפוֹן הַכְּתוּבָה לְמַעְלָה, שָׁם קִיצֵּר הַדִּבּוּר וְכָאן פֵּירְשׁוֹ (זה שייך לרש״י מ״ב פסוק ב׳ בגמר הדבור למעלה וזהו פי׳ ר׳ שמעיה וכתב מדעתו, תוספות): 42:5: וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְגוֹ׳ כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה וְגוֹ׳. לֹא הֵבַנְתִּי בָּהֶם כְּלָל: | כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים. כְּמוֹ יֹאכְלוּ, אוֹכְלִים וּמְמַעֲטִים בַּאֲוִיר הַלְּשָׁכוֹת: 42:7: וְגָדֵר אֲשֶׁר לַחוּץ וְגוֹ׳. הַמַּפְסִיק בֵּין הַלְּשָׁכוֹת וְהֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה שֶׁל צַד מִזְרָח: | אָרְכּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה. מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם: 42:8: כִּי אֹרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת. מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם חֲמִשִּׁים אַמָּה: | וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַהֵיכָל. מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, כְּנֶגֶד הָאוּלָם וְהַהֵיכָל וּבֵית הַכַּפֹּרֶת וְהַתָּאִים מֵאָה אַמָּה: 42:9: וּמִתַּחַת הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם בָּא לְלַמֵּד שֶׁהָיָה לָהֶם מְחִילוֹת מִתַּחְתֵּיהֶם, אוֹ בָּא לְלַמֵּד שֶׁהָיוּ לְשָׁכוֹת בְּמִזְרַח הֶחָצֵר, וּלְפִי שֶׁהָהָר הוֹלֵךְ וּמְשַׁפֵּעַ לְצַד הַמִּזְרָח קוֹרֵא לוֹ וּמִתַּחַת הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁאֵלּוּ בְּגָבְהוֹ וְאֵלּוּ בְּשִׁפּוּלוֹ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וּבְשִׁפּוּלוֹ שֶׁל חָצֵר אֶל הַמֵּבוֹא אֲשֶׁר מֵהַקָּדִים בְּבֹאוֹ לָהֵנָּה מֵהֶחָצֵר הַחִיצֹנָה: 42:10: בְּרֹחַב גֶּדֶר הֶחָצֵר וְגוֹ׳. הַבָּא מִן הַקָּדִים שֶׁל חָצֵר הַחִיצוֹנָה, וְסוֹבֵב אֶל הַצָּפוֹן דֶּרֶךְ מִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מִזְרָחִית שֶׁל חוֹמוֹת הַפְּנִימִית מִבַּחוּץ, לָבֹא לְאוֹתָן הַלְּשָׁכוֹת שֶׁבַּצָּפוֹן, מוֹצֵא עַל פְּנֵי גֶדֶר הֶחָצֵר כּוֹתֶל מִזְרָח שֶׁל חָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁהִיא מַעֲרָבִית לַחִיצוֹנִית, כְּנֶגֶד הַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָן שֶׁבַּפְּנִימִית לְשָׁכוֹת סְמוּכוֹת לְאוֹתוֹ הַכּוֹתֶל וְעוֹמְדִים בַּחִיצוֹנָה. מָצָאתִי: 42:11: וְדֶרֶךְ לִפְנֵיהֶם. לִפְנֵי לְשָׁכוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ דֶּרֶךְ רֹחַב אֲוִיר בֶּחָצֵר (הָחִיצוֹנָה) חֲמִשִּׁים אַמָּה כְּמַרְאֵה דֶּרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר בְּצַד הַצָּפוֹן הַכְּתוּבוֹת לְמַעְלָה (פסוק ב): | כְּאָרְכָּן. שֶׁל לִשְׁכוֹת הַצָּפוֹן, אָרְכָּן שֶׁל אֵלּוּ, וְכֵן רָחְבָּן: | וְכָל מוֹצָאֵיהֶן. כְּמוֹצָא לִשְׁכוֹת הַצָּפוֹן: | וּכְמִשְׁפְּטֵיהֶן וּכְפִתְחֵיהֶן. שֶׁל לִשְׁכוֹת הַצָּפוֹן: 42:12: וּכְפִתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם. פִּתְחֵי לִשְׁכוֹת הַקָּדִים, שֶׁאַף בַּדָּרוֹם הָיוּ לְשָׁכוֹת מֻבְדָּלוֹת מִן הַתָּאִים הַדְּרוֹמִיִּים עֶשְׂרִים אַמָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה ״וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב״ (יחזקאל מא:י): | פֶּתַח בְּרֹאשׁ דָּרֶךְ. פֶּתַח הָיָה לָהֶם לִלְשָׁכוֹת הַקָּדִים בְּרֹאשׁ דֶּרֶךְ, וְהַדֶּרֶךְ הָיָה בִּפְנֵי הַגְּדֶרֶת הַגִּינָה, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״דּוּכַן לֵיוָאֵי״; וְלָשׁוֹן גְּדֶרֶת הַגִּינָה – בִּנְיַן גֶּדֶר אֲבָנִים עָשׂוּי בְּמַעֲלוֹת, שֶׁהָיוּ נוֹגְנִים וְשָׁרִים עָלָיו: | דֶּרֶךְ הַקָּדִים. שֶׁהַדּוּכָן הָיָה בַּמִּזְרָח, כְּדִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים בְּפָרָשַׁת וַתִּשְׁלַם (דברי הימים ב ה:יב): ״וְהַלְוִיִּם הַמְשׁוֹרְרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידוּתוּן וְגוֹ׳ עוֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ״: 42:14: בְּבֹאָם הַכֹּהֲנִים וְגוֹ׳. בְּבוֹאָם לְאוֹתָן לְשָׁכוֹת לֶאֱכֹל: | וְלֹא יֵצְאוּ. מֵהֶן שֶׁהֵן קֹדֶשׁ: | אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ שֶׁעֲלֵיהֶם: | וְשָׁם יַנִּיחוּ בִגְדֵיהֶם וְגוֹ׳. וְקָרְבוּ אֶל אֲשֶׁר לָעָם – וְיִגְּשׁוּ לִיגַּע בְּבִגְדֵי הָעָם אִם יִרְצוּ; אֲבָל בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה לֹא יִגְּעוּ אֶל הָעָם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲלוֹת טָהֳרָה, וּבִגְדֵי הַחוֹל מִדְרָס לָהֶם (משנה חגיגה ב,ז): 42:15: וּמְדָדוֹ סָבִיב סָבִיב. לְכָל הֶיקֵּף הַר הַבַּיִת מִבַּחוּץ: 42:20: לְאַרְבַּע רוּחוֹת מָדְדוּ. שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים עַל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה, שֶׁהַקָּנֶה שֵׁשׁ אַמּוֹת (יחזקאל מ:ה); וְזֶהוּ שֶׁיִּסֵּד הַקְּלִירִי (בקדשתא דיום שני של סכות): ״דָּוִד יִנְטֶה קַו שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אַמּוֹת קְצוּבָה עַל שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אַמּוֹת״, וְהִיא שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה כַּמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה – שֶׁהָיָה הַר הַבַּיִת חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה (מידות ב:א) – חֲלוֹק שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים עַל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים לִרְצוּעוֹת שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמּוֹת שְׁתִי וָעֵרֶב, וְתִמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה רְבָעִים שֶׁל חֲמֵשׁ מֵאוֹת עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת; וְעַל כֵּן אָמַר הַפַּיְּטָן (שם בקדשתא): ״שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה מִתְכַּפֶּלֶת״, מָצָאתִי: | חוֹמָה לוֹ. לְהַר הַבַּיִת: | סָבִיב. חֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁתִי וָעֵרֶב, זוֹ חוֹמַת הַחֵיל הַמַּקֶּפֶת כָּל הָהָר: | לְהַבְדִּיל. אֶת הָעָם בֵּין קֹדֶשׁ שֶׁלִּפְנִים לְחֹל שֶׁבַּחוּץ. מָצָאתִי גְּמַר כָּל מִדָּה (סא״א):

פירוש רד”ק

40:1: בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחודש בי”ד שנה אחר אשר הכתה העיר. בשלשים שנה ליובל ראה הסתלק הכבוד מישראל כמו שכתבנו בתחלת הספר והוא השנה החמשית לגלות המלך יהויכין כמה נשארו מן היובל כ’ שנה שש שנים של צדקיהו שהרי עברו לו חמש וי”ד שנה אחר אשר הכתה העיר הרי כ’ והיא שנת החמשים שהיא שנת היובל זהו שאמר בר”ה בעשור לחדש איזו היא שנה שר”ה שלה בעשרה לחדש הוי אומר זה שנת היובל ולפי שהעבדים היו יוצאים מעבדות לחירות בשנת היובל ביום הכפורים הראה לו הקדוש ברוך הוא צאת מהגלות ובבנין הבית בשנת היובל וביום הכפורים כי בו יסלח האל לעון ישראל וחטאתם לא יזכר עוד: | שמה. העיר שזכר: 40:2: במראות, אל הר גבוה מאד. זהו הר הבית והראהו לו גבוה מאד כי כן יהיה במעלה גבוה מאד ונשא כמו שכתוב נכון יהיה הר בית ה’ בראש ההרים ונשא מגבעות וגם בעצמו הוא גבוה לפי מקומו כי ארץ ישראל גבוה מכל הארצות וירושלם גבוה מכל ארץ ישראל: | ועליו כמבנה עיר מנגב. פירוש ועליו בסמוך לו כמו ועליו מטה מנשה כי בית המקדש יהיה בנוי בהר כמו שהיה והעיר ירושלם סמוכה לו מנגב והראהו בנין הבית העתיד כמו שהראהו חרבנו לנחם בנבואה זו בית ישראל אשר גלו כי לא תאבד תקותם ועוד ישובו אל הארץ וישבו בה לבטח ובנין הבית יהיה יותר ממה שהיה בתחילה: | כמבנה. שם סמוך בשקל מקנה וענינו בנין הראהו כמו עיר בנויה או שהיו בונין אותה ובנין הבית הראהו איך היו בונים אותו והראה לו האיש שהיה עומד על הבונים ומודד האורך והרוחב איך יבנו: 40:3: ויבא אותי שמה והנה איש מראהו כמראה נחשת. כאילו אמר מלאך מן השמים מודד הבנין והמלאך ראהו הנביא בדמות איש כמו שנאמר ביהושע והנה איש עומד לנגדו ומה שאמר כמראה נחשת כמו שאמר במראה אשר בתחילת הספר ונוצצים כעין נחשת קלל ונחשת שם משותף נחשתי ויברכני ה’ בגללך: | ופתיל פשתים בידו. למדוד: | וקנה המדה. גם כן בידו למדוד אלא שבחבל מודד אדם מדה מרובה בקרקע ובקנה המדה מודד אדם מדה מועטת כמו מדת הבנין וזולתו: | והוא עומד בשער. ראה אותו עומד בשער הבית ובידו החבל והקנה למדוד: 40:4: וידבר. מבואר הוא: | הראותכה. כתוב בה”א אחר הכ”ף וכן הבאתה: 40:5: והנה חומה מחוץ לבית סביב. שהיו מתחילים לבנות חומה סביב הר הבית כי ההר בכללו לקרא בית המקדש והיה האיש מודד את החומה כמה יעשו רחבה וקומתה וקנה המדה היה בו שש אמות באמה וטפח באמה הידועה שהיא של חמשה טפחים וטפח. זאת האמה היתה יתירה טפח והיתה בת ששה טפחים. וכן אמרינן במשנה אמר רבי יהודה אמת הבנין ששה טפחים ושל כלים חמשה ויונתן תרגם שית אמין באמתא דהיא אמה ופשך: | וקומה קנה אחד. זאת החומה החיצונה היתה שפלה ולא היתה גבוה אלא קנה אחד שמדתו שש אמות באמה של ששה טפחים ושאר כותלי העזרה לא היו עומדים לפניו כי כנגד השערים היה עומד וכל השערים זה כנגד זה פתוחים והיו גבוהים יותר משער הבית לפי גובה מקומם וכן מצינו במסכת מדות כל הכתלים שהיו שם היו גבוהים חוץ מהכותל המזרחי שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה כנגד פתחו של היכל בשעת הזית הדם ואילו היה הכותל המזרחי שבהר הבית גבוה לא היה יכול לראות פתחו של היכל כי הכותל היה עומד לפניו וזה שהוא אומר חוץ מכותל מזרחי אומר בחומת הר הבית שהיא חצונה ועולי גולה עשו הבנין כדמות שראוהו בבנין יחזקאל העתיד בקצת הדברים ואף על פי שמשמעות הכתוב כי כל החומה היתה שפלה סביב שלא ייחד כותל מזרחי אלא אמר בסתם וקומה קנה אחד: 40:6: ויבא. מחוץ לחומה היה ונכנס בשער המזרחי מהר הבית: | אשר פניו דרך הקדימה. שהיתה פתוחה לדרך המזרח הפתח הוא פני השער וכן תרגם יונתן דפתיח לארח מדינחא ורש”י ז”ל פירש ויבוא אל שער אשר פניו דרך הקדימה נכנס לו לתוך ההיקף ובא לו לשער עזרת נשים המזרחי: | ויעל במעלותיו. לפירוש רש”י ז”ל עלה לי”ב מעלות שהיו בין החיל לעזרת נשים ולפירושינו כי הר הבית היה גבוה מהמקום אשר סביבותיו ובמעלות היו עולים אליו: | וימד את סף השער קנה אחד רחב. ברוחב החומה היה רחבו: | ואת סף אחד. וכן היה הסף השני והספים הם מזוזות השער מפה ומפה: 40:7: והתא. הוא לשכה ונקרא יציע וצלע אמר כי מדת כל תא ותא מן התאין שהיו שם היה קנה מדתו באורך וברוחב כי מרובע היה: | ובין התאים חמש אמות. פירוש מה שהיה בין התאים כלומר הכותל הממוצע בין שני התאים היה רחבו חמש אמות וכן תרגם יונתן ובין תויא כותלא חמש אמין והתאים היו לפנים מן החומה וחמשה מקומות היו נחלקים זה לפנים מזה מחומת הר הבית עד המזבח הר הבית לפנים ממנו המקום הנקרא חיל לפנים ממנו עזרת נשים לפנים ממנו עזרת ישראל לפנים ממנו עזרת הכהנים: | וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד. לפי שזכר למעלה מדת ספי השער שהם הספים החצונים ולזה השער היו לו גם כן ספים פנימיים לפי שהאולם מחובר אליו ואמר כי הסף הפנימי שהוא אצל אולם השער מדת רחבו קנה אחד כמו החיצונים וכן הסף השני ואע”פ שלא זכרו: | מהבית. פירושו מבפנים כמו שפירשנו וכן תרגם יונתן מלגיו: 40:8: וימד את אולם השער מהבית קנה אחד. עובי כותל האולם מבפנים קנה אחד: 40:9: וימד את אולם השער שמונה אמות. שהיה נמשך כלפי פנים שמונה אמות: | ואלו שתים אמות. מזוזות האולם מבפנים היו שתים אמות משוכים כלפי פנים: | ואולם השער מהבית. מבפנים כתרגומו מלגו והוצרך לומר זה כי שאר אולם הוא חוץ לשער והוא שקוראים בית שער וכן היה אולם ההיכל מבחוץ לפיכך אמר כי זה אולם השער מבפנים היה: 40:10: ותאי השער דרך הקדים. לפי שהיו סמוכים לשער זה המזרחי סמכם לו ואמר תאי השער דרך הקדים השער שדרכו למזרח: | שלשה מפה ושלשה מפה. ג’ מדרום השער וג’ מצפונו: | לאילים. אילי האולם שזכר או אילי התא: | מפה ומפו. מצפון ומדרום כל מפה בפסוק זה כתובים בה”א ומפה בסוף הפסוק כתיב בוי”ו: 40:11: וימד, פתח השער. המזוזות והאסקופות והפתח כלו קרוי שער ומה שפתוח בו לבד קרוי פתח ואמר שרחבו של פתח היה עשר אמות ולא ספר גבהו ואמר כי אורך השער שלש עשרה אמות ואורך השער מסף החצוני עד סף הפנימי והנה אמר הנה כי הסף החצוני היה רחבו קנה אחד הוא ששה אמות ואותו הרחב קורא אותה אורך בזכרו מדת השער מסף אל סף כי המדה היתירה נקרא ארך והנה זכר כי רחב הפתח מסף אל סף עשר אמות והאורך מסף אל סף י”ג אמות אלא שברוחב אין נכלל מדת הספים שאינו אומר אלא על מה שפתוח בשער והוא הנקרא פתח ובאורך נכלל מדת הספים ומדת הספים בין הפנימי והחצוני י”ב אמות כי כל סף רחבו קנה אחד שהוא שש אמות ובין סף לסף אמה אחת הנה י”ג אמות. ורש”י ז”ל פירש אורך השער חלל אולם השער מן הצפון לדרום י”ג אמה עשר כנגד חלל הפתח ואמה וחצי מכאן ואמה וחצי מכאן: 40:12: וגבול לפני התאות. לפני השלש תאים היה אמה אחת שהיה להם לרוחב ועד סף האמה גבול התאים וכן מפה לשלשה התאים האחרים כי אלו התאים היו פתוחים לפנים למערב כנגד החיל וכן היו פתוחים לצפון ולדרום רש”י ז”ל פירש כי אלו התאים היו סמוכין לכותל מזרחי של עזרת נשים מבחוץ כלפי הר הבית והתא שש אמות מפה ושש אמות מפה ואם אמר כי כל תא מהם היה שש אמות כבר אמר למעלה והתא קנה אחד ומה צריך לשנותו הנה ואפשר שאמר שהיה התא הדרומי נמשך מחלל האולם שש אמות וכן התא הצפוני: 40:13: וימד את השער מגג התא לגגו. פירש רש”י ז”ל מגג התא שבצפון השער לגג התא שבדרום השער כ”ה עובי כותל התא וכן עובי כותל התא שמצד השני הרי עשר ושתי אמות ומחצה שהוא משוך מחלל הפתח לכאן וכן לכאן הרי ט”ו וחלל הפתח עשר אמות הרי כ”ה: ואם כפירושו למה אמר וימד את השער היה לו לומר וימד מגג התא האחד לגג התא האחר שכנגדו למה זכר שער ועוד המדות האלה כבר זכרם בפרט למה חזר לומר אותם בכלל ועוד כי יונתן תרגם מגג התא מאגרי תויא לשון רבים לומר כי על כל התאים אמר ותא הוא שם כלל ועוד וי”ו גגו הוא כנוי השער ולא התא כי לא זכרו ואע”פ שיש לסייעו כי מצאנו כמו זאת הוי”ו עמו הראובני והגדי והאמת כי המדות האלה אשר בבנין זו אינם מבוררות אצלינו כי הם בבנין העתידה ומה שמפרש אדם בהם לפי סברא אין לסמוך עליהם ומה שנמצא מהם בקבלה במשנת מדות או בת”י נקבל והשאר יהיה מונח במקומו עד שיבא אליהו וכן אמרו רז”ל במקצת דברים מזו הנבואה פרשה זו עתיד אליהו לדרשה כלומר שאין אנו יודעים לדרשה ואפשר כי התאים האלה היו צרים מלמעלה לפיכך חזר למדוד גבי התאים עם גג השער והאילים והאולם כ”ה רחב כי לפי מדתם מלמטה הם יותר וכן נאמר בשאר השערים עם התאים והאילים והאולמים רחב עשרים וחמשה ואורך חמשים ואולי היו שם אולמים אחרים לבד האולם הנזכר: | פתח נגד פתח. פתח שער זה כנגד פתח שער שלפנים ממנו של עזרת נשים ושל עזרת ישראל ורש”י ז”ל פירש פתח התא שאצל השער שבדרום מכוון כנגד פתח התא שאצל השער שבצפון: 40:14: ויעש את אילים ששים אמה. בקצת נוסחאות מן התרגום מצאתי ועבד איליא שתין אמין קומיהון ובקצת נוסחאות איליא שתין אמין רומיהון אמתא חדא: | ואל איל החצר השער סביב סביב. פירוש וכן לכל אילי החצר שהם אילי השער סביב סביב כן היה להם המדה הזאת ואיל עומד במקום שנים ואמר איל דרך כלל במקום אילים כי חמשה שערים היו בחומת הר הבית בבנין בית שני כמו שאמר במשנה מדות חמשה שערים היו להר הבית שני שערי חולדה מן הדרום משמשים כניסה ויציאה טדי פירוש שם איש מן הצפון לא היה משמש כלום שער מזרחי עליו צורת שושן הבירה במערב צורה שבו שורף כהן את הפרה: פרה וכל מסעדיה יוצאים להר המשחה ואמר בזה הפסוק כי כמו שהיו אילים לשער מזרחי כן היו לכל השערים סביב: 40:15: ועל פני השער היאתון. כן כתיב וקרי האיתון והוא כמו המלות ההפוכות כבש כשב שמלה שלמה לא ידעתי דעת המתרגם שתרגם תרעא מציעאה ואפשר לפי שלשער מזרחי הזה של הר הבית היו לו שני פשפשין אחד מימינו ואחד משמאלו לפיכך קרא השער אמצעי ואפשר כי איתון מענין אתא בקר ומזה השער היו נכנסים הבאים לעזרה להתפלל לפי שהיה מזרחי ומכוון כנגד פתח ההיכל אמר כי על פני השער הזה כלומר מפני השער מחוץ עד לפני אולם השער הפנימי היה חמשים אמה אורך כמו שמנה בשאר השערים אורך חמשים אמה ורחב עשרים וחמש עם התאים והאילים והאולמים כלומר מסף השער החצוני עד איל השער הפנימי שהוא האולם חמשים אמה: | על לפני אולם. כמו עד וכן על המעברות כמו עד ורש”י ז”ל פירש ועל פני השער גובה השער ואמר ומגובה שאר השערים שבענין שהם חמשים אמה אני לומד שעל פני האמור כאן היא גובה וכן פירש למטה חמשים אמה ארכו גובהו ואני תמיה על פירושו כי בכל הענין אינו אומר על גובה השערים מדה וכן בבנין בית שני לא היה שער שהיה גבוה חמשים אמה כי כל השערים רחבן עשר וגובהן עשרים חוץ משל אולם שהיה גובהו ארבעים ואנה מצא לשון אורך שענינו גובה אין זה כי אורך הוא מדת השטח וגובה הוא מדת הרום או העומק ומה שאמר במדת העמודים בבנין שלמה שאמר בספר מלכים קומה ובדברי הימים אורך כבר פירשנו שם כי בדברי הימים ספר מדתן בעת יציקתן בקרקע שהיא מדת השטח לפיכך אמר אורך ובעת שהעמידן וספר מדתן אמר קומה כי כן היה: 40:16: וחלונות אטומות. סתומות ואינו אומר שהיו סתומות מכל וכל כי לא יקרא חלון אם אינו פתוח אלא פירוש אטומות כפירוש חלוני שקופים אטומים בבנין שלמה שפירושו שהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים והנה לא אמר אלא אטומות ר”ל שהיו צרות מבפנים ויונתן לא ביאר הענין ולא תרגם אלא סתימן ובבנין שלמה אמר פתיחן מלגיו וסתימן מלבר: | איליהמה. כמו איליהם והה”א נוספת על מ”ם הרבים וכן אחר נו”ן הרבות גויותיהנה כסתותיכנה ולתאים היו אילים ואמר כי היו חלונות בקירות התאים וכן באילים לפנימה לשער סביב סביב וכן לאולמות לתאים ולאילים שהיו לפנים מן השער הזה וכן לשאר השערים שהיו סביב שהיו להם אילים ואילמים היו להם חלונות אטומות אילמות כמו אלים שהוא רפה: | וחלונות סביב סביב לפנימה. החלונות שהיו סביב לפנימה ר”ל החלונות שהיו סביב לצד פנים היו ולא לצד חוץ החומה: | ואל איל תמרים. ואל כל איל ואיל היו תמרים ותרגם יונתן כותרתא ובבנין שלמה תרגם צורת דקלין ואפשר שהיו עשויים על צורת דקלים כותרות על ראשיהן: 40:17: ויביאני אל החצר החיצונה. היא עזרת נשים כי עד הנה היה בהר הבית ועתה אמר שהכניסו בעזרת נשים וקראה חצונה לפי שהיא חצונה מעזרת ישראל: | והנה לשכות. ואחר כך אמר כמה היו אלא שספר בתחלה כי על רצפה היו בנויות ובבנין בית שני לא היו אלה הלשכות: | ורצפה. ידוע כמו על בהט ושש שרוצפין הקרקע באבנים ואמר עשוי לשון זכר ורצפה לשון נקבה טעם עשוי על הבנין ואחר שאמר הרצפה התחתונה נראה שהיה בה רצפה עליונה ותחתונה והתחתונה היתה על הקרקע והעליונה בנויה על גבי העמודים גזוזטרא ואפשר שמעין אותה בנו בבנין בית שני גזוזטרא בעזרת נשים הוא שאמר במשנת מדות וחלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא שהנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יהיו מעורבין: | אל הרצפה. כמו על וכן אל ההרים לא אכל: 40:18: והרצפה אל כתף השערים. והרצפה שעליה הלשכות היתה עשויה בעבר השערים מזה ומזה פירוש כתף צד ועבר כמו ולכתף השנית: | לעומת אורך השערים. כמו שאמר שהיה אורך כל השערים חמשים אמה ובזה כלל מדת אורך ורחב השערים כמו שכתוב למעלה בשער הבית חמשים ארכו ועשרים וחמש רחבו כמו שפירשנו למעלה הרצפה התחתונה עליה אמר שהיתה בנויה על כתף השערים: 40:19: וימד רחב מלפני השער התחתונה. כמו התחתון והה”א נוספת לפיכך המלה היא מלעיל הטעם בתי”ו כי שער הוא לשון זכר וקרא תחתונה שער החצר החיצונה הזו שהיא עזרת נשים לפי שהיא תחתונה כנגד שער החצר הפנימי שהוא עזרת ישראל כי עזרת ישראל גבוהה מעזרת נשים כי ההר היה משופע ועולה והרי אמר הנה כי בשבע מעלות יעלו בו ומדד הרוחב שהיה בין שער זה לשער החצר הפנימי מאה אמה מחוץ החצר הפנימי כלומר המדה היתה מחוץ לא עם השער הפנימי לפיכך אמר לפני החצר הפנימי כלומר עד לפני החצר: | הקדים והצפון. זו המדה היתה למזרח ולצפון: 40:20: והשער. אמר שמדד גם כן אורך ורוחב של שער הצפוני של עזרת נשים: 40:21: ותאו. כל אלו ותאו וחלונו ואילמו חסרים יו”ד הרבוי בכתוב: | שלשה מפו ושלשה מפו. שניהם כתובים בוי”ו: | כמדת השער הראשון. הוא שער הר הבית כמו שפירשנו למעלה כי מדת ארכו חמשים אמה ורחבו עשרים וחמש אמה: 40:22: וחלונו, ובמעלות שבע יעלו בו. בשבעה מעלות יעלו מעזרת נשים לעזרת ישראל ובנו בו על השער ובבנין בית שני שנינו במסכת מדות ט”ו מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל כנגד ט”ו שיר המעלות שבתהלים שעליהם הלוים עומדים בשיר: | ואילמו לפניהם. לפני המעלות היו אילמו כי קודם שיכנס לאילמים היה עולה במעלות: 40:23: ושער לחצר הפנימי. אמר כי שער עזרת ישראל שהוא חצר הפנימי היה כנגד השער רוצה לומר השער החיצון של עזרת נשים לצפון ולקדים היו זה כנגד זה והיו מאה אמה מזה לזה כמו שאמרנו למעלה: 40:24: ויולכני. בעזרת נשים הוליכו דרך הדרום ומבואר הוא: 40:25: וחלונים, כהחלונות האלה. עם ה”א הידיעה כמו להגדוד אשר בא אליו בהשמים חסדך כהיום הזה והדומים להם ויש בו מדרש כהחלונות כהה חלונות כלומר חלונות כהות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כלומר לא לאורה אני צריך: 40:26: ומעלות שבעה עולותיו. כמו מעלותיו כלומר במעלות שבעה היו עולים גם כן בשער הדרום מעזרת נשים לעזרת ישראל: | ותמורים לו. פירשנוהו: | אחד מפו ואחד מפו. שניהם כתובים בוי”ו: 40:27: ושער לחצר הפנימי. הוא עזרת ישראל כמו שפירשנו: 40:28: ויביאני, את השער הדרום, כמו הדרומי ובא הסמיכות עם ה”א הידיעה כמו הלעג השאננים הממלכות הארץ והדומים להם: 40:29: ותאיו. מבואר הוא: 40:30: ואלמות סביב סביב. היו אלמות בנויות סביב הקיר או בחלל הקיר: | אורך חמש ועשרים אמה. בין כלם היו מחזקות באורך הקיר חמש ועשרים: | ורוחב חמש אמות. כל אחד רוחב חללו חמש אמות וזה לא זכר בחצר החיצונה: 40:31: ואילמו אל חצר החיצונה. אמר כי אילמיו של חצר הפנימי היו בולטים אל החצר החיצונה לא כמו שהיה בחצר החיצונה שהיא עזרת נשים שאיליו ואילמיו מבפנים: | ומעלות שמונה מעליו. בשמונה מעלות היו עולין מעזרת ישראל לעזרת הכהנים ובבנין בית שני לא היו אלא ג’ מעלות: 40:32: ויביאני, דרך הקדים. כן הביאו בשלשה הרוחות וכמו זה כן זה והכל מבואר: 40:38: ולשכה ופתחה באילים השערים. כמו באילי השערים ובא בסמיכות עם המ”ם כמו אילים צמר סיגים כסף והדומים להם ואמר כי ברוח הצפון ראה לשכה והיא פתוחה באילי השערים כי לרוח צפון לצפונו של מזבח היה שחיטת הקדשים והפשטם ונתוחם כמו שאמר בתורה צפונה לפני ה’: | שם ידיחו את העולה. כמו שכתוב וקרבו וכרעיו ירחץ במים ועל שלחנות של שיש היו מדיחין אותה: 40:39: ובאולם השער, מפו. הראשון בוי”ו והשני בה”א: | לשחוט אליהם. כמו עליהם וכן ואל ההרים לא אכל והדומים להם רבים: | העולה והחטאת והאשם. כמו שכתוב בתורה במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת וכן אמר במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את החטאת והיה כן שלא לפרסם החוטאים: 40:40: ואל הכתף מחוצה לעולה. בסגול כמו מעלה כלומר מחוץ למעלות שזכר: | השער הצפונה. כמו השער הדרום שפירשנו: 40:41: ארבעה, אליהם ישחטו. כמו עליהם: 40:42: וארבעה שלחנות לעולה. זכר העולה לפי שהיתה תמיד וגם כן היו להניח עליהם כל כלי שאר הזבחים כמו שאמר בסוף הפסוק והזבח: | אליהם ויניחו את הכלים. הוי”ו נוספת כוי”ו וישא אברהם את עיניו ואיה וענה והדומים לו כמו שכתבנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו אמר כי על ארבעה שלחנות אלה היו מניחים הכלים אשר ישחטו בהם העולה ואת הזבחים והם הסכינים אשר ישחטו בהם והמזרקות אשר יקבלו בהם את הדם: 40:43: והשפתים טפח אחד מוכנים בבית סביב סביב. כלי ששופתים עליו את הקדירות והיא שפיתת שתי קדירות לפיכך נקרא בלשון שנים ויונתן תרגם ועונקלין נפקין פשך חד קביעין בעמודי בית מטבחיא מגו לאולמיא סחור סחור ועונקלין הם ווי ברזל קבועים בעמודים ובכתלים לתלות בהם וקורין עונקלין בעי”ן או באל”ף אונקלין ובאלה השפתים היו תולין בהם הקרבנות ומפשיטים אותם וכן שנינו במסכת מדות בית המטבחים היה לצפונו של מזבח ועליו שמונה עמודים ננסין ורביעים של ארז על גביהם ואונקלין של ברזל קבועים בהן ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד שבהן תולין ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים: | ואל השלחנות בשר הקרבן. בהעמדת קמץ הקו”ף בגעיא וברפיון הבי”ת מפני ששוא הרי”ש נע מפני העמדת הקמץ לפיכך נרפתה הבי”ת ורבי יונה כתבו בחטיפות הקו”ף ורפיון הבי”ת: 40:44: ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים. שער הפנימי של עזרת ישראל היה מחוץ לו כלומר בחלל החצר הפנימית לשכות הלוים המשוררים וכן תרגם יונתן לשכת ליואי: | אשר אל כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום. והיו אל כתף שער הצפון ופני הלשכות היו דרך הדרום כלומר פתחיהם לדרום וכתף השער קורא מה שאחורי השער כמו שפירשנו: | אחד אל כתף שער הקדים. אמר ולשכה אחת היתה אל כתף שער הקדים: | פני דרך הצפון. כלומר פתוחה לצד צפון ואמר אחד לשון זכר על הלשכה והיא לשון נקבה כי הלשכה בית ובית הוא לשון זכר: 40:45: וידבר אלי זה הלשכה אשר פניה דרך הדרום. לשכה אחרת היתה שם ואם לא זכרה שהיו פניה דרך הדרום לבד לשכות הלוים שזכר כי אותם היו ללוים וזו לכהנים: 40:46: והלשכה. לשכה הנזכרת אשר פניה דרך הצפון: | המה בני צדוק. זכר צדוק כי הוא היה כהן גדול תחילה בבית שבנה שלמה כמו שכתוב וימליכו שנית לשלמה בן דוד לנגיד ולצדוק לכהן והוא היה מבני אלעזר הכהן ולפנחס בנו ולזרעו נתנה ברית הכהונה אשר היו מבני איתמר ירדו ממעלות הכהונה בקללת עלי: 40:47: וימד את החצר אורך מאה אמה ורוחב מאה אמה מרובעת. זה לא היה בבית שני כי אורך עזרת ישראל היה מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה וכן עזרת הכהנים: | והמזבח לפני הבית. אמר ומדד גם כן המזבח שהיה לפני הבית ולא זכר מדתו ועוד לא יזכרנו: 40:48: ויביאני אל אולם הבית. היא אולם ההיכל: | וימד אל אולם. אל חסר יו”ד אמר כי מדד אילי האולם אשר על פתחו מפה ומפה והיה כל אחד חמש אמות: | מפה. שניהם בה”א: | ורחב השער שלש אמות מפו ושלש אמות מפו. שניהם בוי”ו ואמר כי רוחב שער האולם הי’ כדי שנשאר לו כתף אחר השער ג’ אמות מן הצפון ושלש אמות מן הדרום נמצא רוחב השער ארבע עשרה אמות כי אורך האולם היה עשרים אמה טול מהם שש לכתפות השער ג’ מכאן וג’ מכאן נמצא רחבו של שער י”ד אמה ולבאר זה סמך לו: 40:49: ארך האולם עשרים אמה. ארכו כנגד רחבו של היכל: | ורחב עשתי עשרה. כן היה בבנין בית שני כמו ששנינו במסכת מדות והאולם י”א אבל בבנין שלמה היה רחבו כ’ כארכו: | ובמעלות אשר יעלו עליו. וראיתיו מודד במעלות אשר יעלו עליו ולא זכר כמה ובבנין בית שני שנינו במסכת מדות ושנים עשר מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה: | ועמודים אל האלים אחד מפה ואחד מפה. אל האילים שזכר שהיו לאולם מפה ומפה אמר כי שנים עמודים ראה להם: | מפה. שניהם כתובין בה”א: 41:1: ויביאני אל ההיכל וימד את האילים. אילי שער ההיכל והיו עשויין כמין כפה מלמעלה והיה רחבו של כל איל ו’ אמות: | רחב האהל. רחב הכפה היה שש אמות והכפה קורא אהל ויונתן תרגם פותיא דמשכנא: 41:2: ורחב הפתח עשר אמות. רחב פתח ההיכל: | וכתפות הפתח חמש אמות מפה וחמש אמות מפה. הוה עשרים כי כן היה רחבו של היכל כמ”ש ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה: | מפו. שניהם כתובים בוי”ו: 41:3: ובא לפנימה. לפני ולפנים אל הדביר: | וימד איל הפתח שתים אמות. רוצה לומר שני אילי הפתח מזה ומזה כל אחד היה רחבו שתים אמות: | והפתח שש אמות. עביו של פתח שש אמות ורחבו ז’: 41:4: וימד, אל פני ההיכל. כי כן היה רחבו של היכל עשרים אמה וכן היה הדביר שבנה שלמה וכן היה בבית שני: 41:5: וימד קיר הבית שש אמות. כותל ההיכל: | ורוחב הצלע. מלרע וכן צלע אל צלע והצלע הוא התא והוא היציע הנזכר בבנין שלמה ותרגם יונתן מחיצתה וכן תרגמו שם וענין בנין הצלעות הנה כמו שהוא שם אלא שהוא כפול במלות שונות אלא שהיציע התחתונה אמר הנה ד’ אמות ושם חמש אמות והצלעות האלו בג’ כותלי הבית מחוץ מערב צפון ודרום וזהו סביב: 41:6: והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים. אל כמו על כי זו על זו היו בנויות כמו שאומר במלכים ל”ג פעמים זו על זו היה גובהם שלש ושלשים רגלים ומדת הרגל שני טפחים וי”ת תלתין ותלת חדא עסרא בסדרא ר”ל שהיו הצלעות ל”ג לשלש רוחות הנה י”א לכל רוח מסודרות זו אצל זו: | ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב. היו נכנסות ראשי הקורות בקיר ההיכל כמה שהיה מונח בו לצלעות כמו שאמר במלכים כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה: | להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקיר הבית. להיות אחוזים במקום המונח בקיר ולא בקיר שיעשו בקיר הבית חורים להיות ראשי הקורות אחוזות בה כמו שאומר שם לבלתי אחוז בקירות הבית כי קיר הבית היה רחב מלמטה הולך ומצר כלפי חוץ כנגד התאים להיות ראשי הקורות אחוזים באותו מקום המונח להם: 41:7: ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות. הצלעות כל מה שהיו עולים למעלה היו מתרחבות במקום המונח להם בקיר כמ”ש במלכים היציע התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה שש באמה רחבה וגו’ ומ”ש ונסבה ר”ל כי במסיבה היו עולים למעלה לצלעות כמ”ש במלכים ובלולים יעלו אל התיכונה ומן התיכונה אל השלישית ובלול או הלול הוא בנין כמין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב סביב והעולה בו עולה דרך היקף וכן שנינו במסכת מדות ומסיבה היתה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפוני’ מערבית שבה היו עולים לגגות התאים היה עולה במסיבה ופניו למערב והלך על פני כל הצפון עד שהוא מגיע למערב הגיע למערב והפך פניו לדרום הלך כל פני המערב עד שהוא מגיע לדרום והפך פניו למזרח היה מהלך בדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עליה פתוח כלפי דרום. כי מוסב הבית למעלה. הלול או בלול קורא אותו מוסב והיה עולה למעלה למעלה עד העליונה: | על כן רחב הבית למעלה. על כן טעמו למעלה על כן שהיו אוחזים בקיר הבית היה רחב לבית למעלה העליונה שבצלעות היתה רחבה מכולן: | וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה. כתרגומו וכן במסיבתא סלקין מן ארעיתא לעליתא באורח מציעתא: 41:8: וראיתי לבית גבה סביב סביב. אמר כי ראה גובה ההיכל ולא ספר כמה ובבית שני עשו גבהו מאה אמה: | מוסדות הצלעות. כתיב ביו”ד וקרי בוי”ו ואותיות אהו”י מתחלפות אמר שראה יסודות הצלעות שהיה רחבן שש אמות: | אצילה. פירושו גדולות מן ואל אצילי בני ישראל שפירושו גדולים ויונתן תרגם רווח כלומר בריוח היה ברחבו שש אמות ויש מפרשים מן תחת אצילות ידיך שהוא בית השחי כי שאר האמות הם מן ראש האצבע הנקרא אמה עד פרק המבדיל בין הזרוע והקנה ואלו היו אמות מגיעות עד בית השחי: 41:9: רחב הקיר אשר לצלע אל החוץ חמש אמות. אמר כי כותל הצלע מן החוץ רחבו חמש אמות: | ואשר מונח בית צלעות אשר לבית. אמר אבל כותל הצלעות אשר מצד ההיכל שהוא כותל הפנימי לצלע לא היה בשוה אלא כמו שהיה מונח מקום לקרוי הצלעות כמו שפירשנו שהכותל היה מצר והולך לפיכך לא ראה לומר לו מדה ולפיכך אמר ואשר מונח. כלומר היה כמו שהיה לכל צלע כפי מקום הנחתו: 41:10: ובין הלשכות רחב עשרים אמה. אם אמר על הצלעות שגם הם נקראים לשכות אמר כי היו לשכות סביב סביב הבית ומה שיש לשכה ולשכה רחב היה בין כלם עשרים אמה ובבית שני היו התאים שהם צלעות שמנה ושלשים חמשה עשר בצפון וחמשה עשר בדרום וח’ במערב שבצפון ושבדרום חמשה על גבי חמשה וחמשה על גביהן ושבמערב ג’ על גבי ג’ ושנים על גביהן. ורבינו שלמה ז”ל פירש רחב שבין מחיצות הלשכות ובין מחיצות התאים שסביב הבית: 41:11: ופתח הצלע למונח. למקום המונח כלומר מקום פנוי לפני הצלע שם היה פתחו פתח אחד דרך הצפון פתח אחד לדרום פתח אחד ליציע שבצפון ופתח ליציע שבדרום ועל החיצון אמר ורחב מקום המונח חמש אמות סביב אותו מקום הפנוי היה רחבו חמש אמות ובתאים שהיו בבית שני שנים ושלשה פתחים היו לכל א’ וא’ א’ התא מן הימין ואחד התא מן השמאל ואחד התא שעל גביו ואחד למסיבה ואחד לפשפש ואחד להיכל: 41:12: והבנין אשר אל פני הגזרה פאת דרך הים רחב שבעים אמה. אפשר שאמר זה על מדות העליות אשר על הבית ומדד רחבן דרך המערב שבעים אמה והכתלים מן המנין ואמר כי רחב כל כותל חמש אמות וזהו שאמר וקיר הבנין חמש אמות ולצד המזרח היה רחבן מאה אמה כמו שאמר וקרא העליה גזרה לפי שהיא כאלו נגזרה מן הבית למעלה וכן תרגם יונתן גזרה ביצורתא שהוא ענין גובה כמו גדולות ובצורות בשמים או נפרש על הבית עצמו כמו שפירש רבינו שלמה ז”ל ויהיה מסודר על מה שהיה בבית שני כמו ששנינו במסכת מדות ואמר כי הבנין אשר על פני הגזרה כלומר הגזרה שהוא ההיכל עם הבנין אשר לצפון ולדרום רחבו דרך המערב שבעים אמה ומן המזרח מאה אמה כי היו ל’ אמה יתרים שהיה האולם עודף על ההיכל חמש’ עשרה אמה מכאן וחמש עשרה אמה מכאן שהיו בית החליפות וכן שנינו שם מן הצפון לדרום שבעים אמה כותל המסבה חמש והמסבה שלש כותל התא חמש והתא שש כותל היכל שש ותוכו עשרים אמה והתא שש וכותל התא חמש ובית הורדת המים שלש אמות והכותל חמש והאולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום והוא היה נקרא בית החליפות ששם גונזין את הסכינים ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו דומה לארי שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד מה הארי צר מאחריו ורחב מלפניו אף ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו זו המשנה השנויה שם ומה שאמר שהאולם עודף על ההיכל חמש עשרה אמה מכאן וחמש עשרה אמה מכאן לא שחללו של אולם רחב מחללו של היכל אלא בית החליפות מחובר לאולם מכאן ומכאן: | וארכו תשעים אמה. אורך הקיר עד בית החליפות: 41:13: ומדד את הבית ארך מאה אמה והגזרה והבניה. לפירושנו מדד הבית בפ”ע והגזרה בפני עצמה ולפירוש רבינו שלמה ז”ל מ”ש ומדד את הבית ר”ל שמדד את הגזרה עם הבניה וקירותיה ארך מאה אמה: | הבניה. שם בשקל שמלה וכן שנינו במסכת מדות ההיכל מאה על מאה על רום מאה האוטם שש אמות וגבהו ארבעים אמה ואמה כמוהו אמאתים בית דילא ואמה תקרה ואמה מעזיבה גבהה של עליה ארבעים אמה ושלש אמות מעקה ואמה כלה עורב. רבי יהודה אומר לא היה כלה עורב מן המדה אלא ד’ אמות היה מעקה מן המזרח למערב מאה אמה כותל האולם חמש והאולם אחת עשרה כותל ההיכל שש ותוכו מ’ אמה אמה טרקסין כ’ אמה בית קדש הקדשים כותל ההיכל שש וכותל התא חמש: 41:14: ורוחב פני הבית והגזרה. לפירושינו הוא נכון כי הבית הוא ההיכל והגזרה הוא העליה אבל לפירוש רבינו שלמה ז”ל הבית הוא הגזרה אם כן מהו שאמר הבית והגזרה והענין מבואר למעלה: 41:15: ומדד ארך הבנין אל פני הגזרה אשר על אחריה ואתיקיהא מפו ומפו מאה אמה. כמו שמדד אורך הבית ואורך הגזרה כן מדד אורך הבנין אשר על פני הגזרה למזרח ואשר על אחריה למערב: | ואתיקיהא מפו ומפו. לצפון ולדרום התאים והלשכות שהיו בהם והיה ארכן מאה אמה: | ואתוקיהא. כתיב בוי”ו אחר התי”ו וקרי ביו”ד ואותיות אהו”י מתחלפות ונכתבה אל”ף המשך אחר הה”א ואתיקיהא היא מלה כוללת התאים והלשכות לכל אחד ואחד קורא אתיק ויונתן תרגם וזויתהא: | מפו. שניהם כתובים בוי”ו: | וההיכל הפנימי ואולמי החצר. נמשך טעמו עד מדות סוף פסוק השלישי כלומר אף על פי שכלל מדות אורך הבית ורחבו ההיכל הפנימי שהוא קדש הקדשים וכן אולמי ההיכל וכן כל מה שהולך ומונה לכל אחד מהם היו מדות ידועות בפני עצמן: 41:16: הספים, האטומות. פירשנוהו: | והאתיקים סביב לשלשתם. כי לשלשת הרוחות היו האתיקים מערב צפון ודרום כמו שפירשנו למעלה: | נגד הסף שחיף עץ סביב. תרגם יונתן לקבל ספא דחפי נסרין דארזא ונסרין פירושו לוחות כמו שאומר במשנה מסככין בנסרים: | והארץ עד החלונות. רוצה לומר מן הארץ עד החלונות: | והחלונות מכסות. היו מכוסות מלמעלה: 41:17: על מעל הפתח. על מה שהיה מעל הפתח: | ועד הבית הפנימי ולחוץ. כלומר ולחוץ ממנו: | ואל כל הקיר סביב סביב בפנימי. בבית הפנימי שהוא הדביר ובית החיצון שהוא ההיכל: | מדות. לכל א’ בפ”ע מהדברים הנזכרים ראה מדות ידועות ולא זכרם כולם בפרט אלא מקצתם: 41:18: ועשוי כרובים ותמרים. הקיר עשוי בציור כרובים ותמורים כמו שהיה בבנין שלמה. ותמרים כבר פירשנו שהוא צורת דקלים: | ושנים פנים לכרוב. כמ”ש פני אדם ופני כפיר: 41:19: ופני אדם אל התמרה מפו ופני הכפיר אל התמרה מפו. הכרוב היה פונה לשני צדדין פני אדם מצד זה ופני כפיר מצד זה והתמורה שהיתה בין כרוב לכרוב היו פונים אליה פני אדם מכרוב שבצדה האחד ופני כפיר מכרוב שבצדה האחר: | מפו. שניהם כתובים בוי”ו: 41:20: מהארץ. הציורים האלה היו בכתלים מהארץ עד למעלה ומה שאמר עד מעל הפתח זהו בכותל המזרחי שהיה בו הפתח ובפתח לא היו הציורים במזוזות ובמשקוף ואמר שהיו למעלה מהפתח: | וקיר ההיכל. וכן לקיר ההיכל ואני תמה למה הזכיר זה שהרי אמר עשוי אל כל הבית סביב אולי מה שזכר הבית הוא אומר על בית קדשי הקדשים ואחר כך אמר וקיר ההיכל אבל כיון שאמר כל הבית הכל בכלל ולא היה צריך לשנות בפרט: | ההיכל. נקוד אולי לזה הטעם והוא אחד מט”ו נקודין שבמקרא: 41:21: ההיכל מזוזת רבועה. התי”ו במקום ה”א וכן אל תתני פוגת לך מכת בלתי סרה חכמת ודעת והדומים להם ופירושו מזוזת פתח ההיכל היתה מרובעת כי יש שיעשו המזוזות עגולות ויונתן תרגם היכלא דספוהי מרבעין ואמר מזוזת דרך כלל כי על שתי המזוזות אמר: | ופני הקדש המראה כמראה. ופתח קדש הקדשים שהוא פני הקדש המראה שראיתי במזוזותיו הוא כמראה שראיתי במזוזת ההיכל ות”י ואפי בית כפירי חזויה כחיזו יקרה: 41:22: המזבח עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות. זה המזבח אינו דומה לא למזבח שעשה משה ולא למזבח שעשה שלמה ולא למזבח שעשו בני הגולה והנה זכר עוד המזבח במדה אחרת ואפשר שזה המזבח הוא מזבח הפנימי שעשה משה של זהב. ואמר זה השלחן קרא המזבח שלחן ויונתן תרגם לקבל מדבחא פתורא דאעא דעתו כי על השלחן דבר וזכר מזבח לפי שהיה נגד המזבח. ובדרש רז”ל פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרווייהו בזמן שהבית המקדש קיים מזבח מכפר ועכשיו שלחנו של אדם מכפר: | ומקצעותיו לו. זויות השלחן לו כלומר ממדתו: | וארכו וקירותיו עץ. פירש רבינו שלמה ז”ל כי אמר ארכו על גוף השלחן וקירותיו על מסגרותיו וזו המליצה לא נמצאת כי האורך והרוחב אינו עצם הדבר שיאמר עליו שהוא עץ או כסף או זהב והנכון בעיני כי טעם וארכו דבק למעלה ממנו שאמר ומקצעותיו לו ואמר וארכו כאילו אמר עם ארכו כמו שפירשנו כי מקצעותיו נחשבים עם מדת ארכו והנה לא זכר רחב לזה המזבח שראה או השלחן: 41:23: ושתים דלתות להיכל ולקדש. לשער ההיכל היו שתים דלתות וכן לקדש שהוא הדביר ובאמרו שתים ידוע הוא כי לא יעשו לשער דלת אמר שתים מפני כפל הדלתות כמו שאמר: 41:24: ושתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת. פירשו רבותינו ז”ל במסכת מדות כן פתחו של היכל גובהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות וארבע דלתות היו לו שתים בפנים ושתים מחוץ שנאמר ושתים דלתות להיכל ולקדש החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל הפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחרי הדלתות שכל הבית היה מצופה זהב חוץ מאחר הדלתות רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו עומדות וכמין איצרכה מטה היו נקפלות לאחוריהם אלו היו שתי אמות ומחצה ואלו שתי אמות ומחצה חצי אמה ומזוזה מכאן וחצי אמה ומזוזה מכאן שנאמר שתים דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים לדלת אחת ושתים דלתות לאחרת פירוש איצטרכה מטה כתב בעל הערוך בלשון יון קורין לדבר הפוך אצטרוכי ובבראשית רבה אך יצא יצא יעקב רבנן אמרי כמין אצטרוכי מטה הדלתות היו נקפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו הה”ד אך יצא יצא יוצא ואינו יוצא: | שתים לדלת אחת. עמה היו שתים וכן לאחרת: 41:25: ועשויה אליהן אל דלתות ההיכל. בא הכינוי טרם הידיעה כי אל דלתות ההיכל פירושו אליהן וכן יביאו את תרומת ה’ ותראהו את הילד והדומים להם: | כרובים ותמרים. מה שאמר ועשויה לשון נקבה על הצורה כאילו אמר ועשויה צורת כרובים: | אל דלתות ההיכל. אל כמו על וכמוהו רבים: | ועב עץ אל פני האולם מהחוץ. פירושו עץ עב ויקרא בלא סמיכות עב כמו שאמר ועב אל פניהם ואמר והעבים ונקרא בדרז”ל מריש שבנאה בבירה וזה העב היה נתון בבנין בקיר האולם על פניו מבחוץ כלפי המזבח וכן היה בבנין בית שלמה כרותות ארזים אמרו רבותינו ז”ל בנויות בתוך הכותלים ותרגם יונתן וסקופתא דאעא ורבינו שלמה ז”ל פירש כי עב זה הוא מה שאמרו רבותינו ז”ל במסכת מדות וכלונסות של ארז היו קבועים מכותלו של היכל לכותלו של אולם כדי שלא יבעט ומה שאמר מהחוץ שהיו כלונסות יוצאות לכותל פני האולם מן החוץ לכתיפות האולם לשני עברי הפתח: 41:26: וחלונים, וצלעות הבית והעבים. פירשו רז”ל צלעות הבית אלו המלטסים והעבים אלו המרישין פירוש מלטסין נדבך של עץ שבונין בכתלים שמניחים עליו ראשי הקורות והמרישין הם קורות גדולות: 42:1: ויוציאני אל החצר החיצונה. היא עזרת נשים: | הדרך דרך הצפון. כתרגומו באורח תרעא דפתיח לאורחא צפונא: | הגזרה. הבנין. פירשנוהו למעלה: 42:2: אל פני אורך אמות המאה. הידיעה בעבור שזכר למעלה והגזרה והבנייה וקורותיה ארך מאה אמה: | אל פני. פתח הצפון. כתרגומו תרעא חד דפתיח לצפונא: | והרוחב חמשים אמות. כמו שאמר למעלה ועל פני שער האיתון על לפני השער הפנימי חמשים אמה: 42:3: נגד העשרים. האמה שאמר למעלה ובין הלשכות עשרים אמה, | ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה. הלשכה הזאת היתה מצד פנים נגד העשרים ומצד חוץ נגד רצפה אשר לחצר החיצונה שהיא עזרת נשים כמו שאמר למעלה ויביאני אל החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר וגומר: | אתיק אל פני אתיק בשלשים. לשכה אל פני לשכה בשלשים רוצה לומר שהיו לשכה למעלה מלשכה שלשה זו על גב זו עליונה ותיכונה ותחתונה כמו שאמר למעלה: 42:4: ולפני הלשכות. אמר שהיו לשכה כנגד לשכה וביניהם היה מהלך עשר אמות רחב אל הפנימית דרך אמה אחת. ואמר הפנימית דרך כלל כאילו אמר הפנימיות ויונתן תרגם על דרך שם לא על דרך תאר שתרגם לגיו: | ופתחיהם לצפון. אמר שהלשכות היו פתוחות לצפון: 42:5: והלשכות העליונות קצורות. כבר אמר כי הלשכות היו שלש זו על זו ואמר כי העליונות קצרות מן האחרות והנה אלה הפך אותם התאים שזכר למעלה כי אותם היו רחבות העליונות מאשר תחתיהן כמו שאמר ולא יהיו אחוזים בקיר הבית כמו שפירשנו וכמו שהיה בבנין שלמה היציע התחתונה וגו’ אבל באלה הלשכות היו העליונות קצרות ונתן הטעם כי יוכלו אתיקים מהנה ועוד נתן טעם כי משולשות הנה וגו’ ואיני יכול להבין בנין הלשכות האלה איך ראה אותן הנביא ובאיזה ענין היה שהתחתונות רחבות מהעליונות וגם רבינו שלמה ז”ל לא פירש דבר ואפשר שהיו כותלי הלשכות עשויות כמין כפה שאוירם הולך ומצר מלמעלה ויהיה פירוש כי יוכלו אתיקים מהנה שיתפשו אוירי הלשכות מהתחתונות ומהתיכונות יתפשו מהבנין יותר לפי שהיה רחב יותר מלמטה כלומר אוירו רחב ואמר מהנה ואחר כך פירש מהתחתונות ומהתיכונות אמר הכנוי קודם הידיעה וכן ותראהו את הילד והדומים לו ועדיין קשה לי לפירוש הזה אם כן התיכונות היו קצרות יותר מהתחתונות וזה לא זכר ואפשר כי לא זכר אלא העליונות לפי שהיו קצרות יותר: | יוכלו. כתב בוי”ו במקום אל”ף כי אותיות אהו”י מתחלפות והוא ענין תפיסה והלשון הזה מצאנו מדברי רז”ל באמרם כמה לוחות אוכלות בארון ששה ויונתן לא פירש לנו בזה דבר אלא שתרגם הפסוק כפשוטו ולשכתא עליתא דחיקן ארי נסיבן זיויא מנהין מארעיתא וממציעתא בנינא ואומר אני פרשה זו עתיד אליהו לפרשה: 42:6: כי משלשות. ג’ תאים היו זה על זה: | ואין להן עמודים כעמודי החצרות. שנסמכות התקרות על העמודים אלא על הכתלים היו נסמכות והכתלים היו עשויין כמין כפה: | על כן נאצל מהתחתונות ומהתיכונות מהארץ. על כן נדחק ונפרד מקום העליונות מהתחתונות מהארץ מלמטה כלפי הארץ כי שם היו רחבות ולמעלה קצרות: | נאצל. מן ואצלתי מן לא אצלתי מהם ענין פרישה ויונתן תרגם על כן דחיקא: 42:7: וגדר אשר לחוץ. ובא וראה כלפי חוץ הכותל לעומת הלשכות אורך הכותל חמשים אמה ארכו כאורך הלשכות לפיכך אמר והנה על פני ההיכל מאה אמה כי מאה אמה המה אורך ההיכל כמו שכתבנו והלשכות לא היו תופשות כל אורכו של היכל אלא חציו: 42:9: ומתחתה. משלש תיבות שהראשונה לוקחת מן האחרונה והקרי הוא ומתחת הלשכות ואמר הלשכות האלה המביא מהקדים כבר אמר כי הלשכות לא היו מגיעות אלא עד חצי ארכו של היכל וקרא מתחת הלשכות מה שמהם כלפי מזרח לפי שהמערב היה בעליונות שלהם כמו שפירשנו כי ההר משפע ועולה עד ההיכל ומבואו היה מן המזרח כי מן המזרח היו נכנסין בהר הבית וממנו ולפנים עד האולם וההיכל במעלות הכל כמו שכתבנו למעלה לפיכך כניסתן היתה מתחתן שהוא כלפי מזרח וזה הוא שאמר המביא מהקדים בבואו להנה מהחצר החיצונה המביא שם וכתיב המביא וקרי המבוא בבא מי שיבא: 42:10: ברחב גדר החצר דרך הקדים. אמר כי גם כן במזרח ברחב שבין כותל החצר והגזרה ראה לשכות כמו שראה בצפון כמו שזכר והדרך שהיה לפניהם כמראה הלשכות ר”ל כמראה דרך הלשכות ואמר כמראה כי הכל היה רואה במראה הנבואה לא ממש הדבר: 42:11: ודרך. מבואר הוא: 42:12: וכפתחי הלשכות. פתח בראש דרך. ראה פתח בראש דרך ואיזה דרך דרך בפני הגדרת הגינה והוא דרך הקדים בבואן פירוש כשהיה האדם נכנס מן המזרח: | הגדרת הגינה. רוצה לומר מעלת אבנים עשויה כמו גדר אבנים והיתה הגונה ונאה הגונה מדברי רז”ל דבר הגון ותרגם יונתן דוכן ליואי ודוכן הלוים היה במזרח כשהיו הלוים עולים מעזרת ישראל לעזרת כהנים. ובמסכת מדות שנינו וחלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא ששם הנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יהיו מעורבים וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתהלים שעליהם הלוים עומדים בשיר ולא היו צרוטות פירוש מוקפות אלא כחצי גורן עגולה ולשכות היו תחת עזרת ישראל פתוחות לעזרת נשים ששם הלוים נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר כן היא המשנה שם ואלו המעלות לא היה הדוכן שעליו הלוים אומרים שיר בשעת הקרבן כי אותו היה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ואלה המעלות היו בין עזרת נשים לעזרת ישראל והיו הלוים אומרים עליהם שיר בשמחת בית השואבה כמו ששנינו במסכת סוכה פרק החליל והדוכן שהיו אומרים עליו שיר תמיד בשעת הקרבן אצל המזבח היה כמו ששנינו במשנת מדות עזרת ישראל היתה אורך קל”ה על רחב י”א אמה וכן עזרת הכהנים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רחב י”א וראשי פספסין היו מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ר”א בן יעקב אומר מעלה היתה וגבוהה אמה והדוכן נתון עליה ובה שלש מעלות של חצי אמה נמצאת עזרת הכהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה כך היא המשנה שנויה שם ונראה כי המעלה הזאת קרא הנביא הגדרת הגינה ומן הכתוב גם כן ראינו שהדוכן נתון במזרח כמו שאמר בדברי הימים והלוים המשוררים לכולם לאסף להימן ולידותון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים בנבלים ובכנורות עומדים מזרח למזבח: 42:13: ויאמר אלי, אשר יאכלו שם הכהנים אשר קרובים לה’ קדשי הקדשים. להוציא ערל לב וערל בשר וקדשי הקדשים היו נאכלים לפנים מעזרת ישראל ממנה ולפנים היא הנקראת עזרה בסתם והוא מקום קדוש לאכילת קדשי הקדשים אם ירצו אבל בעזרת הכהנים שהיא לפנים מעזרת ישראל היו לשכות הכהנים ושם היו אוכלים קדשיהם ומה שאמר והחטאת והאשם אחר שאמר קדשי הקדשים והחטאת והאשם הם קדשי הקדשים הנאכלים לפי שגם שלמי צבור היה להם דין חטאת ואשם ונקראים גם כן קדשי הקדשים ועליהם אמר שם יניחו ופירושו יניחו שם לאכלם שם ואחר כך אמר והחטאת והאשם: 42:14: בבאם. בבאם אל לשכותיהם בעזרת הכהנים אמר כי בצאתם מעבודתם ובואם לעזרת הכהנים שם יניחו בגדי כהונה שעליהם שעובדים בהם שלא יצאו באותם בגדים אל החיצונה שהיא עזרת ישראל שהיא חיצונה לעזרת הכהנים שהיא מקודשת ממנה ופנימה לה לפיכך אמר מהקדש אל החצר החיצונה ועד הנה קרא עזרת נשים החצר החיצונה: | וקרבו אל אשר לעם. אחר שילבשו בגדים אחרים יוכלו לגעת באותם בגדים אל הבגדים אשר לעם והם ישראל בעזרת ישראל כי בעזרת ישראל נכנסים ולא היו נכנסים לעזרת הכהנים אלא לסמיכה לשחיטה ולתנופה ובבגדי כהונה ולא היו רשאין לגעת בבגדי העם שהם חול והם מדרס להם וכן תרגם יונתן ויתערבון עם עמא: 42:15: וכלה את מדות הבית הפנימי. הם החצרות והלשכות כי הכל הוא לתשמישי הבית הפנימי שהוא ההיכל: | והוציאני. חוץ לחומת הר הבית: | אשר פניו דרך הקדים. זהו שער הר הבית המזרחי אשר קדם זכרו בתחילת הנבואה: | ומדדו סביב סביב. מדד הבית אשר בו השער סביב לארבע רוחות: 42:16: מדד רוח הקדים. סביב כל אותו הרוח וכן מדד רוח הצפון ורוח הדרום ורוח המערב והיה בין הכל חמש מאות אמה אורך וכן ברוחב ומה שאמר סביב אל רוח הים לפי שבאותו הרוח השלים פאות סביבו והיה לו חומה סביב להבדיל בין הקדש לחול כי הר הבית מקודש מירושלם שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם:

פירוש מלבי”ם

40:2: במראות אלהים הביאני מבאר שלא היה שם בפועל רק שכן ראה במראה וגם ר”ל ששם ראה את המראה הידועה שהוא מראות המרכבה (כמ”ש בס’ מ”ג) ומראה המקדש מכוון לעומת המרכבה העליונה כמ”ש במק”א, ויניחני אל הר גבוה מאד, כמ”ש נכון יהיה הר בית ה’ בראש ההרים, ועליו כמבנה עיר מנגב, הנה יתבאר (לקמן סי’ מ”ה סי’ מ”ח) כי העיר לעתיד תהיה בדרום המקדש רחוקה ממנו מ”ה מיל, לכן ראה כמבנה עיר כי העיר רחוקה מאד, ומכוונת נגדו מצד נגב ואינה עומדת במקום שעמדה בראשונה סמוך למקדש: 40:3: ויביא אותי שמה, בתחלה הביאו קרוב אל ההר כמ”ש ויניחני אל הר, מלת אל מורה שעדיין לא היה שם, (כי רצה שיראה משם את העיר שעמדה מרחוק), ועתה הביא אותו שמה במקום הקדש שבראש ההר ופתיל פשתים בידו למדוד בו מדה מרובה מהקרקע, וקנה המדה למדוד את החומה ומדה מועטת, והוא עומד בשער שאז ראה ג”כ שיש שם שער והוא שער הר הבית המזרחי, והראהו בזה שבנין העתיד לא יהיה ע”י בני אדם רק ע”י עליונים בענין הפלאיי: 40:4: ראה בעניך הדמות והצורות אשר יראה, ובאזניך שמע הדברים שיאמר לו, ושים לבך להבין הנמשל והסודות הצפונים במראה זאת, כי תכלית מה שהובאת הנה הוא למען הראותך ותכלית הראיה הוא שתגד לבית ישראל כדי לנחם אותם ולחזק ידים רפות: 40:5: והנה חומה, היא חומת הר הבית שהיה חמש מאות קנים בכל צד כמ”ש לקמן (ס”ס מ”ב) והחומה היא מחוץ לבית כי בתוך חומת הר הבית נמצא הבהמ”ק, וביד האיש קנה המדה ר”ל וקנה המדה שהיה ביד האיש (כנ”ל ג’) היה מחזיק שש אמות שכל אמה מחזקת אמה של חמשה טפחים ועוד טפח, דהיינו שש אמות של ששה טפחים, וימד את רחב הבנין דהיינו עובי החומה היה שש אמות, וכן קומת החומה, וממ”ש סביב סביב משמע שהיה נמוך מכל הצדדים [הערה: שהגם שבבית שני רק הכותל המזרחי היה נמוך כדי שיוכל הכהן השורף את הפרה לראות משם את פתח ההיכל כמ”ש בפ”ב דמדות. כאן לא שייך האי טעמא ששם היה בעזרת נשים י”ב מעלות ובעזרת ישראל ט”ו מעלות, ובכאן לא היה בעזרת נשים רק שבע מעלות כמ”ש בצד צפון ודרום (פסוק כ”ב ופסוק כ”ו) ובעזרת ישראל היו שמונה מעלות (כמ”ש בפסוק ל”א ופסוק ל”ד ופסוק ל”ו) וחסר י”ב מעלות שהם שש אמות, וא”כ היה יכול לראות פתח ההיכל דרך השער, רק שהיה נמוך לנוי כדי שיראה את כל המקדש מבחוץ ולא תעלימהו החומה: ע”כ]: 40:6: ויבא אל שער משם בא אל שער אחד שהוא שער עזרת נשים שהוא לפני עזרת ישראל, (ונקרא בספר הזה בשם חצר החיצונה, נגד עזרת ישראל שנקראת חצר הפנימית), והחומה הזאת הקיפה מד’ רוחות, אשר פניו דרך הקדימה ר”ל שבא בשער המזרחי ויעל במעלותיו מפני שההר היה משופע ועשו אותו מישור חפרו מעלות אצל השער, ולא באר פה כמה מעלות היו, ומבנין בית שני א”א ללמוד שהיה משונה מבנין זה שכן גם במעלות עזרת ישראל היה משונה, וע”כ שסמך ע”מ שבאר בצד צפון ודרום שהיו שבע מעלות [הערה: והנה בבנין בית שני היה שטח הר הבית חלוק במחיצה ונקרא סורג, ומזו המחיצה עד עזרת נשים היה עשר אמות ונקרא חיל (כמ”ש בפ”ב דמדות), שלשם אין נכרים וטמאי מתים נכנסים, ועתה היה במקומו התאים ואחריהם היו הששים אלים (שיתבאר בפסוק י”ד) שעמדו כנגד כל הכותל, והחזיקו י”ב אמות רחוק מן הכותל: ע”כ]: | וימד את סף השער החומה הזאת היה עוביה י”ג אמות והיה בה שני ספים א’ לצד החיצון ואחד לצד פנים, כ”א החזיק שש אמות ואמה אחת היה באמצע בין סף לסף, ועז”א שמדד סף אחד שהוא החיצון היה קנה אחד רחב, ואת סף אחד הוא הפנימי היה קנה אחד רחב, ומסתמא היה כן גם בצד השני של השער כיון שעובי החומה היה שוה בשניהם: 40:7: והתא, ראה שבשני צדדי השער מבחוץ היו בנינים ששייכים אל השער ונקראים תאים, (מלשון אתא על שהם משמשים להבא אל השער לעמוד שם קודם שיכנס), והיו שלש מכל צד ופתחיהם אל השער, ובצד הפנימי היה אולם שהוא בית שער ששייך ג”כ אל השער, וראה שמדד את חלל התא שאצל השער והיה חללו בין בארך בין ברוחב קנה אחד, שהוא שש אמות מרובע, ובין התאים היינו הכותלים המפסיקים בין תא לתא היה רחבם של כ”א חמש אמות, (וה”ה הכותל מזרחי של התאים שלצד חוץ, ועי’ בפסוק י”ב), וסף השער, אחר שמדד את התא שאצל השער ואת הכותל שבינו לבין התא שבצדו, נכנס לצד הפנימי של השער למדוד את האולם, ומדד בו ג’ מדידות, א. מדד עובי הכותל של אולם מצד זה ומצד זה, שהכותל של האולם היה בצד השער ובצד אחד היה נסמך אל כותל החצר, רק בצד השני של פנים היה לו סף, ומדד את סף השער מאצל עולם השער, ר”ל הסף של האולם וקורא אותו בשם סף השער כי גם האולם היה שייך אל השער, מהבית כי הצד של צד חוץ היה נסמך אל הכותל ולא היה לו סף והיה קנה אחד, ומזה ידע שכותלי האולם כ”א רחבו שש אמות: 40:8: וימד, (מדידה שניה) מדד את אולם השער היינו אורך כותל האולם ממערב למזרח, והתחיל מדידה זאת מהבית, כי באשר עמד אצל סף האולם שלצד פנים מדד משם ממערב למזרח, והיה קנה אחד, נמצא שהאולם נמשך לפנים שש אמות: 40:9: וימד, (מדידה שלישית) מדד את אולם השער מצפון לדרום, והיה שמונה אמות ואיליו שתים אמות, ר”ל כי רוחב חלל האולם מצפון לדרום היה עשר אמות כרוחב חלל השער רק בצד פתחו עמדו שני אילים אחד מצד זה ואחד מצד זה והיה כ”א אמה על אמה עגול, והיה עמידתם בתוך פתח האולם בפנים וסתמו את הפתח אמה מכל צד, עד שלא נשאר שם מחלל האולם רק שמונה אמות, ועם שתי אמות של שני האילים היה פתחו עשר אמות כמדת חלל השער, כי שני כותלי האולם היו שוים עם השער בצד פנימי שלהם, ורוחב חללו כרוחב חלל השער, ואולם השער מהבית באשר הדרך הוא שהאולם יעמוד חוץ לשער בצד חוץ כמו שהאולם של עזרת ישראל היה לצד חוץ, הודיע שאולם של שער החצר החיצונה היה מהבית היינו בפנים, והיה כן לנוי כדי שיהיה אולם כנגד אולם: 40:10: ותאי השער דרך הקדים היינו תאי השער המזרחי, היו שלשה מפה ושלשה מפה, ר”ל שלשה מצד צפוני של השער מדרום לצפון ושלשה מצד הדרומי של השער מצפון לדרום, (ואחר שכבר מדד התא שאצל השער וראה שחללו שש על שש אמות ועובי הכותל המפסיק בין תא לתא חמש אמות, הלך למדוד את האולם שהוא ג”כ אצל השער בפנים, ואח”ז יצא לחוץ ומדד שלשה התאים, וראה כי) מדה אחת לשלשתן, שכולם היו כמדת התא הראשון שכבר מדד כנז’ (בפסוק ז’), ומדה אחת לאילים מפה ומפה, שכמו שהיו שני אילים בפתח האולם כ”א אמה על אמה כן היו שני אילים בפתח התאים, איל אחד מכל צד, והיה ג”כ מדתם אמה על אמה בעיגול: 40:11: וימד, עתה מדד את השער בעצמו והיה רוחב פתח השער מצפון לדרום עשר אמות, ואורך השער ממזרח למערב היה שלש עשרה אמות, שכבר בארנו שרוחב קיר החצר היה שלש עשרה אמות (כי נחלק לשני ספים כל סף שש אמות ואמה אחת באמצע כנ”ל (פסוק ו’) והיה ארכו י”ג אמה: 40:12: וגבול לפני התאות אמה אחת, מפני שהתאים נסמכו בצד מערב אצל קיר החצר, שקיר החצר הוא קיר המערבי של התא, ובצד של השער נסמכו אל השער, הודיע שלא נסמכו ממש רק היה אמה אחת גבול לפניהם, שבין בצד המערבי היה קיר החצר בולט אמה אחת, שכנגד התאים היה רוחב הקיר אמה אחת יתירה (שהיה שייך אל התאים) כל משך התא באורך ובגובה, וזה היה הגבול בין התא וקיר החצר, וכן בצד השער היה עובי כותל התא אמה אחת יתירה שכותלי התאים היו חמש אמות ובצד השער היה רחבו עד גובה הפתח שש אמות שבאמה היתירה הזאת עמדו שני האילים של פתח התא שהיה עובי כ”א אמה אחת, וזה היה הגבול לפני התא אל השער, והנה יתבאר (בפסוק שאח”ז) שהיה להתאים פתחים משני צדיהם, שבתאים הצפונים היה פתח פתוח לצד דרום אל השער ופתח פתוח לצד צפון אל החוץ וגם בפתח זה היה גבול אמה לפני הפתח, שכותל התא השלישי שבצד חוץ ששם הפתח הפתוח לחוץ היה ג”כ שש אמות עד משקוף הפתח כי אמה אחת היה גבול לפני התא מגביל בינו ובין החוץ, ושם עמדו גם כן שני אילים השייכים אל הפתח, וזה נכלל במ”ש ואמר אחת גבול מפה, ר”ל מצד האחר הפתוח לחוץ, והתא שש אמות מפה, ר”ל ובזה היה כותל החיצוני של תא החיצון שש אמות, בין התא של צד השער שהיה כותלו החיצוני שש אמות, ובין התא השלישי של צד החוץ שהיה ג”כ כותלו החיצוני שש אמות, וז”ש ושש אמות מפה, (כי א”א לפרש על חלל התא שהיה שש אמות שזה כבר נאמר (בפסוק ו’) ולכן אמר והתא בלשון יחיד כי זה לא היה לכל התאים רק לתא החיצון, אבל שני כותלים המפסיקים בין תא לתא לא היו רק חמש אמות כמ”ש (בפסוק ו’) ובין התאים חמש אמות: 40:13: וימד את השער הנה שלשה התאים שבכל צד הם שייכים אל השער (כמ”ש למעלה שנקרא תא מלשון ביאה שעשוי לביאת השער), ולכן מדד עתה את השער מגג התא לגגו ר”ל לגג השער, והיה רחבו עשרים וחמש אמות, כי רוחב השער ממערב למזרח היה שלש עשרה אמות (כנ”ל פסוק י”א) וגבול לפני התא אמה אחת שאמה זאת היתה לחוץ מן השער כי היה שייך אל התא (כנ”ל פסוק הקודם) ולא היה רק עד גובה התא, ושש אמות חלל התא, וחמש אמות רוחב כותל המזרחי של התא סך הכל כ”ה אמות, פתח כנגד פתח ר”ל שכל הפתחים של התאים היו זה כנגד זה שהיו פתחים בין תא לתא, ובתא הדרומי של תאים הצפונים היה פתח פתוח אל השער ובתא הצפוני היה פתח פתוח אל החוץ, עד שהיה יכול ליכנס אל התאים מכל צד, וכן היה בתאים הדרומים פתחים בשתי הצדדים ופתחים בין תא לתא, ובזה היו פתחי התאים הדרומים מכוונים נגד פתחי התאים הצפונים ששניהם היו פתוחים לצד השער זה כנגד זה, וכ”ז נכלל במ”ש פתח נגד פתח: 40:14: ויעש את אילים ששים אמה, הנה התאים נמשכו בכותל מצד השער ארבעים אמה מכל צד, (כמו שיתבאר בפסוק שאח”ז) ואח”כ היה הכותל פנוי, ועשה שם אילים שנמשכו ממקום כלות התאים עד ששים אמה והם עמדו בשוה עם התאים והיה בינם ובין כותל החצר י”ב אמה והיה זה לנוי אל הבית, וגם יל”פ שעשה אלים ששים וכ”א החזיק אמה, ובזה היו דומים לאילי פתח האולם ופתחי התאים שהיו ג”כ אמה (כמ”ש (בפסוק י’) ומדה אחת לאילים מפה ומפה), ופי’ ויעש אילים ששים של אמה, וי”ל שהיה הפסק בין איל לאיל ג”כ אמה, ולפ”ז החזיקו ברוחב הכותל קי”ט אמות ומן פתח שער חצר החיצונה עד הכותל הצפוני וכן הדרומי היה קי”ח אמה, שהם מ”ה אמה שנגד חלל החצר הפנימי, י”ג אמה נגד עובי הכותל של הפנימי, ומאה אמה שחלל חצר החיצונה עודף על חצר הפנימי, והאילים מתחילים ממקום כלות התאים, שהיו ארבעים אמה מן השער נמצא שהאיל האחרון עמד נגד התחלת עובי כותל הצפוני והדרומי של החצר החיצונה, והיה במקום הסורג שהיה בבית שני כנ”ל (פסוק ו’), שלכן העמידו אילים נגד כל משך הכותל עד עובי החומה ואחר שהאילים האלה לא היו רק בצד מזרח לבד שינה הלשון ואמר ויעש אילים, שאם היה אומר סתם שהיו אילים ששים היה משמע שהיה כן גם בצד צפון ודרום שהיו דומים בכל דבר אל המזרח רק האילים לבד לא היו בצפון ודרום, ואל איל החצר השער סביב סביב, הנה ציר השער היה קבוע בין שני ספי השער שכבר בארנו (פסוק ו’) שהיה להשער שני ספים כ”א רחב שש אמות ואמה אחת היה ביניהם ששם היה ציר השער, ולא ידענו להיכן היה השער נפתח אם לצד חוץ או לצד פנים, באר פה שהיה נפתח אל צד החצר לצד פנים, שהיה סובב על צירו אל איל החצר, שהאיל של החצר היה קבוע בפתח האולם ששם עמדו בצד פנים איל מצד זה ואיל מצד זה כנוס אמה בחלל האולם (כנ”ל פסוק ט’) וכשנפתח השער היה מגיע עד אמה שלפני האיל האחד של החצר, כי רוחב השער היה עשר אמות וכשנפתח היה מחזיק שש אמות של סף הפנימי של השער וארבע אמות בחלל האולם, ולא נשאר עד איל האולם רק ריוח אמה, כי משך האולם לפנים לא היה רק שש אמות (כנ”ל פסוק ח’) והודיע זה כדי שלא נטעה שנפתח לצד חוץ, וא”כ הגיע עד חצי הפתח של התא, כי התא היה פתוח באמצע אל צד השער, ומאמצעית הפתח עד גבול התא שלש אמות, וגבול התא אמה, ושש אמות רוחב הסף החיצון של השער, סה”כ עשר אמות, וזה לא יתכן לסתום חצי הפתח והחלון של התא, לכן הודיע שהיה השער סובב אל איל החצר שהוא האולם ששם מקומו הנכון: 40:15: ועל פני השער האיתון וכו’ חמשים אמה, כבר התבאר (בפסוק י”ג) ששלשה התאים שבכל צד הם שייכים אל השער, ולכן אמר שם שמדד את השער מגג התא לגגו של השער והיה רחבו עשרים וחמש אמות, שזה שייך לרוחב כניסת השער שהשער עם רוחב התא ממערב למזרח קרוי רוחב והיה כ”ה אמה, ועתה מדד מן השער לאורך התאים שזה ארך פני השער (ר”ל השייך אל השער) והיו חמשים אמה, שרוחב השער מדרום לצפון עשר אמות ומן השער עד כלות ההתאים ארבעים אמות, כיצד שני קירות החיצונים של התאים שבצד השער ושבצד החוץ כנגדו היה כ”א שש אמות (כי היו חמש אמות עם אמה של גבול לפני התאות (כמ”ש בפי”ב) ושני קירות המפסיקות בין שלשה התאים כ”א חמש אמות (כמ”ש בפסוק ז’) ושלשה חללי התאים כ”א ו’ אמות (כמ”ש בפ’ הנ”ל) ס”ה ארבעים אמה, ועם רוחב השער הם חמשים אמה, ולפ”ז מדד תחלה בצד הדרומי של השער מראש השער, עד כלות התא הדרומי רוחב כ”ה אמות ממערב למזרח, ומשם חזר למדוד מדרום לצפון עד כלות אורך התאים והיו חמשים אמה, וכן כשמדד בצד הצפוני של השער עד כלות התא הצפוני רוחב כ”ה, חזר למדוד משם באורך מצפון לדרום עד כלות התאים הדרומים והיו ג”כ חמשים אמה, וזה שאמר בכל הענין שהיה כל שער ארכו חמשים אמה ורחבו עשרים וחמש (כמ”ש בפסוק כ”א כ”ה כ”ט ל”ג ל”ו), ולכן קראו בשם שער האיתון, שכן נקרא עם התאים שאצלו (ששם תא מלשון אתא וביאה), ר”ל מקום שאתים ובאים בשער היינו הצד הפונה לחוץ ששם נכנסים אל השער, כי התאים היו מבחוץ, ומ”ש על לפני השער הפנימי ר”ל שפני השער האיתון מבחוץ היה מקביל נגד מה שהיה לפני השער בפנים, כי יתבאר (בפסוק י”ז) שאצל האולם שבפנים היה רצפה אל כתף השער ועל הרצפה היו שלשים לשכות, ובפסוק י”ח באר שהרצפה היתה אל כתף השערים לעומת אורך השערים, ומכאן ידענו שאורך השערים נמשך בחוץ עד כלות התאים שהם מ’ אמה מן השער, מבואר שלעומת אורך השערים עמדה הרצפה והלשכות שעליה בפנים, ובמקום שכלו התאים מבחוץ כלתה הרצפה שנגדם מבפנים, והיה משך הרצפה ל”ד אמה (כמו שיתבאר בפסוק י”ח) שהוא מ’ אמה מן השער, וז”ש פה שמה שהיה על פני שער האיתון מבחוץ, היה מקביל על לפני אולם השער הפנימי, ר”ל נגד מה שהיו בפנים לפני אולם השער שעמדו ג”כ בנינים מקבילים בפנים נגד התאים שבחוץ והיו חמשים אמה שהם ל”ד אמה של משך הרצפה שש אמות של עובי כותל האולם ועשר אמות של רוחב השער, ויען שהרצפה עמדה לפני האולם בצד פנים אמר לפני אולם השער הפנימי, (וגם שבא להוציא האולם החיצון ר”ל אולם של החצר הפנימי שהוא היה מבחוץ (כמו שיתבאר בפסוק ל”א), ששם לא היה רצפה לפניו), ובא אגב ללמדנו שגם בצד הפנימי נמשכה הרצפה עד כלות התאים שהם חמשים אמה מהתחלת רוחב חלל השער, ואחר נ’ אמה מהתחלת רוחב חלל השער כלו בנין התאים מבחוץ ובנין הרצפה והלשכות שעליו כנגדם בפנים: 40:16: וחלונות אטומות שהיו חלונות עשויים להביא את האור והיו אטומות בזכוכית, אל התאים ר”ל בכותל מזרחי של התאים להביא האור מצד חוץ אל התאים, ואל אליהמה ר”ל בצד הפתחים ששם היו עומדים ב’ אילים, וכבר בארתי (בפס’ י”ג) שהתאים היה להם פתח משני צדדיהם זה כנגד זה, עד שהיו פתחים מתא לתא, וכן בתא שכנגד השער היה לו פתח אל השער שעמדו בו שני אילים וכן בתא החיצון שלצד חוץ היה לו ג”כ פתח אל החוץ ועמדו בו שני אילים (כמ”ש בפסוק י’) הודיע פה שבשני הצדדים של החוץ היו חלונות לחוץ, א. אל אליהמה היינו בפתח של צד חוץ בתא השלישי, שעמדו בו אילים, וכן לפנימה לשער, ר”ל בתא הראשון שעמד אצל ופתחו באילים אל צד השער שמשם נכנס לפנים אל השער היה בו גם כן חלונות, עד שהיו החלונות סביב סביב מג’ רוחות של התאים, מזרח דרום וצפון, וכן לאלמות וכן היו חלונות אל האולם של השער והיו פתוחים אל החצר (והיו אלה החלונות באמה שאצל איל הפתח פתוחים אל הרצפה שבצדו, כי אם היו למטה מזה יסתמו על ידי השער שהיה פתוח על האמה הזאת כמ”ש למעלה (פסוק י”ד) במ”ש ואל איל החצר השער סביב סביב) וכן היו חלונות סביב לפנימה בחומה של החצר היו חלונות פתוחים לפנים אל החצר בכל כותל החצר למעלה מן התאים להביא את האור אל החצר, ואל איל ותמרים לכל איל ואיל (בין לאילי החצר בין לאילי התאים), וששים האילים שעמדו אחרי התאים בצד מזרח היו על גביהם כצורת דקל תמר לנוי: 40:17: ויביאני אל החצר החיצונה, כי עד עתה עמד בתוך השער וחוצה לו לצד החוץ, עתה הביא אותו אל החצר של ע”נ לפנים, והנה לשכות ראה שבצד כותל האולם יש לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב, ראה שאצל כותל החצר מבפנים יש מרצפת אבנים שגבוה מיתר קרקע החצר, וראה כי יש שלשים לשכות אל הרצפה שעלח הרצפה עומדים לשכות והיו שלשים במספרם, ולא באר כמה לשכות היו בכל צד, ואא”ל שהיו שלשים מכל צד שכבר בארנו (בפט”ו) שמשך הלשכות בכל צד היו רק ל”ד אמה, ואיך יעמדו שם ל’ לשכות וכותליהם, וממ”ש ורצפה עשוי סביב סביב מבואר שראה אז גם הרצפה שבצד צפון ושבצד דרום, שכן מורה מלת סביב, ולפ”ז מבואר שבין כולם היו שלשים לשכות, עשרה בצד מזרח חמשה מצד זה של השער חמשה מצד זה, וכן בצד צפון ודרום, עשרה בכ”א, ס”ה שלושים, והנה לקמן (סי’ מ”ב פסוק ו’) יתבאר שהלשכות היו משולשות, תחתיים ושניים ושלישים, כי כן היו הלשכות שעל הרצפה שנגד קיר ההיכל כמו שית’ שם בראיות, א”כ כשנחשוב גם הלשכות שבגובה היו ל’ במזרח ול’ בצפון ול’ בדרום וכשנחשוב רק הלשכות התחתונות, היו ל’ בצירוף כל הג’ רוחות, וע”ז אמר סתם ל’ לשכות לכלול שני החשבונות: 40:18: והרצפה אל כתף השערים, הרצפה היתה סמוכה אל כתף השערים שמזה ומזה ר”ל אצל כותל האולם שהיה עביה שש אמות וארכה ג”כ שש (כנ”ל פסוק ז’ ח’) התחילה הרצפה ונמשכה שש אמות לפנים החצר למערב (ומשמע שרק הרצפה היה רחבה שש אמות כרוחב כתף השער, אבל הלשכות שעליה היו רחבם רק ד’ אמות ושתי אמות היתה הרצפה פנויה לפני הלשכות, ובזה יצוייר חלון בכותל האולם שאצל הרצפה, שהיה באותה אמה שלפני איל האולם, שכנגדו לא סתמו הלשכון עדיין, וכמ”ש בפ’ ט”ז במ”ש וכן לאלמות), ואורך הרצפה היתה לעמת ארך השערים, שכבר התבאר (בפסוק ט”ו) שהמשך שבצד החיצון ממקום התחלת השער עד סוף התאים מדרום לצפון נקרא בשם אורך השערים, ולנגד השטח הזה עמדה הרצפה בפנים, עד שאורך הרצפה היה ל”ד אמות, כי ארבעים אמה ממקום התחלת השער כלו התאים (כנ”ל פט”ו) ולנגד זה בפנים היה כותל האולם עוביה שש ול”ד אמות של הרצפה נמצא היה אורך הרצפה בפנים מכוון לעומת אורך השער בחוץ, וכלו במקום אחד זה בפנים וזה בחוץ, (ועמ”ש בפסוק ט”ו), הרצפה התחתונה, ר”ל מפני שיתבאר (בסי’ מ”ב בפסוק ג’) שגם בקיר אשר לחצר החיצונה נגד האולם וההיכל, היה ג”כ רצפה ולשכות כמו שהיה בקירות החצר החיצונה שנגד עזרת ישראל, והרצפה שהיה שם בצד דרום ובצד צפון נקראת הרצפה העליונה (כי המקדש עמד בהר, ולמערבו עמד בראש ההר ולמזרחו עמד במורד ההר) ולבל נטעה כמו שכולל בדבריו פה הרצפה שעמדה סביב סביב החצר שנגד עז”י במזרח וצפון ודרום, כן נכנס בחשבון זה הרצפה העליונה שהיתה בקיר הצפוני והדרומי שנגד האולם וההיכל, לכן באר שמדבר פה מן הרצפה התחתונה כי הרצפה העליונה לא היתה אל כתף השערים כי לא בא שם חשבון זה כלל ואינו מדבר פה רק מן הרצפה התחתונה של החצר שבצד מזרח כמ”ש (בס’ מ”ג פ”ט) ומתחת הלשכות, הרי ששם נקרא תחת ותחתון על שהיה בתחתית ההר עי”ש: 40:19: וימד רחב עתה בא למדוד רוחב החלל של עזרת נשים ממזרח למערב, וכ”ז שעמד לפני הלשכות לא היה יכול למדוד כי בצד הפנימי של חצר החיצונה עמדו שם הלשכות ובצד החיצון של חצר הפנימי עמדו שם התאים, ששניהם נמשכו עד ארבעים אמה מן השער, וכל משך זה נקרא בשם, לפני השער, (כמ”ש (בפסוק ט”ו) ועל פני השער האיתון, על לפני אולם השער), וכשבא אחר משך ארבעים אמה ששם כלו הלשכות מצד זה והתאים מצד זה מדד מקיר הפנימי, של חצר החיצונה אל קיר החיצון של חצר הפנימי וז”ש וימד רחב מלפני השער התחתונה, (התחתונה היא חצר החיצונה שהיא בתחתחית ההר נגד חצר הפנימית שעלו אליו במעלות), והמדידה היה מלפני השער, היינו אחר ארבעים אמה במקום שכלו הלשכות שעמוד לפני שער התחתונה משם מדד אל לפני החצר הפנימי היינו במקום שכלו התאים שבחצר הפנימי מבחוץ ששם הקיר פנוי משני הצדדים, והיה מקיר לקיר מאה אמה, הקדים והצפון, שאחר שמדד כן בצד מזרח הלך ומדד בצד צפון שאצלו ג”כ מקיר לקיר ומצא כן, (וע’ בפסוק כ”ג): 40:20: והשער אשר פניו דרך הצפון, אחר שכבר עמד בצד הצפוני ומדד מקיר לקיר כנ”ל, הלך שם עד השער הצפוני של חצר החיצונה ומדד ארכו ורחבו: 40:21: ותאיו וכן מדד מדת התאים שהיו שלשה מכל צד וכן איליו שהם האילים שבפתחי התאים (כנ”ל פסוק י’) ואלמיו הוא אולים השער, הכל היה כמדת השער הראשון, והיה חמשים אמה ארכו חלל השער עד סוף התאים מדרום לצפון (כנ”ל פסוק ט”ו), וחמש ועשרים רחבו מן התא במזרח עד סוף משך השער אצל האולם ממזרח למערב (כנ”ל פי”ג): 40:22: וחלונו (כנ”ל פסוק ט”ז) ואילמו הם אילי האולם (כנ”ל פסוק ט’), ותמריו שהיו על האילים (כנ”ל פסוק ט”ז), הכל היה כמדת השער אשר פניו דרך הקדים ובמעלות שבע יעלו לשער הזה שהיו בגובה ההר, ואילמו לפניהם שלפני המעלות עמדו שני אילים אחד מפה ואחד מפה לנוי, וכן מבואר לקמן (פסוק כ”ו) בפירוש שקאי על שני האילים והתמורים שעליהם שהיו לפני המעלות, והנה לא הזכיר מנין המעלות ולא את אילי המעלות בשער המזרחי כי שם נכנס תיכף למדוד סף השער ולא פנה עדיין אל מנין המעלות ומה שאצלם, ובבואו לשער הצפון והדרום שם לבו גם לזאת, וידענו ממילא שה”ה שכן היה בשער המזרח אחר שהיו דומים בכל עניניהם: 40:23: ושער לחצר הפנימי נגד השער, עתה נשא עיניו אל החצר הפנימי וראה כי מכוון נגד שער החצר החיצון עומד כנגדו שער החצר הפנימי, זה כנגד זה לצפון ולקדים, שאחר שהשקיף כן בצד צפון חזר שנית אל צד המזרח וראה ששם יש ג”כ שער לפנימי נגד השער של החיצונה, וימד משער אל שער מאה אמה, כי תחלה לא מדד משער אל שער רק מקיר אל קיר ארבעים אמה רחוק מן השער (כנ”ל פסוק י”ט) ועתה מדד שנית משער אל שער, והיו ג”כ מאה אמה, ובזה ידע שהשערים מכוונים זה כנגד זה, שאם לא היו מכוונים היו קו המדה יותר ממאה אמה כפי נטיית שער אחד משער שכנגדו, והטעם שלא השקיף על זה תיכף בהיותו במזרח, ששם ראה ששער של החצר החיצונה עמד באמצע, וה”ה שער הפנימי, אבל בצד צפון, לא יכול לדעת זאת, אם מצד השער הפנימי שהגם שבפנים היה באמצע החלל, בחוץ לא היה באמצע כי בצד מזרח היה קיר החצר הפנימי עודף על האמצע של החלל, שבצד מערב לא היה לו קיר ביחוד, ואם מצד החצר החיצונה שלא יכול עתה לראות הכותל עד סוף המערב, עד שהגיע לשם מן ההיכל (כמו שיתבאר בסי’ מ”ב), ולא ידע אם השער באמצע, ולכן מדד משער לשער וכשמצא שהוא מאה אמה ידע שהשערים מכוונים בצפון כמו בצד קדים וז”ש לצפון ולקדים: 40:24: ויוליכני דרך הדרום עתה הלך בחצר החיצונה מן המזרח אל הדרום, וראה שגם שם יש שער, ומדד אליו ואילמיו ולא זכר שמדד התאים, שנכלל במ”ש שהיו חמשים אורך ורוחב חמש ועשרים, שמזה ידעינן שרוחב התאים וארכם כמדת התאים הראשונים, כי מדה זו היא ע”י התאים (כנ”ל פסוק כ”א): 40:26: ומעלות שבעה עלותיו העליה לשם היא ע”י שבעה מעלות, ואלימיו לפניהם אילים של המעלות היו לפניו, והיה אל אילי המעלות תמורים לנוי: 40:27: ושער ראה שגם בצד הדרומי יש שער לחצר הפנימי נגד שער החיצונה וימד משער אל שער בכאן מדד תיכף משער אל שער, וידע שמרחקו מאה אמה וגם ידע מזה שהשערים מכוונים, ולא הוצרך לשתי מדידות שבארתי (בפסוק י”ט ובפסוק כ”ג): 40:28: ויביאני אל חצר הפנימי נכנס בצד הדרום אל חצר הפנימי שהוא עזרת ישראל, וימד את השער הדרום כמדות האלה ר”ל שגם שם היה רוחב פתח השער עשר אמות אורך השער י”ג אמות (כנ”ל פי”א) כי גם כותל עזרת ישראל היה רחבו י”ג אמה: 40:29: ותאו וגם שם היו תאים ואולם השער ואילי’ התאים והאולם חמשים אמה ארך מפורש למעלה פסוק כ”א: 40:30: ואלמות סביב סביב האולמות היו בפנים של עזרת ישראל והיה ארכם בכל צד חמש ועשרים אמה ורחבם חמש אמות, ופרש”י שהאולמות האלה היו נכנסים בעוביה של כותל, ומהלשון משמע שהיו משוכים לתוך החצר כיתר בנינים שנזכר בענין: 40:31: ואילמיו אל חצר החיצונה, בזה נשתנה החצר הפנימי מן החצר החיצונה, שהאולם של החיצונה עמד בפנים של השער והאולם של חצר הפנימי עמד לחוץ, והיה לפני התאים, שאחר כלות י”ב אמה של רוחב התא וכותלו וגבול אמה שלו התחיל האולם ונסמך אל כותל התא המזרחי מבחוץ ונמשך שש אמות לחוץ, [הערה: יש פי’ אחד ברש”י שא”א שיהיו התאים ואולם פונים למקום אחד ושיהיו פתחי התאים נפתחים לתוך האולם שהרי השוה הענין כל מדות השערים החיצונים והפנימים ולא חלק ביניהם, ולשטה זו צריך לומר שהתאים היו בפנים והאולמות היו אצל האולם שהיה מבחוץ, אולם לדעת רש”י והמפרשים היה זה דבר בלתי אפשר שהרי כותל החצר הפנימי מן השער עד הקיר היה מ”ה אמה, ולשטתם נמשכו התאים מן השער עד משך ארבעים אמות ומחצה (שהתא היה רחוק מן השער ב’ אמות ומחצה ומשך התאים ל”ח אמה לשטתם), ולא נשאר עד הכותל רק ארבע אמות ומחצה, והלא משך התא ברחבו היו י”א אמות ואיך עמדו התאים הדרומים והצפונים אצל התאים המזרחים יחד? וגם לפי שטתי שהיה משך התאים רק ארבעים אמה ונסתיים חלל התא האחרון שלצד הכותל י”א אמה רחוק מן הכותל ושם נפגשו כותלי התאים הצפונים עם כותלי המזרחים, והיה יכול לבנות הכותל האחרון של התא בפנים בכל צד, אבל הלא לדעתי נמשך התא ברוחב י”ב אמות כנ”ל, וג”כ לא היה אפשר ועדו איך יתכן שיעמדו התאים בפנים, דהא המזבח היה באמצע העזרה, ובצד דרומו היה הכבש ל’ אמות, א”כ היה אוכל בצד דרום מ”ו אמה, ואיך עמדו שם התאים שרחבם לתוך החצר י”א אמה לרש”י וי”ב אמה לפי שטתי. דהא כל החלל מחצי הפתח ולדרום לא יהיה רק חמשים אמה, ולא יצוייר זה רק למ”ד דכולה מזבח בצפון קאי, ולכן פירשתי כדעת הרד”ק שהתאים עם האולם שניהם עמדו בחוץ, והאולמות היו בפנים, והגם שהשוה כל מדות השערים החיצונים והפנימים, הרי בזה חלק ביניהם בפי’ במ”ש ואולמיו אל החצר החיצונה, ומבואר שרק באולמיו היה חילוק אבל התאים עמדו כמו תאים של ע”נ שהיו בחוץ, אמנם האולמות שהיו בפנים א”א שהיו סמוך אל השער דהא היו בולטים חמש אמות אל העזרה לפי פירושי ואיך עמד שם הכבש בצד דרומו, דהא למ”ד חציו של מזבח בדרום קאי לא נשאר רק ארבע אמות מן הכבש אל הכותל? אך בל”ז נראה שהאילמות נשלמו ארבעים אמה רחוק מן השער, כדי שיכלו האולמות בפנים במקום שכלו התאים בחוץ, ולקיים גם בחצר הפנימי מ”ש בבפסוק ט”ו ועל פני שער האיתון על לפני שער הפנימי חמשים אמה עי’ מה שפירשתי שם, והיה בין האולמות הדרומים ובן קיר החצר המזרחי חמש מאות, והיו יכולים לעמוד האולמות המזרחיים שנדבקו אצלם, ונוגעות קיר בקיר כי היה רחבם חמש אמות, ובצד השני נשאר עד השאר ט”ו אמות: ע”כ]: | ותמרים אל איליו, שאל האילם של התאים והאולם ואל אילי המעלות היו תמורים, ושמונה אל השער הזה עלו בשמונה מעלות: 40:32: ויביאני אל החצר הפנימי, כי כבר יצא מן החצר למדוד את התאים ואת אולם השער וחזר לשם דרך השער המזרחי, וימד את השער, בכאן מדד תחלה מבחוץ ואח”כ נכנס לפנים ומדד שם, וע”כ אמר ויביאני אל שער הצפון ולא אמר ויביאני אל החצר הפנימי כי עתה לא יצא מן החצר הפנימי רק בא ממזרח לצפון בפנים ומדד תחלה מבפנים ואח”כ יצא לחוץ: 40:38: ולשכה ופתחה באילים השערים הנה לקמן (סי’ מ”ב פסוק א’) יתבאר כי עשרים אמה חוץ לקיר של החצר הפנימי נתקדשו בקדושת העזרה ולפ”ז במשך שכנגד התאים (שהחזיקו י”ב אמה חוץ לקיר החצר) היו שמונה אמות חוץ לתאים קדושים עם תוך התאים, ואצל האולם שהיה חוץ מן התאים ונמשך מן הקיר י”ח אמות נשארו עוד שתי אמות חוץ לאולם שהיה קדש כקדושת עזרה, וכבר כתבנו (בפסוק כ”ב) שלפני מעלות השערים עמדו שני אלים א’ מכל צד, והמעלות היו לפני האולם (כמ”ש (בפסוק כ”ב) ואילמיו לפניהם), ומעלות שער החצר הפנימי היו שמונה (כמ”ש בפסוק ל”ז), וידוע שרום מעלה חצי אמה ושלחה (היינו מקום הנחת הרגל) חצי אמה (כמ”ש בפ”ב דמדות) וא”כ היה רוחב המקום של המעלות ד’ אמות, נשאר בין האיל שבצד המעלה התחתונה ובין כותל האולם ג’ אמות ששתי אמות מהם היו קדש, ולאותן שתי אמות נפתחה פתח הלשכה כדי שתהיה קדושה כקדושת עזרה כדין לשכות הפתוחות לקדש, ואא”ל שהלשכה עמדה נגד פתח האולם שזה א”א שסתמו פתח האולם בלשכה, וע”כ שעמדה מן הצד ופתחה היה פתוח באותן שתי אמות שבצד המעלות שהיו קדושים, והיה איל המעלות בצד זה של הפתח ואיל האולם בצד זה של הפתח, וז”ש ופתחה באילים השערים, ר”ל בין שני אילים שנמצאו בשערים, ונראה שלשכה זו עמדה בצד מזרח של האולם כי לצד מערבו היה הגדרת הגינה (שיתבאר ענינה (בסי’ מ”ב פסוק ז’) שהיה ארכה חמשים ולא היה אפשר שתעמוד שם לשכה, רק בצד מזרחו של שער הצפון היה פנוי, ושם עמדה הלשכה בצד האולם ופתחה נפתחה באותן שתי אמות המקודשים שבמזרח האולם לצד אילי השער והיו עולים במעלות שהיו בפתח הלשכה אל מעלות האולם, ושם היו מדיחים את העולה: 40:39: ובאלם השער, שארכו ממזרח למערב היה עשר אמות ורחבו מצפון לדרום שש, עמדו שתים שולחנות במזרחו ושתים במערבו לשחוט אליהם העלה, שהשחיטה צריכה להיות על ירך המזבח צפונה, והאולם היה מקודש בקדושת העזרה ודינו כצפון: 40:40: ואל הכתף, ר”ל בתא שהיה לפנים מן האולם וחוץ לפתח השער, היינו חוץ לי”ג אמות של אורך השער עצמו, ששם היה התא שמשם עולים לפתח השער והוא מחוץ לפתח, עמדו ג”כ בכל כתף היינו בכל צד שנים שלחנות, ומפני שפתח התא היה שם אל השער לא יכול להעמיד השלחנות רק בצדדי הפתח א’ מצד זה של פתח התא וא’ מצד השני, וכן אצל פתח התא השני לכן אמר אל הכתף ר”ל בכתף פתח התא: 40:41: ארבעה שלחנות לכתף השער, ר”ל ובצדדי השער עצמו שהיה ארכו י”ג אמות, עמדו ארבעה שלחנות מצד זה וארבעה שלחנות מצד השני, ס”ה שמונה שלחנות, אליהם ישחטו מוסב גם על הפסוק הקודם, שבין על הד’ שלחנות שבתא ובין על השמונה שלחנות שבפתח השער עצמו היו שוחטים נמצא היו שם ט”ז שולחנות לשחיטה, ארבעה באולם וארבעה בים התאים שבשני צדדי השער, ושמונה בפתח השער: 40:42: וארבעה שלחנות לעולה, בדרך שעולה מן פתח השער אל החצר הפנימי עמדו עוד ארבעה שולחנות שעליהם יניחו הסכינים והמזרקות שמקבלים הם את הדם: 40:43: והשפתים טפח אחד, פי’ אונקלאות של ברזל קבועים ויוצאים טפח מאחורי עמודים נמוכים לתלות ולהפשיט בהם את הקדשים (כמ”ש בפ”ה דפסחים ובפ”ג דמדות), והם היו מוכנים בית סביב סביב, קבועים בעמודים שעמדו סביב השלחנות כי ביניהם היו שלחנות (כדתנן פ”ג דמדות שלחנות של שיש בין העמודים, שהשיש מקרר ושומר הבשר שלא יסריח), וז”ש ואל השלחנות (שהיו שם) היו נותנים בשר הקרבן, והם שלחנות אחרים חוץ מהנזכר למעלה: 40:44: ומחוצה לשער הפנימי, ר”ל בפנים העזרה מצד השער ולחוץ מצד הפונה למזרח היו לשכות משוררים, ולבל נטעה שמ”ש מחוצה לשער היינו חוץ ממש, דהיינו בחצה החיצונה, מבאר שהיו בחצר הפנימי, והיו אל כתף שער הצפון בצד המזרחי של שער הצפון עמדו ממערב ולמזרח, אחוריהם אל קיר הצפון של החצר, ופניהם דהיינו פתחיהם היו לדרום, והנה נגד השער הצפוני וכן בצד השער לצד מערב עמדו השלחנות שנזכר בפסוק מ”ב, והשפתים עם השלחנות השייכים להם שהיו להפשיט ולהניח בשר הקרבן שנזכרו בפסוק הקודם, ולא היה אפשר להעמיד שם לשכות, וכבר התבאר למעלה (בהערה לפסוק ל’ ל”א) שבקירות חצר הפנימי מבפנים עמדו אולמות שהיו ארכם כ”ה אמה ורחבם חמש, בכל צד, ושם הוכחתי שהאולמות היו רחוקים מן השער בכל צד ט”ו אמות, ובודאי הלשכות האלה עמדו באותן ט”ו אמה שהיו פנויים ולא היה שם אולמות, ועמדו אצל האולמות עד השער, והמזבח היה ל”ב אמה על ל”ב אמה מכוון באמצע העזרה והיה המזבח מכוון נגד השער י’ אמה וחוצה לו מכל צד י”א אמה ובאותו משך עמדו הלשכות בצד המזרחי של שער הצפון ופתחם לדרום נגד המזבח, אמנם כנגדו בשער הדרום עמד הכבש שהיה בדרום המזבח במשך שלשים אמה והגיע עד ד’ אמות מן הכותל (כנ”ל בהערה שם) ולא היה אפשר להעמיד שם לשכות, והעמידו לשכה אחת בכתף של שער הקדים באותן ט”ו אמות שבין השער ובין האולמות, והיה אחורי הלשכה לדרום, ופניו דהיינו פתחה היה לצד צפון (ולא באר אם היה קרוב אל קיר המזרחי, או רחוק ממנה וקרוב אל המזבח, וית’ פ’ מ”ו): 40:45: וידבר אלי, הנה בסי’ מ”ד באר שלעתיד לא יכשרו לעבודה רק הכהנים בני צדוק שלא תעו מעל ה’, אבל יתר הכהנים שתעו בע”ז לא יהיו עובדים על המזבח רק יהיו שומרי משמרת הבית, ופה הראה ה’ להנביא שכהנים אלה שיופסלו לעבודה ויהיו שומרי משמרת הבית, להם יהיה הלשכה אשר פניה דרך הדרום שהיא לשכת שרים, ומשמע שיהיו משוררים במקדש, וזה קשה מאד, דהא הכהנים מוזהרים שלא יעשו עבודת הלוים, ולדעת הראב”ד (סוף פ”ג מהל’ כלי המקדש) הוא במיתה, ולדעת הרמב”ם שם עכ”פ הוא באזהרה ? אמנם י”ל דזה רק בכהן המוכשר לעבודה אבל אחר שכהנים אלה ידחו מדין כהנים יהיה ענינם כלוים דהא עכ”פ הם מבני לוי, וכן ראיתי למהר”י עייאיש בס’ לחם יהודה שכתב עמ”ש הרמב”ם (פ”ה מה’ כה”מ דין ט”ו) וכשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה ואינו נכנס לעזרה לעבוד אלא בשעה שהלוים אומרים שירה, דקמ”ל דאע”ג שהוא גדול אינו עובד מתחלה עבודה בין כהן בין לוי עד שיתחיל לומר שירה עם הלוים בתורת סניף, ואע”ג דכהן לאו בר עבודת שירה הוא דכהן בעבודת לוי הוא באזהרה, היינו אחר שנתעסק כבר בעבודתו הראויה לו דאז אינו יכול להעתיק עצמו לעבודה של זולתו, אבל בתחלה רשאי לעבוד מלאכת השיר דכהנים נמי היו לוים ושבט לוי אקרי, עכ”ד. ואם לא נקבל סברתו זאת, י”ל שיהיו משוררים בכלי, שלזה הוכשרו גם ישראל מיוחסין (כמ”ש הרמב”ם שם פ”ג ה”ג) והנה בפ”ב דמדות אמר ראב”י מעלה היתה וגבוהה אמה והדוכן נתון עליה, ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה, נמצא עזרת הכהנים גבוה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה, ומבואר שם שהדוכן היה עומד בסוף עזרת ישראל, שהיה י”א אמה מן המזרח, לאורך העזרה מצפון לדרום, וזה היה בבית שני שבו לא היה משער המזרחי עד האולם רק ע”ו אמה ובאמצע היה המזבח ל”ב אמה, נשאר מן המזבח למזרח כ”ב אמה, ונתחלקו י”א אמה לדריסת רגלי הכהנים וי”א אמה לעזרת ישראל, אבל בבית השלישי שיבנה ב”ב שיהיה משער המזרחי עד האולם מאה אמה, ישאר מן המזבח עד הכותל המזרחי ל”ד אמה, (וכן מן המזבח אל האולם), א”כ הדוכן שיהיה בסוף עזרת ישראל, יהיה רחוק מן הדוכן אל המזבח י”ז אמה, שעליו עמדו הלוים המשוררים על ג’ מעלות בכל האורך שמדרום לצפון, ופניהם היה למערב נגד המזבח, ובזה תמצא חדת הלשכה הזאת שעמדה אצל הקיר השער הצפוני ונמשכה לצד מזרח ט”ו אמה עד האולמות, נמצא כלתה סמוך שתי אמות אל הדוכן, ומבואר בערכין (פ”ב משנה ו’) ראב”י אומר אין עולים למנין ואין עומדים על הדוכן אלא בארץ היו עומדים וראשיהם מבין רגלי הלוים, ולפרש”י קאי על הלוים הקטנים שהיו מסייעים בשיר, ולהרמב”ם בפי’ המשנה קאי על המנגנים בכלי שיר, שלא היו עומדים על הדוכן, ולכן הכהנים שומר משמרת הבית שיהיו פסולים לעבודה, ולא עמדו ג”כ על הדוכן עם הלוים לשורר, יעמדו בלשכת שרים על הארץ סמוך אל הדוכן לשורר בפה או בכלי שיר, ופניהם לצד דרום שהוא ג”כ נגד המזבח, ומצד שבכ”ז היו כהנים, עמדה לשכה שלהם בעזרת כהנים, ועי’ במ”ל פ”ו מה’ ביאת המקדש ה”א וסוף פ”ט ואכמ”ל בזה: 40:46: והלשכה אשר פניה דרך הצפון היתה לכהנים מבני צדוק שהם יעסקו בעבודה לכן עמדה לשכה שלהם בצד דרום ששם היה הכבש שעולים בו למזבח לעבוד עבודה, וכבר בארתי שהיתה נגד ט”ו אמה של צד השער המזרחי מדרום השער שאין שם אולמות, ובכל זה נראה שהיתה קרובה אל המזבח בעזרת כהנים, וע”כ לא היה שם מקום רק ללשכה אחת: 40:47: וימד את החצר, החצר הפנימי שהיא עזרת ישראל היתה בחללה מאה על מאה מרובעת, והמזבח לפני הבית היינו לפני אולם ההיכל, ופשטות הלשון מורה כדברי ר’ יהודה שאמר שהמזבח ממוצע באמצע העזרה עשר אמות כנגד פתחו של היכל י”א אמה לצפון וי”א אמה לדרום נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכותליו, ולמ”ד שהיו בצפון או בדרום, הלשון לאו דוקא ומ”מ נראה דלכ”ע היה באמצע בין מזרח למערב, כמו שהיה בבית שני ששם היה רוחב העזרה רק ע”ו אמה, ועמד המזבח באמצע והיה כ”ב אמה ממנו למזרח וכ”ב אמה בין האולם ולמזבח ובבנין זה יהיה ל”ד אמה מן המזבח לאולם ול”ד אמה ממנו ולמזרח, י”ז אמה עזרת כהנים וי”ז אמה עזרת ישראל (כנ”ל פסוק מ”ה), והגם שחסר בבית זה דריסת רגלי ישראל וכהנים לארכם ששם היו קל”ה אמה, לעומת זה היה ברחבם עודף שש אמה במשך מאה לכ”א ויהיה המקום מרווח יותר ממה שהיה בבית שני, דוק ותשכח: 40:48: ויביאני אל אולם הבית, אולם ההיכל, וימד אל אולם היינו ספי השער היו חמש אמות כי עובי כותל האולם היה חמש אמות, ורוחב השער שלש אמות מפה, השער נקרא הדלת הסותם את פתח השער, אבל באולם שלא היה שם שער, ופתחו היה רחב ארבע עשרה אמות, שלעומת שבבית שני היה האולם פרוץ במלואו (כמ”ש התוס’ פרק כל הצלמים במ”ש שלא יעשה אכסדרה תבנית אולם) ובכאן היה סתום ג’ אמות מכל צד, קורא לג’ אמות אלה בשם שער שע”י ג’ אמות אלה נקרא בשם שער: 40:49: אורך האולם מצפון לדרום עשרים אמה כרוחב ההיכל, ורוחב ממזרח למערב עשתי עשרה אמה, ובמעלות אשר יעלו אליו ר”ל במעלות שיעלו שם היו איליו, שאילים עמדו לפני המעלות א’ מפה וא’ מפה כמו שבארנו למעלה (פסוק כ”ז) שהיו אילים לפני המעלות (ובבית שני היו שם שתים עשרה מעלות כמבואר במס’ מדות), ועמודים אל האילים ונוסף אל האילים עמדו עמודים (שהם היו עבים כי האילים לא היו רק אמה על אמה) בצדי האילם א’ מפה וא’ מפה כנגד שני העמודים יכין ובועז שעשה שלמה במקדש ראשון: 41:1: ויביאני אל ההיכל וכו’ שש אמות רוחב, הוא עובי כותל ההיכל שבין ההיכל לאולם, רוחב האהל מפני שהדין הוא שמן אגף הפתח ולפנים כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ, אבל ההיכל היה לו פתחים כפולים (כמו שיבואר בפסוק כ”ד), ולפ”ז בין הפתחים היה כרשות בפ”ע ממוצע בין קדושת ההיכל ובין קדושת האולם, ולכן קראו בשם אהל: 41:2: ורוחב הפתח מצפון לדרום היה עשר, ואחר שרוחב ההיכל היה עשרים נשארו בצדי הפתח חמש אמות מפה וחמש אמות מפה: 41:3: ובא לפנימה לקה”ק, וימד איל הפתח עובי החומה שבין ההיכל לקה”ק שתים אמות, והפתח שש אמות, מבואר לקמן (פסוק כ”ג כ”ד) שהיו לקה”ק שתי פתחים א’ בפנים וא’ בחוץ עיי”ש, ורוחב חלל הפתח היה שבע אמות וז”ש ורוחב הפתח שבע אמות, אבל רוחב הדלתות הסוגרים את הפתח היו רק שש אמות, ולא היה הדלת סותם אמה אחת שהיה עליו פרוכת באותו אמה, והיה אמה הפתוחה מדלת שבצד פנים שלא כנגד אמה הפתוחה מדלת שכלפי חוץ, וכן הפרוכת החיצון והפנימי לא היו זה כנגד זה רק החיצונה פתוחה מן הדרום והפנימית פתוחה מן הצפון, וכמו שהיו בבית שני שהיו שם שתי פרוכת כת”ק דר’ יוסי ביומא דף ל”ח וכשהכ”ג נכנס לפנים היה נכנס בצד דרום והופך פניו לצפון ומהלך בין שני הפתחים ונכנס דרך הפרוכת שעל האמה הפתוחה לצד צפון ובהשקף זה אמר שהפתח שש אמות, היינו הדלת הסוגר את הפתח מכל צד: 41:4: אל פני ההיכל מכוון נגד רוחב חלל ההיכל שהיה ג”כ עשרים, זה קדש הקדשים מפני שבבית שני היו מסופקים באמה טרקסין אם שייך לפנים או לחוץ, הודיע לו כי רק זה קה”ק אבל שתי אמות מקום הכותל אינו קה”ק ושייך לחוץ: 41:5: וימד את קיר הבית קיר הצפוני והדרומי של ההיכל ובית קה”ק, וכן קיר המערבי של בית קה”ק היה שש אמות, ורוחב הצלע ארבע אמות, הנה יתבאר (בפ’ ו’) שהיה סביב הבית צלעות כפולות וכאן מדבר מן הצלע הסמוך לקיר הבית שהוא הנקרא צלע סתם היה רוחב חללו ארבע אמות סביב סביב, ומפרש שזה היה לבית סביב, כי יתבאר לקמן שבכותל המערבי היה צלע זה נבלע בקיר המערבי שהיה שש אמות וחלל ארבע אמות ריוח בכותל, והיה הכותל מזה ומזה לחלל עד גובה התאים רק אמה מזה ואמה מזה (רק למעלה מן התאים לא היה חלול, ופה אומר שהיה רוחב הצלע חוץ מן הקיר וזה היה לבית סביב חוץ מכותל מערבי: (ו) והצלעות צלע אל צלע ר”ל שהצלעות היו כפולות צלע לפנים מצלע, צלע בצד הבית וצלע כנגדו לצד החוץ, כאילו כל צלע נתחלק בארכו לשנים אחד אצל חברו, וזה היה שלש ושלשים פעמים, כי היו חמשה תאים מצד צפון וחמשה מצד דרום וא’ מצד מערב, הרי י”א, והיו משולשים בגובה תחתיים שניים ושלישים זה ע”ג זה הרי ל”ג, וכ”א נתחלק לשנים בארכו צלע אל צלע, שלשים ושלשה פעמים שהם ס”ד צלעות, ובאות בקיר אשר לבית לצלעות להיות אחוזים ר”ל מפני שבבית אשר בנה שלמה כתיב כי מגרעות נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות בית, שכדי שלא יצטרך לעשות נקבים בקיר הבית להניח בה ראשי קורות של הצלעות, היה מוכרח לכנוס כותל ההיכל אמה מלמעלה, ועוד אמה על היציע התיכונה, בבית ג’ לא יהיה כן, כי לא יניח ראשי קורות הצלעות לרחבם אלא לארכם, על הקירות שבין צלע לצלע, שית’ לקמן שכל צלע היה ארכו י”ב אמה ורוחב הקיר שבין צלע לצלע חמש אמות והיה ארך הקורות י”ז אמה נתונים מקיר צלע זו לקיר צלע שכנגדו בארך וז”ש ובאות להיות אחוזים בקיר אשר לבית לצלעות, ר”ל בקיר שבין הבית ובין הצלעות (שקיר שבין צלע לצלע היה ראשו אחד דבוק לבית וראשו אחד דבוק בצלעות החיצוניות, ולכן קראו קיר אשר לבית לצלעות ר”ל שדבוק בשניהם משני צדדיו) בקירות האלה באו להיות אחוזים והונחו בארך כדי שלא יהיו אחוזים בקיר הבית שאם יונחו ברוחב יהיו אחוזים בקיר הבית, ומבואר שזה היה דוקא בצלעות הפנימיים הקרובים לבית, אבל בצלעות החיצוניים הונחו ראשי קורות ברוחב מקיר החיצון לקיר המונח בין ארך הצלעות, ועז”א בקיר אשר לבית לצלעות, לדייק שהיה זה רק בקירות הדבוקים בצד אחד אל הבית: 41:7: ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות, עתה באר באיזה אופן עלה על היציע התיכונה והעליונה, שבבנין של שלמה עלו ע”י בלולים, ובבנין העתיד יהיה זה באופן אחר, שהכותל יתרחב בבנין בחוץ כעין כבש ומעלה, שאבני הכותל יהיו בולטים כשתים או שלש אמות לחוץ ונגבהים כן למעלה למעלה ככבש ומסבה שעליו יעלו במעלה עד הצלע העליונה, וז”ש ורחבה היינו שנתרחבה הקיר וזיז יוצא ממנה לחוץ, ונסבה למעלה שכן תגבה המעלה והמסבה הזאת עד למעלה שיכנס בו לצלעות כי מוסב הבית למעלה, ר”ל שלא לבד אל הצלעות היו עולים במסבה כזאת שהתרחבה מן הכותל, כי גם לכל גובה הבית מסביב כשרצו לעלות עד גג הבית או לעליות שבו, היו עולים במסבה כזאת, שכבש כזה היה מסב סביב סביב לבית בחומה שסביב הבית בחוץ היו אבנים מתרחבים מן הכותל ונגבהים למעלה, ככבש ומדרגות עד גג הבית, וכבר אמרו חז”ל (זבחים דף ס”ג) שכל כבשי כבשים שהיו במקדש היו ג’ אמות לאמה, ולפ”ז לעלות לגובה של מאה אמה היה הכבש סובב באורך שלש מאות אמה, ואחר שאמר (בפסוק ח’) שראה לבית גובה סביב סביב שמשמע שיגבה הרבה יותר מבתים הקודמים, אם יגבה מאתים אמה יהיה צריך להקיף שש מאות אמה עד שיגיע לגובה הגג, והיה א”כ מוסב הבית שעלה למעלה למעלה עד ראש הגג סביב סביב לבית שהיה מסבב את הבית כמה פעמים, כשהגיע על המסבה לסוף רוח דרומית למזרח הקיף משם למזרח ואח”כ לצפון ולמערב וחזר לדרום, ועז”א סביב סביב, על כן רוחב לבית למעלה ר”ל לכן לא היה אפשר להגיע לשם ע”י בלולים כמו במקדש ראשון כי היה גבוה מאד מאד, רק ע”י שהיה רוחב לבית היינו שנתרחב הכותל נמצא ממנה רוחב להיות סולם וכבש ומדרגות עי”כ היה אפשר לעלות על ידו למעלה, וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה, עתה באר באיזה צלע מן הצלעות העליונות היה הפתח שבו יכנס דרך המסבה מבחוץ אל הצלע, אמר כשעלה מן הצלע התחתונה על הצלע העליונה נכנס דרך פתח שנקבע בצלע התיכונה של העליונות ר”ל בצלע השלישית של החמש צלעות שהיו באורך, ופי’ הכתוב כשיעלה מן התחתונה על העליונה יגיע לפתח שיש בצלע התיכונה מן הצלעות העליונות): 41:8: וראיתי לבית גובה סביב סביב עד עתה לא שם לבו אל הגובה של שום דבר, רק ע”י שהביט על מוסב הבית שהלך סביב סביב הבית עד הגג עי”ז ראה שהבית גבוה מאד, כי כשמקיף משך שלש מאות אמה כבר עלה בגובה של מאה אמה, ואחר שהמסיבה חזרה סביב הבית כמה פעמים בהיקף סביב, ידע שהוא גבוה כמה מאות אמה, מוסדות הצלעות מלא הקנה שש אמות אצילה, ידוע שהמקדש עמד בראש הר וכל שהתקרב אל המקדש התרומם ההר והוצרכו לעלות במעלות (כנ”ל סי’ מ’) ראה שבצד הצלעות התרומם היסוד שש אמות שהשוו אותם אחר שכבר היה היסוד בנוי ועשו אותם מישור עד הצלעות ועי”כ נראה מבחוץ היסוד של הצלעות שהיה בולט מן הקרקע שש אמות, וזה היה בצד חוץ כי בפנים של התא היה היסוד נבלע בקרקע, ובאשר היסוד של קיר הצלעות היה רחבו שש אמות ראה במבחוץ את היסוד שעד גובה מלא הקנה ההוא אצול ומפורש מיתר הקיר במה שהיה רחבו שש אמות ורוחב הקיר לא היה אלא חמש, (והיה שינוי בין זה ובין מ”ש במ”א (ו’ ח’) לפי מה שפירשתי שם עיין שם, כי שם השוו את הקרקע טרם שהחלו לבנות את היסוד לכן התחילו לבנות את היציע ממקום שהשוו אל הקרקע, וכאן השוו את הקרקע אחר הבנין ונתגלה היסוד שש אמות), ולא יקשה לך איך עלו על המסבה שהתחילה אחר היסוד שהיה גבוה שש אמות מן הקרקע. ? כי בצד מערב היה היסוד עודף על הקיר עד פתח היציע, ומן הפתח הלכו שם עד התחלת המסבה: 41:9: רוחב הקיר, כבר התבאר (פסוק ו’) שהצלעות היו צלע אל צלע, דהיינו שהיו נחלקות בארכם לשתי צלעות אחד לצד חוץ וא’ לצד ההיכל, והיה שם שני קירות, קיר של הצלע לצד חוץ וקיר המפסיק בין הצלעות בפנים, ועז”א שרוחב הקיר אשר לצלע אל החוץ היה חמש אמות, וכן היה רוחב הקיר אשר מונח בית צלעות ר”ל הקיר האמצעי שמונח באמצע הצלעות ומפסיק באורך ממזרח למערב בין הצלעות שלצד חוץ ובין צלעות שלצד פנים, ונכלל בזה ג”כ שכן היה רוחב הקירות המפסיקות בין החמש צלעות שכ”ז נכלל במ”ש אשר מונח בית צלעות אשר לבית שכל קירות המפסיקות בין הצלעות בין המפסיקות באורך ובין המפסיקות ברוחב הי’ עובים חמש אמות: 41:10: ובין הלשכות, הנה יתבאר היטב (בסי’ מ”ב) שקדשו עשרים אמה מן החצר החיצונה אצל החצר הפנימי מבחוץ שיהיו קדושים קדושת העזרה לאכול שם קדשי קדשים, ובאותם העשרים אמה עמדו לשכות (נגד כל אורך קיר החצר הפנימי שנמשך מאה אמה) והי’ רחבם מדרום לצפון עם קירותיהם עשרים אמה, (וכמו שיתבאר שם פסוק י”ג י”ד), וז”ש שבין הלשכות רוחב עשרים אמה סביב לבית ר”ל סביב לקיר המקיף את החצר הפנימי שהיו רחוקים עשרים אמה מן החצר הפנימי המקיף את הבית והגם שעתה מדבר מן התאים ואיך דלג לדבר מן הלשכות שעמדו בחצר החיצונה? מפני שדבר זה הוא הוצעה אל מה שיאמר בפסוק שאח”ז: 41:11: ופתח הצלע למונח, כבר התבאר שהצלעות היו צלע אל צלע, שהי’ בכל צד חמש צלעות קרובים אל הבית וה’ צלעות אל צד החוץ וקיר מפסיק ביניתים בארך, וכבר קרא לקיר הזה בשם מונח (כמ”ש בפסוק ט’) ואשר מונח בית צלעות, וכולל בשם מונח בין הקיר המפסיק בין הצלעות שאצל הבית לצלעות שלצד חוץ, בין החלל של הצלע החיצונה, ראה שפתח של הצלע שהיא הצלע שאצל הבית שקרוי בשם צלע סתם היתה פתוחה למונח, היינו אל הצלע שאצלו לצד חוץ, והי’ פתח אחד בצד צפון ופתח אחד בצד דרום, והנה לא באר באיזה מקום הי’ הפתח, וגם לא באר היכן הי’ פתח של התא החיצונה לצד חוץ, אולם נבין זה מעצמנו, שפתח זה היה בהכרח בצלע שנגד האולם במזרח, דתניא בזבחים (דף נ”ה ע”ב) ר’ יוסי בר’ יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות וגובהן שמונה כדי להכשיר העזרה כולה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים, ובית החליפות היה כנגד האולם, והי’ פתח פתוח שם מן האולם אל התא שאצלו, ומן התא אל המונח שהיא התא שלצד חוץ, ומן התא שלצד חוץ אל החוץ (שבמ”ש ופתח הצלע למונח נכלל ג”כ ששם היה גם הפתח שלצד חוץ, שבודאי היו הפתחים מכוונים, בשגם שי”ל שבמ”ש פתח הצלע נכלל גם הצלע שבצד חוץ ששני הצלעות היו פתוחים נגד המונח שהוא חלל הצלע החיצונה זה כנגד זה כדי שיכוין שם פתחיהם נגד פתח של הפשפש אל האולם) ובזה הוכשר כל המקום הפניו מן התאים עד קיר החצר הפנימי (שהיו י’ אמות) לשחיטת קדשים קלים דבעינן ושחטו פתח אהל מועד, (ואחר שבבנין השלישי לא מצאנו את הענין של בית החליפות שהי’ האולם עודף על רוחב ההיכל ט”ו אמה לכל צד, כי התאים היו מן כותל המערבי עד סוף כותל האולם ומן התאים אל קיר החצר הפנימי הי’ עשר אמות ריוח בשוה נגד האולם ונגד ההיכל, לא צריך למה שמתרץ שם עמ”ש והאיכא צדדים במעייל להו בקרן זוית), וממה שהקדים ואמר ובין הלשכות רוחב עשרים אמה שאין מקומו פה דהא הלשכות האלה עמדו בחצה החיצונה והוא עוסק עתה בחצה הפנימית, מבואר שגם פתח של הלשכות האלה שהיו פתוחים אל קיר החצר הפנימית (כמו שיתבאר בסי’ מ”ג) הי’ ג”כ מכוון נגד פשפש האולם ונגד פתח התא, עד שהי’ יכול לראות מן פתח הלשכה עד פתח האולם שכנגדן, ולכן הוכשרו אותם העשרים אמה שנתקדשו בקדושת עזרה לשחיטת קדשים קלים ואכילת קדשים קלים (שהגם שבמסקנא בזבחים דף נ”ו אמר דאכילה א”צ פתח אהל מועד, מ”מ אחר שבאר בסי’ מ”ג פי”ג שבלשכות האלה אכלו קדשי קדשים ה”ה ששחטו שם ק”ק שהיו שוים בזה, ולכן היו פתחיהם מכוונים זה כנגד זה עד פתח שנכנס אל האולם) לכן הקדים מספור הלשכות ר”ל שפתח הלשכות אל החצר הפנימי מכוון נגד פתח הצלע למונח, וזה הי’ בין בצד צפון ובין בצד דורם שגם בצד דרום היו לשכות העשרים (כמ”ש בסימן מ”ג פסוק י”ב י”ג) ורוחב מקום המנח חמש אמות, ר”ל רוחב החלל של התא החיצון הי’ חמש אמות, שכבר אמר (בפסוק ה’) שרוחב חלל צלע הפנימית היה ד’ אמות ועדיין לא באר רחב חלל צלע החיצונה שהוא מקום המונח (ר”ל שנתוסף והונח אל הבית כי הצלע הפנימית היה שייך אל הבית עצמו, שכן בצד המערב היה בחלל הקיר עצמו, אבל הצלע החיצון הונח ונתחבר אל הבית ולכן נקרא החלל הזה מקום המונח, וגם באשר הקיר שבין הצלעות נקרא בשם מונח (כנ”ל פסוק ט’) נקרא גם החלל שאצלו בשם מקום המונח), ומעתה נתפרש בפירוש רוחב התאים וכותליהן, שכותלי התאים היו כ”א חמש אמות, וחלל התא הפנימי נתפרש (בפסוק ה’) שהי’ ארבע אמות וחלל החיצון שהוא מקום המונח הי’ חמש אמות: 41:12: והבנין אשר אל פני הגזרה וכו’ וקיר הבנין, הנה בא פה שלשה שמות, גזרה, בנין, קיר הבנין, וכן אמר בפסוק שאחר זה והגזרה והבניה וקירותיה, שם גזרה מיוחד להאולם וההיכל וקדשי הקדשים עם קירותיהם סביב, שהיה רחבם מצפון לדרום ל”ב אמה (עשרים רוחב החלל וי”ב של שני הקירות) וארכם ממערב למזרח צ’ אמה (מן התחלת כותל המערבי של קדשי הקדשים עד סוף כותל האולם במזרח כמו שיתבאר) ונקרא בשם גזרה שהיה נגזר ומופרד בפ”ע בקדש, והיה גבוה מאד, משא”כ התאים שסביבם לא היו גבוהים רק ט”ו אמה, הבנין או הבניה, נקראו התאים שהתחברו אל הגזרה בצפון ובדרום, שהיו י”ט אמה בכל צד, (ששני קירות התאים עשר אמות, וחלל החיצון ה’ אמות וחלל התא הפנימי ד’ אמות כנ”ל פסוק הקודם הרי י”ט), ואח”כ היה קיר של החצר הפנימי שהיה רחוק עשר אמות מן התאים והיה רחבו חמש אמות, והם נקראים קירות הבנין, כמ”ש וקיר הבנין חמש אמות, ר”ל קיר החצר הפנימי המקיף את בנין התאים, והנה התאים נמשכו מן התחלת כותל מזרחי של האולם עד סוף כותל מערבי של קה”ק שהם תשעים אמה, ונגד כותל מערבי של קדשי קדשים היה תא אחד נמשך נגד הכותל לבד, שהוא אורך ל”ב אמה, ורחבו עשר אמות (דהיינו חמש אמות רוחב הקיר וחמש אמות רוחב חללו), ואורך חללו עשרים ושתים, (כי עשר אמות עלה לעובי הקיר מזה ומזה), ונשארו בצד מערב י”ט אמה מזה וי”ט אמה מזה פגומים, בלא בנין התאים, וחוץ מן הגזרה והבניה הנזכר היה מקיף קיר החצר הפנימי שסובב את האולם וההיכל וקדשי הקדשים והיה מאה על מאה מרובע מכל צד עם עובי הקירות, והיה באופן זה, שבצד מזרח נמשך עם כותל האולם ברוחב מאה אמה, ובצד מערב התחבר עם כותל התא שהיה אחורי בית הכפורת, וכ”ז נקרא בשם קיר הבנין כנ”ל ועפ”ז נבא אל הביאור, הנה מדד בכאן שש מדידות, (מדידה א’) הבנין אשר על פני הגזרה מצד מערב נגד כותל מערבי של קדשי הקדשים, והיה רחב שבעים אמה, כי הגזרה שהוא רוחב הבית וכותליו הם ל”ב אמות, והתאים (שנמשכו עד סוף עובי כותל מערבי) י”ט אמה מזה וי”ט אמה מזה, סך הכל שבעים אמה וקיר הבנין הוא קיר החצר הפנימי (שהקיף את כלל הבנין מאה אמה מרובעים סביב כנ”ל) היה רחבו חמש אמות, והיה סביב סביב בכל ד’ רוחות (מדידה שניה) וארכו תשעים אמה אורך הבנין של פני הגזרה ממזרח למערב תשעים אמה כי התאים נמשכו מהתחלת כותל האולם עד סוף כותל המערבי שהם צ’ אמה, (כי צד כותל מערבי של קדשי הקדשים שש, וחללו עשרים כותל שבין קדשי הקדשים להיכל שתים, וחלל ההיכל ארבעים, כותל ההיכל שש, וחלל האולם אחת עשרה, וכותלו חמש, סך הכל תשעים): 41:13: ומדד את הבית, (מדידה שלישית), אחר שמדד אורך הבנין שעל פני הגזרה היינו אורך התאים שבשני צדדי הבית והיו רק תשעים, מדד את ארך הבית עצמו ממזרח למערב, והיה מאה אמה, כי נגד הבית עצמו נמשכו עוד עשר אמות אחורי כותל המערבי שהוא התא שהיה ארכו ל”ב אמות ברוחב הבית עם קירותיו ורחבו עשר (קיר ה’ וחלל ה’ כנ”ל) (מדידה רביעית) והגזרה אחר שתחלה לא מדד ברוחב רק הגזרה והבניה והיה רק ע’ אמה, מדד עתה את הגזרה והבניה שהם התאים, בצירוף קירותיה שני קירות של החצר הפנימי שהיו רחוקים עשר אמות מן התאים וחמש אמות רוחב הקיר הרי ט”ו אמות מצד זה וט”ו אמות מזה נוסף על השבעים אמה, והיו מאה אמה ומדידה זאת מדד בצד מערב מצפון לדרום ולכן קראו בשם ארך, אחר שמדידה זאת לא יכול למדוד רק בשטח שמן נגד כותל קדשי הקדשים עד למזרח, לא בשטח שמן כותל מערבי למערב ששם לא היו התאים בצד צפון ודרום, וא”כ מדידה זו לא עלתה רק במשך תשעים אמה, ממילא המדידה מצפון לדרום שעלתה מאה נקראת בשם ארך נגד שטח מן מזרח למערב שהוא רק תשעים שבו הבנין של התאים, והוא הרוחב: 41:14: ורחב (מדידה חמישית) עתה התכוון למדוד באופן שימצא חשבון מאה אמה גם ממזרח למערב גם כשימשוך קו המידה בצדדי הבית נגד התאים, שתחלה לא מדד רק תשעים, ומדד תחלה רחב פני הבית הפנים הוא צד המזרח (והמערב נקרא אחור), ומדד מדרום לצפון בצד המזרח מן קיר החצר הפנימי שבקצה דרום אל הקיר שכנגדו בקצה צפון, (וקראו עתה בשם רוחב שאחר שעתה ימצא מאה אמה גם ממזרח למערב כמ”ש בפסוק שאחר זה אם כן מדרום לצפון הוא הרוחב נגד ממזרח למערב) והודיע לנו שגם בצדדי האולם היו התאים והיה שם החשבון מאה אמה: 41:15: ומדד, (מדידה ששית) עתה משך קו המדה ממזרח למערב ומדד ארך הבנין שאל פני הגזרה היינו התאים שנקראים בנין כנ”ל שתחלה לא מצא שם רק מדה של תשעים אמה, כי לא מדד רק עד כלות התאים, אבל עתה מדד גם אשר על אחריה ואתיקיהא מפו ומפו כי יתבאר (בסי’ מ”ג) פי’ שם אתיק שהוא בנין הנעשה בגובה ע”ג עמודים, או שמניחים קורות על גגות שני בנינים שעומדים אחד נגד חברו ומניחים קורות מזו לזו ועליו בונים בנין בגובה, ומבואר פה שבצד המערב היו נמצאים אתיקים, ר”ל כי אחר שהיה מקום פנוי מן התא שעמד אחורי כותל המערבי עד קיר החצר הפנימי, שהיו ביניהם ריוח כ”ט אמה, כי תאי הצפון והדרום נחסרו שם כנ”ל משכו קורות מן גג התא שאחורי בית קדשי הקדשים עד קיר החצר הפנימי שכנגדו או מן קיר המערבי של החצר הפנימי אל גגות התאים הצפוניים והדרומיים ובנו עליה בגובה בנין שנקרא אתיק ובזה נתמלא הבנין למעלה תחת שהיה פנוי למטה, ובהשקף זה משך קו המדה מן כותל המזרחי דרך הבנין, שהם התאים ההולכים ממזרח למערב, עד אשר על אחריה מה שאחרי התאים שהוא בצד מערב ששם כלה הבנין שהוא התאים, אבל שם נמצא אתיקיה מפה ומפה, ר”ל האתיקים שבצד צפון ובצד דרום, ובזה היה גם שם החשבון מאה אמה בכל ההמשך שממזרח למערב כי נגד הבנין שהם התאים היו המאה אמה עם האתיקים שהיו עד סוף המאה אמה, ונגד ההיכל עצמו היה ההיכל הפנימי ואולמי החצר ר”ל קדש הקדשים עם האולם שלו, דהיינו התא שאחורי כותל קדשי הקדשים שהיה עשר אמות, והיה עמו ג”כ מאה אמה, ובחשבון זה מצא מאה אמה מכל צד: 41:16: הספים, הנה על בנין של האבנים חפו נסרים של עץ סביב מבפנים כדי לטוח עליו זהב, שא”א לחפות זהב על האבנים כמו שכן היה במקדש של שלמה שתחלה בנה בנין אבנים ואח”כ בנה על האבנים ציפוי צלעות עץ סביב מבפנים ואח”כ צפה זהב על העץ ובמראה שהראו ליחזקאל לא הראהו עדיין חיפוי של הזהב, רק הראהו חיפוי של העץ על האבנים שזה הכנה אל חיפוי הזהב, כאילו ראה שהבית עומד בנוי מאבנים, וחפוי בעצים, ועוד לא נשלם כולו כי עדיין לא טחו אותו בזהב כי עדיין עוסקים בבנינו, והנה על הקירות כסו בצלעות ונסרים רחבים של עץ, אבל אצל הספים וכן אצל החלונות האטומות וכן אצל האתיקים לא היה אפשר לכסות בנסרים רחבים, ששם הבנין נכנס ויוצא מרובע מעוגל ומשולש, וכן האתיקים שהם בנוים על עמודים עגולים מאבנים (כמו שיתבאר ענינם בסי’ מ”ג) א”א לכסות עליהם בנסרים ראה שסביב לשלשת אלה היה נגד הסף שלהם שחיף עץ, היינו חתיכות עצים דקים כמו סעיפים וענפים דבוקים, לפי מדת החלונות ששם בנין נכנס ויוצא ואינו שוה אבל מהארץ עד החלונות, ר”ל עד גובה החלונות, והחלונות ר”ל בין חלון לחלון, היו מכוסות בעצים רחבים, כי השחיף עץ לא כסה את כל האבנים רק היה מפוצל לסעיפים במקום שרצו לטוח בזהב וביניהם היה האבנים נראות: 41:17: על מעל לפתח, ר”ל וכן כסו עצים רחבים על הקיר אשר מעל לפתח עד התקרה, וזה היה עד הבית הפנימי ולחוץ, ר”ל בבית הפנימי ובעזרה החיצונה, היה מכוסה בעצים להיות מוכן לטוח שם בזהב, ואת כל הקיר חוץ מזה ראה שבכל הקיר בין בבית הפנימי ובין בעזרה החיצונה, היה מדות, ר”ל שראה שעל העצים של כיסוי הקירות נרשמו מדות ומדידות, שהבונה מדד שם ורשם במדה אל הפתוחים שעתיד לעשות שם בזהב, משולשים מרובעים ועגולים ושטוחים אחרים שהכין במדה על העץ, במדות שונות לפי חכמת הציור: 41:18: ועשוי, גם ראה שנעשה על העץ בולטים כרובים ותמרות שעליהם ירקע פחי הזהב, כמ”ש (במ”א ו’ ל”ב) וירד על הכרובים ועל התמורות את הזהב ותמרה, והיה מסודר תמורה בין שני כרובים, וכל כרוב היה לו שני פנים ומפרש ופני אדם שכל כרוב היה לו פני אדם מצד זה ופני כפני מצד זה, והפנים פונים אל התמורה, עד שפני אדם ופני אריה שהיו במרכבה אל הימין לארבעתם פניהם איש אל אחיו, והוחקו בקיר מול התמורה שמרמז על האמצע, וזה היה עשוי אל כל הבית, ומפרש מהארץ, שהכרובים והתמרות כבר היו עשוים ונגמרים מהארץ עד מעל לפתח, כי ראה כאילו עוסקים עדיין במלאכה ולא נגמרו עדיין כל הציורים שעתידים לעשות, כי מיתר הציורים לא ראה רק מדות (כמ”ש פסוק י”ז) שמדדו שטחם וכמותם ועדן לא נעשו, רק הכרובים והתמורים כבר נעשו, וגם הם לא נגמרו בכל גובה הבית רק עד מעל הפתח, כי על מעל לפתח היה מדות (כמ”ש בפסוק י”ז) ר”ל למעלה משטח של הפתח, היינו עד תקרה לא היו עשויים עדיין וגם כבר היו עשויים על קיר ההיכל, שבהיכל כבר נגמרו הכרובים בכל הקיר: 41:21: היכל מזוזת רבעה, ר”ל שהיה בכל פתח ד’ מזוזות כי היה לו שתי דלתות, והיו שתי מזוזות מכל צד, ועיין במלכים פירוש אחר שבהיכל היה הדלת הרביעית שיש בה מזוזה כי עד ההיכל היה החצר החיצונה, החצר הפנימי, האולם, ופתח ההיכל הי’ הפתח הרביעית, והדביר הי’ המזוזה החמישית ועז”א במלכים שם שהדביר מזוזה חמישית, ופני הקדש המראה כמראה ר”ל כשהסתכל בפני הקדש נעשו לו כמראה ואספקלריא שיתראו בו הצורות שנגדו במראות הצובאות, ובמראה ואספקלריא הזאת ראה כמראה ר”ל כמראה המרכבה, כי המחזה שהוליכה אותו לא”י היה במראה המרכבה כמ”ש (מ’ ב’) במראות אלהים הביאני, (וכן אמר בס’ מ”ג ג’), וראה כי מראות המרכבה שראה במחזה התרשמו בפני הקדש עד שנראה שם המראה האלהית כאילו רואה במראה ואספקלריא: 41:22: המזבח עץ, הראהו את מזבח הפנימי שנעשה מעץ, כי גם מזבח של משה היה מעץ וצפהו זהב וליחזקאל לא הראהו ציפוי הזהב בשום דבר ולא ראה רק העץ שהוא עתיד לקבל הציפוי, וראה שהוא גבוה שלש וארכו אמתים ומסתמא גם רחבו כן דבעינן רבוע ויהיה לעתיד גדול הרבה משל משה, ומקצעותיו לו, כי במזבח של ן משה חשב גגו קירותיו קרנותיו מקצעות הם הקרנות וארכו, הוא הגג ששם מודדים האורך, וקירותיו, הם הקירות ששם מודדים הגובה, כל אלה היו של עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה’, כי מן כלי המקדש לא הראהו רק המזבח, ולא הראהו השולחן והמנורה מפני שלא הראהו רק דבר שבטל בימי החרבן ויחזור לעתיד שהוא המזבח, שרק אז יחפוץ זבחי צדק לא בשמן החורבן אבל המנורה שמורה על אור ה’, והשולחן שמורה על שפע המזון שיוצא מאתו לא בטלו גם בזה”ז וכבר ראה אחרון הנביאים מנורת זהב כולה וגולה על ראשה שהוא אור ה’ השופע תמיד על שבעת קני האצילות כמש”פ שם, וז”ש שהשולחן שלא הראהו במקדש מפני שהוא עומד לפני ה’ גם בזמן החורבן, וכל בני בשר על שולחן המלך תמיד הם אוכלים ומטובו ישבעו, וע”כ לא נמצא בין הכלים הגנוזים במקדש לעתיד, כי עומד הוא למעלה והודיע בזה ששיעור השלחן ומדתו יהיה כמדת המזבח, גם אמר לו ע”מ שהמזבח עץ בלתי מצופה ואינו ראוי להבעיר עליו קטורת סמים מפני שהוא במקום השולחן של עץ אשר לחם פנים לפניו תמיד: 41:23: ושתים דלתות, לפתח של ההיכל וכן לפתח של קדש הקדשים היה להם שתים דלתות, דלת אחת מבפנים ודלת אחת בחוץ: 41:24: ושתים דלתות לדלתות, ולכל דלת מן השתי דלתות היו להם שתי דלתות כ”א בת חמש אמות, שתים מוסבות דלתות, וכל דלת מן השתי דלתות שמבפנים ושבחוץ היתה מורכבת משתי חוליות עד שתוכל להקפל לשנים, כי הדלתות החיצונות נפתחו לפנים ודלתות הפנימיות נפתחו לחוץ, שניהם נפתחים אל חלל הפתח, שכל החלל היה רק שש אמות, ולכן היו נקפלות כל אחד לשנים, ועי”ז יכלו לעמוד כשנפתחות זה אצל זה, וזה כדעת ר”י בתמיד, הגם שהרמב”ם פסק כחכמים, בבית שלעתיד יהיה כרבי יהודה שכן פשטות הכתוב, כי גם לרבי יהודה לא היה בבית שני ממש כמו שיהיה בבית הג’, שבבית שני היו הדלתות כנוסות חצי אמה תוך עובי הפתח כמו שמוכרח במשנה ובבית השלישי יעמדו בתחלת הפתח (כמו שנראה ממ”ש בפסוק א’ רוחב האהל עיי”ש), והיה הקיפול אחר ג’ אמות של הפתח נכפלו השתי אמות על הג’, ובזה היו מכסים עובי הפתח, ור”י לא הוציא מהכתוב רק שהיו נקפלות לא שהיו דומים בכל דבר כי בית הג’ יהיה משונה מבית הב’: 41:25: ועשויה אליהן, ראה שאליהן ומפרש אל דלתות ההיכל, (כי מ”ש בפ’ הקודם ושתים דלתות לדלתות אינו מוסב להיכל ולקדש, כי זה לא היה רק בהיכל לבד, כי פתח קה”ק היה רחבו רק שתי אמות, ולכן אמר שמ”ש שתים דלתות ומ”ש ועשויה אליהן, הוא רק אל דלתות ההיכל) היו עשוים כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות תמורה בין כרוב לכרוב ושתים פנים וכו’ (כנ”ל פסוק י”ח י”ט) ועב עץ אל פני האולם ר”ל הגם שלא היה לאולם משקוף מלמעלה היה על הפתח עצים עבים כמין תקרה כמ”ש (פ”ג דמדות מ”ז) חמש אמלתראות של מילין היו ע”ג פתחו של אולם וכו’ נמצא העליונה שלשים אמה, ואמלתראות הללו היו בולטים על הפתח מבחוץ: 41:26: וחלונים אטמות, חוץ ממה שראה חלונות בהיכל עצמו כמ”ש בפסוק ט”ז (שחלונות ההיכל בודאי היו למעלה מחמש עשרה אמה שעד ט”ו אמה הקיפו התאים את ההיכל), ראה שהיו חלונות אטומות (ומשני צדי כל חלון היו תמרים לנוי) אל כתפות האולם שבצדי הפתח משני צדדי פתח האולם במזרח, וכן היו חלונות אל צלעות הבית דהיינו התאים שסביב הבית מכל צד, וכן היו חלונות אל העבים, היינו למעלה קרוב אל התקרה ששם היו מניחים עצים עבים היו ג”כ חלונות אטומות חוץ מחלונות שהיו באמצע ההיכל והיו חלונות ע”ג חלונות: 42:1: ויוציאני אל חצר החיצונה למען תשכיל פי’ הכתובים אשר נעלם ענינם מאת כל המפרשים צריך אני להעביר לפניך היטב תוכן החצר החיצונה ומעמדו ומדותיו וכל פרטיו, חלל החצר החיצונה מצפון לדרום מבואר שהיה שכ”ו אמה, כי מבואר למעלה (מ’ י”ט כ”ג) שמדד מקיר החצר החיצונה עד קיר החצר הפנימי לצפון ולדרום מאה אמה בכל צד, הרי מאתים אמה, וחלל החצר הפנימי מאה (כמש”ש פסוק מ”ז), ושני קירותיו היו כ”ו אמה (כמש”ש פסוק ו’ שכל קיר היה י”ג אמה), ס”ה שכ”ו אמה. ומוכרח אצלי שכן היה ג”כ אורך חללו ממזרח למערב. והא לך פרטיו, מאה אמה מדד מקיר המזרחי של חצר החיצונה עד קיר מזרחי של חצר הפנימי, שלש עשרה אמה עובי קיר המזרחי של חצר הפנימי מאה אמה חלל חצר הפנימי ממזרח למערב עד האולם, מאה אמה מן כותל האולם עד סוף תא המערבי שאחורי בית הכפורת שהיה מתאחד עם קיר חצר הפנימי המערבי (כנ”ל מ”א) הרי ס”ה שי”ג אמה. נשארו עוד י”ג אמה פנויים במערב בין אחורי קיר תא המערבי וקיר החצר הפנימי שנמשכו בשוה עד קיר המערבי של החצר החיצונה, שבבית שני היו י”א אמה אחורי בית הכפורת ובבית שלישי שיבנה ב”ב יהיו י”ג אמה, הרי ס”ה שכ”ו אמה, והנה החלל שמן קיר החצר החיצוני עד קיר החצר הפנימי שהוא עזרת ישראל כבר התבאר שהיה מאה אמה כמ”ש וימד משער אל שער מאה אמה, אמנם החלל שהיה מן קיר החצר החיצוני עד קיר החצר הפנימי שנגד האולם וההיכל מתרחב י”ג אמה יותר והיה קי”ג אמה, כי מאה אמה של עזרת ישראל היה חוץ מן הקירות אבל מאה אמה שהיה לחצר הפנימי שנגד האולם וההיכל שמדד מצפון לדרום מאה אמה כמ”ש (סי’ מ”א פי”ג) הי’ עם הקירות של חצר הפנימי, וא”כ חצר הפנימי שנגד האולם וההיכל היה משוך לפנים מחצר הפנימי שקודם לו שנקרא בשם עזרת ישראל כפי עובי כותל עזרת ישראל שהיה י”ג אמה שנחשב שם חוץ מן החשבון של מאה, ואצל י”ג אמה של עובי חומת עזרת ישראל לפנים התחיל קיר חצר הפנימי שנגד ההיכל והאולם שהיו עוביו ה’ אמות וא”כ הלא נתרחב חלל החצר החיצונה שם י”ג אמה והיה קי”ג אמה ברוחב, וקי”ג אמה באורך מן נגד התחלת כותל האולם עד סופו שהלך י”ג אמה אחורי בית הכפורת כנ”ל. ועתה אבאר לך הבנינים שהיו בחצר החיצונה הזה בקי”ג אמות של חללו, כבר אמר בסי’ מ”א (פסוק י’) ובין הלשכות רוחב עשרי אמה סביב לבית שעד עשרים אמה חוץ מקיר של חצר הפנימי, עמדו לשכות שהיו פתחיהם פתוחים אל קיר החצר הפנימי ונתקדשו בקדושת עזרה לאכול שם קדשי קדשים (כמ”ש לקמן בפסוק י”ג) ונקראו בשם לשכות העשרים מפני שרחבם עם קירותיהם היה עשרים אמה, ובארכם נמשכו בכל המאה אמה של קיר החצר הפנימי ופתחיהם פתוחות בקיר החצר הפנימי, רק אמה אחת היה פתוח באחוריהם אל צד החצר החיצונה שדרך אמה הזאת, היו יכולים לצאת מן הלשכות אל החצר החיצונה (כמ”ש בפ”ד דרך אמה אחת) ונגד לשכות העשרים עמדו בחצר החיצונה לשכות המאה לשכות שארכם מאה אמה ורחבם חמשים אמה ודרך עשר אמות יש בין לשכות העשרים לבין לשכות המאה בצד האחר של לשכות המאה שהוא אצל קיר החצר החיצונה עמדה רצפה ועליה לשכות כמו הרצפה והלשכות שהיו בחצר החיצונה שנגד עזרת ישראל שנתבאר (בסי’ מ’ פסוק י”ח), (ששם באר שהרצפה היתה אל כתף השערים הרצפה התחתונה, שבא להוציא הרצפה העליונה שהיא הרצפה שנמצא אצל קיר החיצונה במעלה ההר נגד ההיכל והאולם, ששם לא היה הרצפה אל כתף השערים כי היתה נגד כל הקיר) ושם בארתי שהלשכות האלה היה רחבם ד’ אמות והיו משולשים זה ע”ג זה, וכן לשכות המאה שעמדה נגד הרצפה, ולשכת העשרים שעמדה בצד האחר אצל קיר החצר הפנימי היו ג”כ משולשים כמו שיתבאר בפסוק ו’, וכבר בארתי שחלל החצר החיצונה נגד ההיכל והאולם היו מדרום לצפון קי”ג אמה, והיו שם עשרים אמה לשכות העשרים, ודרך עשר אמות בין לשכות העשרים ובין לשכת המאה, וחמשים אמה של רוחב לשכות המאה, הרי שמונים אמה, נשאר מן לשכת המאה עד קיר החצר החיצונה עוד ל”ג אמה, (כי רוחב חללו קי”ג אמה כנ”ל) ומבואר לקמן (בסי’ מ”ו) שבארבעת מקצועות החצר החיצונה היו חצרות קטרות שהיו ארכם ארבעים ורחבם שלשים, א”כ בארבעים אמה הראשונים של קיר החצר החיצוני לצד המערב היו החצר קטרות, י”ג אמה נגד החלל שבין קיר החצר הפנימי וקיר החיצוני אחורי בית הכפורת, וכ”ז אמר נגד לשכת המאה, והיה בינם לבין לשכת המאה הפסק ג’ אמות, ואחר החצר קטרות התחילה הרצפה והלשכות שעליה בקיר החצר החיצונה, שהיו רחבם ד’ אמות, והיה הפסק בינם ובין לשכת המאה כ”ט אמה, לכל היותר, כי יוכל להיות שהלשכות שעל הרצפה שאצל קיר החצר החיצונה של צד מערב היו רחבים יותר מן הרצפה והלשכות שבצד מזרח כמו שהיו משונים בארכם ואז היה ההפסק ביניהם פחות מכ”ט אמה. עוד תדע כי בשני הצדדים שעמדו לשכות המאה נגד הרצפה מצד זה, וכן בשני הצדדים שעמדו לשכת המאה נגד לשכת העשרים לצד זה, עמדו אתיקים בצד המזרח ובצד המערב, שכבר רמזנו גדר שם אתיק שהוא בנין העשוי בגובה, ששם היו עומדים וצופים למרחוק, והיה דרכם לבנותה בין שני בתים שעומדים זה כנגד זה, היו ממשיכים קורות בפנים הבתים מגג בית זה לגג השני שכנגדו, ועל התקרה הזו בנו את האתיק שהיה מחבר שני הבתים בקציהם ע”י הקורות שהונחו מזה לזה, ומן האתיק שהיה בעליה בפנות גג הבתים היו צופים מזה לזה על כל סביבם, (ולפעמים היו בונים האתיק בחצר ע”ג עמודים) והאתיקים האלה היו משולשים זע”ג זה, ויתבאר ענינם בפרטות בפסוק ה’ ו’, וע”פ הקדמות אלה תבין פסוקי א’ ב’ ג’ ד’, ויוציאני אל החצר החיצונה שיצא מן החצר הפנימי שהיה שם אל החצר החיצונה שנגד האולם וההיכל, הדרך דרך הצפון רצה לומר שלא הוציאו אל החצר החיצונה שבצד דרום רק אל צד צפון, ויבאיני אל הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר נגד הבנין, הוא לשכות העשרים שהיו סמוכים ופתוחים לקיר החצר הפנימי שנגד הגזרה והבנין (ר”ל התאים וההיכל) (ומה שלא אמר אשר נגד קיר החצר הפנימי, שהוא לפני הגזרה והבנין ? וכן מה שאמה לשכה בלשון יחיד והם היו לשכות הרבה. ? בא ללמד שהוציאו אל הלשכה האחת שעמדה בצד מזרח שהיה פתחה מכוון נגד האולם, שכבר בארתי (מ”א י”א) שבצד מזרח היה פתח לאולם פתוח אל התאים, וכן היה מכוון נגדו פתח התאים זה כנגד זה, ונגד הפתח הזה היה מכוון בקיר החצר הפנימי פתח הלשכה של לשכת הכ’ שעמדה בצד מזרח שעמדה נגד האולם, עד שהעומד בלשכה הזאת היה רואה משם פתחו של אולם, וקורא אני בה ושחטו פתח א”מ לענין שיכול לשחוט שם קדשים קלים, והוציאו דרך פתח הזה אל הלשכה הזאת לכן אמר נגד הגזרה כי פתח לשכה זו מכוון נגד פתח הגזרה שהוא האולם ופתח הבנין שהוא התאים שאצלו), אל הצפון ר”ל ומן לשכה הזאת הוציאו דרך פתח החצר שהיה באחורי הלשכה הזאת ברוחב אמה אחת אל החצר החיצונה אל צפון: 42:2: אל פני אורך ומשם נכנס אל לשכת המאה, שגם לשכת המאה היתה פתוחה שם בדרום והיה רוחב הפתח אמה אחת מגביל נגד המקום שיצא משם מלשכת העשרים דרך האמה הפתוחה, ועקר פתחה היה לצפון שמשם יוצא מן לשכת המאה לצד צפון נגד הרצפה, והפתחים היו קרובים לצד מזרח, וז”ש אל פני אורך, שהפנים הוא תמיד צד המזרח ששם מתחיל ארך אמות המאה, ושם היה הפתח של אמה אחת של לשכת אמות המאה בצד דרום ונגדו הפתח העקרי בצד צפון ונכנס בפתח אמה אחת הדרומי ועבר רוחב הלשכה אל פתח הצפון, כי בצפון היה עקר הפתח, והרוחב של לשכה הזאת הוא חמשים אמה מדרום לצפון וכשעבר הרוחב הזה בא דרך פתח הצפון נגד הרצפה אשר לחצר החיצונה: 42:3: נגד העשרים וכו’ אתיק אל פני אתיק, עתה מצא שיש שם ארבעה אתקים, שכבר בארתי שבנין אתיק הוא הנעשה בין שני בתים שעומדים זה כנגד זה מניחים קורות בפנות הבית מגג בית זה לגג הבית שכנגדו ועל הרצפה של הקורות האלה בונים בנין בגובה, שמוקף בחלונות סביב שהעולה שם רואה משם למרחוק על כל סביביו, ובנין זה מחבר למעלה שני הבתים, וראה שם ארבעה אתיקים, שני אתיקים היו נגד העשרים אשר לחצר הפנימי, שהניחו קורות מן גג לשכות המאה אל גג לשכת העשרים שהיו מכוונים זה כנגד זה בצד דרום של לשכת המאה, וביניהם עשר אמות כנ”ל, ונבנה אתיק אחד בפנות המזרח ואתיק אחד בפנות המערב, וז”ש שנגד העשרים אשר לחצר הפנימי (ר”ל מן לשכת המאה נגד לשכת העשרים אשר הם פתוחים ושייכים בקדושתם לחצר הפנימי), היה אתיק אל פני אתיק, ר”ל אתיק במזרח מכוון אל אתיק שכנגדו במערב וכן היו שני אתיקים נגד הרצפה, שהמשיכו קורות מן גג לשכת המאה אל גג לשכות הרצפה שבצד קיר החצר החיצוני, בשני הצדדים שהתחילו הלשכות שעל הרצפה, ובנו אתיק א’ במזרח ואתיק א’ במערב, ולכן היה גם נגד הרצפה אשר לחצר החיצונה ג”כ אתיק אל פני אתיק, ואתיקים אלה היו בשלשים ר”ל כל אתיק היה שלשה, א’ ע”ג חברו תחתיים שניים ושלישים, וזה יתבאר עוד בפסוק ה’ ו’: 42:4: ולפני הלשכות, עתה ברר כמה היה הפסק בין לשכות המאה ובין לשכת העשרים שכנגדו, אמר שלפני לשכות המאה היה מהלך עשר אמות רחב אל הפנימית, היינו אל לשכת העשרים שהיה פתחם לצד פנים לדרום, ובאר עוד באיזה פתח נכנס מן לשכת העשרים אל לשכת המאה (אחר שפתח לשכת העשרים העקרי היה לדרום, ופתח לשכת המאה היה לצפון?) אמר שנכנס דרך אמה אחת, שהיה פתח צר מחזיק אמה ברוחב, פתוח בלשכות העשרים נגד לשכת המאה לצפון, ובלשכת המאה נגד לשכת העשרים לדרום שדרך שם יצא מלשכת העשרים ונכנס ללשכת המאה, ופתחיהם לצפון ר”ל ועיקר הפתח של לשכת המאה היה לצפון אל צד הרצפה, כי בצד דרום לא מקרי פתח כיון שלא היה רחב רק אמה: 42:5: והלשכות העליונות קצרות, כבר בארנו שמן גג לשכת המאה נמשכו קירות בצד צפון אל גג לשכת הרצפה, ובצד דרום אל גג לשכת העשרים, בשני הצדדים בצד מזרח ובצד מערב, שעליהם בנו אתיקים (כנ”ל פסוק ג’) ושם באר שהאתיקים היו משולשים שלש זה ע”ג זה בגובה, ומבואר כאן שגם הלשכות שעל גגיהם נבנו האתיקים היו ג”כ משולשות כמ”ש (בפסוק ו’) כי משולשות הנה, ר”ל שהיו הלשכות שלש זו ע”ג זו בגובה, בין לשכת העשרים בין לשכת המאה, בין לשכת הרצפה, ועל גגי הלשכות הונחו הקורות שהיה רצפה להאתיקים, (כי האתיקים האלה לא הונחו ע”ג עמודים שכבר בארתי שהיו בונים לפעמים אתיקים בחצר ע”ג עמודים עומדים בגובה ומניחים קורות מעמוד לעמוד ועליהם מניחים רצפת האתיק, אבל פה הונחו הקורות על הקירות של הלשכות מצד זה ומצד זה), ולפ”ז היה מוכרח לקצר קיר הלשכה האמצעית מן קיר הלשכה התחתונה כדי שישאר שם מקום להניח עליו רצפת האתיק התחתון, למשל אם היו קירות הלשכה התחתונה ב’ אמות עשו קירות הלשכות האמצעית רק אמה ומחצה ונשאר חצי אמה פנוי מכאן ומכאן שעליהם הניחו קורות רצפת האתיק הראשון, וכן היו מוכרחים לקצר קירות הלשכות העליונות עוד חצי אמה מכל צד שיונחו עליהם הקורות שיהיו רצפה להאתיק האמצעי, והיה עובי חומת הלשכות העליונה רק אמה אחת, והקורות שהיו רצפה לאתיק העליון הונחו על גגות הלשכה העליונה כי אתיק השלישי עלה בגובה על גג העליון של הלשכות, וז”ש והלשכות העליונות קצרות, שיערו הכתוב וסדרו, והלשכות העליונות קצרות בנין מהתחתונות ומהתיכונות כי יוכלו אתיקים מהנה, ר”ל שהבנין (ר”ל הקירות שבם נבנו הלשכות) של הלשכות העליונות היו קצרות מהבנין (היינו מהקירות) של לשכות התחתונות והתירונות, על ידי שהעתיקים אכלו ולקחו מן הבנין, שהבנין נתמעט מבחוץ להניח עליו ראשי קורות רצפת האתיקים, ועי”ז נתרחבו האתיקים כי כשיעור שנכנס בעובי החומה של הלשכות נתרחבו האתיקים, ועז”א שהם אכלו מהם, ודייק לומר קצרות בנין, שרק הבנין שהוא רוחב החומה נתקצרה בעוביה אבל הלשכה בעצמה בפנים לא נתקצרה עי”ז (וזה מובן ממילא שכמו שבנין הלשכות העליונות נתקצר מן התיכונות, שה”ה שבנין הלשכות התיכונות נתקצר מן בנין התחתונות, רק שדבר זה אינו חידוש ועיקר החידוש הוא שגם העליונות נתקצר בנינם, הגם שבעליונות היה יכול לבנות באופן שלא יתקצר הבנין, והוא שלא יניח ראשי קורות האתיק האמצעי מצפון לדרום על קירות הלשכות רק יניח אותם ממזרח למערב על קירות האתיק עצמו מקיר המערבי לקיר המזרחי, ולכן הודיעני שגם האתיק השני הניח ראשי קורות על קירות הלשכות, שבזה הבנין חזק יותר, ועי”ז נתקצרו גם קירות הלשכות העליונות, וכ”ש קירות הלשכות התיכונות שלא היה אפשר להניח הקורות רק על קירות הלשכות): 42:6: כי משולשת הנה, באר את הדבר, מפני שהאתיקים וכן הלשכות היו משולשות, ולכן היו בהם תחתונות ותיכונות ועליונות, ואין להם עמודים כעמודי החצרות באר הטעם שהוצרך להניח את הקורות על הקירות של הלשכות ולמה לא הניח קורות רצפת האתיקים על עמודים כדרך הרגיל באתיקים שבונים בחצרות שמעמידים עמודים וממשיכים קורות מעמוד לעמוד כנ”ל, עז”א שלא רצה להעמיד עמודים לצורך האתיקים, מפני שהעמודים ימעטו את רוחב הדרך שבין הלשכות, על כן נאצל מהתחתונות ומהתיכונות מהארץ ר”ל לכן נאצל ונגרע בכל פעם מן בנין הלשכה אל האתיק, ונלקח אליהם מן גג הלשכות התחתונות ומן גג הלשכות התיכונות, מהארץ שלהם היינו מהרצפה של האתיק התחתון, וגג הלשכה התיכונה היא הארץ והרצפה של האתיק התיכון, ונאצל מהארץ מן הלשכה אל האתיק, שעליו הונחו קורות האתיקים: 42:7: וגדר אשר לחוץ, להבין הפסוקים האלה צריך להקדים לך עוד הקדמה אחת, כבר התבאר שעשרים אמה חוץ לקיר החצר הפנימי שנגד ההיכל והאולם נתקדשו בקדושת העזרה, ושם עמדו לשכות העשרים המקודשות, וזה נמשך בארץ מאה אמה, של משך האולם וההיכל וקה”ק, הנה גם חוץ לקיר של עזרת ישראל נתקדשו ג”כ עשרים אמה שיהיה קדושתם כקדושת עזרה לשחוט ולאכול שם קה”ק (בין צד צפון ובין צד דרום), דהא האולם שעמד בפתח שער הצפוני של עזרת ישראל ושם היה משוך מן התאים ולחוץ, (כמ”ש מ’ כ”ח כ”ט), היה רחוק מן השער י”ח אמה, (י”ב אמה רוחב התאים (כנ”ל מ”ג י”ג) ושש אמות משך האולם (כנ”ל מ’ ח’) וכבר כתבתי (מ’ ל”ח) שגם שתי אמות לפני האולם היו קדושים, הרי כ’ אמה, רק שבעשרים אמה שנתקדשו נגד קיר החצר הפנימי שנגד הבנין והגזרה עמדו לשכות העשרים כנ”ל, אבל בעשרים אמה שנתקדשו נגד קיר חצר הפנימי של עזרת ישראל שם לא היו לשכות מקודשות דהא שם עמדו תאי השער שנמשכו באורך עד ארבעים אמה מן השער (כנ”ל מ’ ט”ו), וכדי שיהיה שם הבדל והפרש בין המקודש להבלתי מקודש עשו שם גדר שנקרא לקמן (פסוק י”ב) בשם גדרת הגינה כי גדר זה היה מגין בפני הקדשים שלא יפסלו ביוצא, שעד הגדר היה קדוש וחוץ מן הגדר בלתי קדוש, וגדר זה נמשך חמשים אמה, שהוא מן חצי השער הצפוני של עזרת ישראל עד סוף עזרת ישראל נגד התחלת כותל האולם, וכמו שבחצר שלפני הבינן והגזרה עמדו לשכות המאה שרחבם חמישם אמה לפני לשכת העשרים המקודשים, והיה דרך עשר אמה בין לשכות העשרים המקודשות, ובין לשכות המאה הבלתי מקודשות, ונכנסו מן לשכות העשרים אל לשכות המאה דרך פתח אמה אחת שהיתה בהתחלת הלשכות במזרח (כנ”ל פסוק א’), כן היה גם בחצר שלפני עזרת ישראל ג”כ לשכות שרחבים חמשים אמה כתבנית לשכות המאה, רק שלשכות המאה היה ארכם מאה אמה ולשכות אלה שבחצר החיצונה שלפני עזרת ישראל היה ארכם ורחבם חמשים אמה, והיה ג”כ מהלך עשר אמות הפסק בין הגדר המקודש בין לשכות החמשים, ובהתחלת הגדר במזרח, נכנסו ג”כ דרך פתח אמה אחת אל הלשכות החמשים, כי עקר פתחם היה פתוח לצד צפון כמו לשכת המאה (כנ”ל פסוק ד’), וז”ש וגדר אשר לחוץ לעומת הלשכות, היינו לשכות החמשים אמה שעמדו בחצר החיצונה שנגד עזרת ישראל דרך החצר החיצונה אל פני הלשכות ששם היה הדרך שיצאו מן פתח החצר הפנימי אל החצר החיצונה והגיע אל פתח אמה אחת שהיה בראש הלשכות בקרן דרומית מזרחית (לכן אמר פני הלשכות ר”ל בצד שאצל המזרח שהמזרח נקרא פנים) ארכו חמשים אמה, גדר זה נמשך בארך חמשים אמה מנגד התחלת פני הלשכות עד נגד סופם בצד מערב: 42:8: כי ארך, מפרש כי הלשכות האלה הגם שנדמו ללשכת המאה ברחבם שכולם היה רחבם חמשים אמה בשוה, בכ”ז היה הבדל ביניהם בארכם, כי ארך הלשכות אשר לחצר החיצונה (היינו החצר שעומד נגד עזרת ישראל) היו ארכם רק חמשים אמה, והנה על פני ההיכל ר”ל אבל הלשכות שרחבם חמשים שעמדו בחצר החיצונה שעל פני ההיכל היה ארכם מאה אמה, ואחר שארך הלשכות שנגד עזרת ישראל היה רק חמשים אמה היה הגדר ג”כ רק חמשים אמה: 42:9: ומתחת הלשכות, הנה כבר באר שמי שיצא מעזרת ישראל (דרך האולם) והלך מדרום לצפון אל לשכת הנ’ היה נכנס דרך אמה א’ שהיה פתוח בראש הגדר מזה ובראש לשכת הנ’ מזה ונכנס אל לשכת הנ’, ושם היה כנגדו פתח לשכת חמשים בצד צפון שיצא משם אל החצר החיצונה לפני הרצפה והלשכות שעמדו אצל קיר הצפוני (כמו שהיו ג”כ בחצר החיצונה שלפני הבנין והגזרה (כנ”ל פסוק ד’) ועתה באר שמי שבא ממזרח למערב, שנכנס בשער המזרחי של החצר החיצונה והולך למערב, היה הדרך אל הלשכות האלה מתחת הלשכות, ר”ל מצד מזרח ששם היו במורד ההר (כי ההר הוגבה ועלה בצד מערב) והיה הדרך המביא מהקדים הולך מן מורד ההר שתחת הלשכות, ר”ל מצד מזרח, כשבא להנה מהחצר החיצונה, כי הדרך המביא אל הלשכות מהחצר הפנימי היה ברוחב הגדר (כמ”ש בפ’ ז’) אבל הדרך ממזרח מהחצר החיצונה היה מן החצר שהיה מתחת ללשת החמשים משם עלה ממזרח למערב עד שהגיע אל דרך העשר אמות שהיו בין הגדר ובין לשכת החמשים ובדרך זה עלה למערב: 42:10: ברחב גדר החצר דרך הקדים, ר”ל ובכל זה לא היה אפשר שיגיע בלכתו מן המזרח אל המערב רק ברוחב גדר החצר, וזה יתבאר לך אם תזכור מה שכתבתי בפסוק א’ שהחלל שהיה מן קיר החצר החיצוני עד קיר החצר הפנימי שנגד האולם וההיכל היה קי”ג אמה, והיה עודף י”ג אמה על חלל החצר החיצונה שנגד עזרת ישראל, כי הקיר של עזרת ישראל היה בולט י”ג אמה לתוך החצר החיצונה יותר מן הקיר של החצר הפנימי שנגד האולם וההיכל עיי”ש, וא”כ העשרים אמה שנתקדשו לפני קיר החצר הפנימי עזרת ישראל, היו משוכים לתוך החצר החיצונה י”ג אמות יותר מן העשרים אמה שנתקדשו נגד הקיר של חצר שפנימי שנגד האולם וההיכל, וכן הדרך עשר אמות ולשכת החמשים שלפניהם היו משוכים אל החצר החיצונה י”ג אמה מן הדרך של עשר אמה ולשכת המאה שלפניהם, בחצר שנגד האולם וההיכל, וא”כ כשהלך בדרך זה של העשר אמות שבין הגדר ובין לשכת החמשים ממזרח למערב והגיע אל סוף החמשים פגע שם בלשכת המאה שסתמו את הדרך, כי לשכת המאה התחילו י”ג אמה לפנים לצד ההיכל והרי נסתם הדרך לפניו ע”י קיר המזרחי של לשכת המאה שסותם צד מערב של הדרך, ולשכת החמשים סותמים צד צפונו, והגדר סותם צד דרומו, ועי”כ היו מוכרחים לפתוח פתח בסוף הגדר שדרך פתח זה יכנס אל הגדר ובצד שני של הגדר המקודש ילך לצד מערב אל הדרך עשר אמות שבין לשכת המאה ובין לשכת העשרים, (ובודאי היה תנאי על מקום פתח זה שלא יהיה מקודש כאמה אחת שיוכל ללכת דרך שם גם מי שאין לו ליכנס למקומות שנתקדשו), וז”ש ברוחב גדר החצר דרך הקדים ר”ל מי שבא מדרך הקדים והולך ממזרח למערב ורוצה לילך מן צד המזרח אל פני הגזרה ואל פני הבנין לצד המערב במקום הלשכות להגיע אל דרך העשרה שהולך בחצר שעל פני הגזרה בין לשכת העשרים ובין לשכת המאה לא היה יכול להגיע לשם ביושר רק בשילך אל דרום אל הפתח שהיה בסוף החמישים אמה ברוחב גדר החצר אצל כותל לשכת המאה שלשם נסתיים הגדר ושם היה פתח פתוח ונכנס אל תוך הגדר ומשם הגיע אל פני הגזרה והבנין בין הלשכות: 42:11: ודרך, ויען שעדן לא שמענו שגם בין לשכת החמשים ובין הגדר היה ג”כ דרך עשר אמות שדרך שם הלך ממזרח למערב, לכן אמר שהיה דרך לפניהם היינו לפני לשכות החמשים כמראה הלשכות אשר דרך הצפון, כמו הדרך שהיה בין לשכת המאה ובין לשכת הכ’ ששם נקרא הדרך בשם דרך הצפון, כי היה בצפון של לשכת העשרים שהם שם עקר כי היו קודש, כי אחר שלשכות הנ’ נדמו בכל דבר אל לשכת המאה נדמו גם בהדרך שלפניהם שהיו רחבם עשר אמות, ולא היה הבדל ביניהם רק מה שכארכן כן רחבם שהיו ארכם חמשים כרחבם, מה שלשכת המאה היה ארכם כפל מרחבם, אבל ביתר הדברים נדמו בכל מוצאיהן שגם ללשכת החמשים היה דרך אמה אחת בראש המזרח נגד דרך אמה של הגדר לצאת משם אל דרך העשר אמות שבינתים, וכמשפטיהם שהיו תבניתם והלכתם שוה שהיו חול וכפתחיהם שגם הם היו עקר פתחם בצד צפון כמו לשכת המאה, כנ”ל (פסוק ד’): 42:12: וכפתחי הלשכות, ר”ל וכל מה שהיה בצד צפון של החצר החיצונה (כי כל מה שראה עד הנה היה בצד צפון), כן היה בצד דרום, הן הלשכות הנזכר עד הנה, והן הפתחים שלהם, שגם בצד דרום היה פתח בראש דרך, שמי שיצא מן העזרה ולחוץ לצד דרום, יצא מן העזרה אל הגדר ושם היה פתח בראש הדרך, הוא פתח אמה אחת שנכנס דרך שם אל לשכת החמשים כנ”ל (פסוק ז’), ובו היה הולך מצפון לדרום, וכן היה דרך בפני הגדרת הגינה, לצד מערב בכלות הגדר היה שם פתח שיכנס אל הגדר לההולך בדרך שלפני הלשכה ממזרח למערב כנ”ל פסוק הקודם, וז”ש דרך הקדים בבואן, שזה היה למי שבא ממזרח למערב ורוצה לילך בדרך העשר אמות שלפני הגדר אל דרך העשר אמות שלפני לשכת העשרים שבצד מערב כנ”ל: 42:13: ויאמר אלי הודיע לו מה ישמשו הלשכות הכ’ אשר נתקדשו בקדושת עזרה, א”ל שלשכות הצפון ולשכות הדרום אשר אל פני הגזרה היינו לשכות העשרים שפתחן אל הגזרה, לאפוקי הלשכות המאה ולשכות הנ’ שהם חול, הנה לשכות הקדש אשר יאכלו שם הכהנים שנתקדשו לאכילת קדשי קדשים, אשר קרובים לה’ כי יבואר (לקמן סי’ מ”ד) שרק הכהנים מבני צדוק שלא עבדו ע”ז יהיו כשרים לעבודה וכן רק הם לבדם יאכלו הקדשים שכל מי שאינו ראוי לעבוד אינו ראוי לאכול חוץ מבע”מ (כמ”ש הרמב”ם פ”י מה’ מעה”ק ה”ב) וז”ש רק הקרובים לה’ יאכלו קה”ק, וכן שם יניחו קה”ק שהם עולה ושלמי צבור וכן מנחה וחטאת ואשם שהם ג”כ קה”ק: 42:14: בבאם, וכן ישמשו הלשכות האלה לענין ביאת הכהנים וצאתם, ומפרש כדי שלא יצאו תיכף מן הקדש שהוא החצר הפנימית אל החצר החיצונה, לכן עשו הלשכות אמצעי ביניהם ששם יניחו בגדיהם וילבשו בגדי חול ויקרבו אל המקומות המיוחדים להעם, דהיינו חוץ ממקום המקודש, ומובן שכן בבואם ילבשו שם את הבגדים שהניחו שם בצאתם: 42:15: וכלה, אחר שכלה מדות הבית הפנימי, הוציאני דרך הגדר הנזכר (פסוק ז’, י”ב) דרך שער המזרחי אל החומה שסביב הר הבית, ומדד את החומה סביב ר”ל שמדדה מבחוץ: 42:16: מדד רוח הקדים, התחיל למדוד רוח מזרח ששם עמד, ומדד מן הדרום אל הצפון: 42:17: מדד אח”כ מדד רוח צפונית ממזרח למערב: 42:18: את רוח הדרום מדד, כי היה לו למדוד רוח מערב, והוא עבר רוח מערב בלא מדידה רק את רוח הדרום מדד, ומזה נראה כי כמו שבחומה של עזרת נשים הי’ רוח צפונית ודרומית ומזרחית שוים בשעריהם ובניני התאים והאולמות, ורוח מערב משונה מהם, וע”כ לא נזכר מדידת חומה מערבית של עזרת נשים, כן בהר הבית היה רוח מערב משונה בשעריו ובניניו, והנביא כשמדד מדד גם יתר עניני החומה ההוא הגם שלא זכר רק האורך, ולכן עבר צד מערב ומדד רוח דרום, לראות אם שוה בכל משפטיו לרוח צפון, וכשגמר מדידת רוח דרום, אז: 42:19: סביב אל רוח הים, ר”ל לא חזר לאחוריו מדרום למערב, רק סבב רוח מזרחית וצפונית עד שבא שנית למערב, ומדד רוח מערב מצפון לדרום: 42:20: לארבע רוחות מדדו, שהחומה סבבה כל הד’ רוחות והיה האורך חמש מאות קנים שהם ג’ אלפים אמה, ולפ”ז נמצא בו ל”ו רצועות של ת”ק על ת”ק של מדת הר הבית הראשון, והיה בו ת”ק על ת”ק לישראל, ול”ה פעמים ת”ק על ת”ק לשבעים אומות לשני אומות ת”ק על ת”ק, וישראל בן הבכור יקחו פי שנים להם לבדם ת”ק על ת”ק:

דמויות

• יחזקאל (הנביא)

מיקום

• ירושלים

אפיונים

• אפיון - נבואה וחלום | ה׳ נוטל יחזקאל בחזון ל”הר גבוה מאוד” ואיש-נחושת מודד את המקדש העתידי
• אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | “הגד את בית ישראל את הבית הזה” — שליחות חדשה: לא תוכחה אלא תיאור הגאולה

הערות

מילה נדירה: וְ/שֶׁמַע (Strong’s H8087) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: נחמיה,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?

מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?

מילה נדירה: יָדִיחוּ (Strong’s H1740) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: ישעיהו,ירמיהו,יחזקאל,דברי הימים ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?

“שם שם ה׳” (מח:לה): שם העיר בסוף הספר הוא “ה׳ שמה”. ה׳ שהיה “בגלות עמנו” חוזר. חזון המקדש ארוך ומפורט ביותר — 13 פרקים (מ-מח) — כנגד חורבן שנדרש לו תיקון מפורט. לפי רמב”ן: מקדש זה יבנה בעתיד; כל הפרטים יש בהם עניין ממשי שיתברר לנו אז.

ניווט

• קודם: יח_038_001 - מלחמת גוג ומגוג
• אחרי: יח_043_001 - כבוד ה’ שב למקדש