משה מודיע על עבודת המשכן
פסוקים
וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃
שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהֹוָ֑ה כׇּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃
לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ {פ}
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃
וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃
וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃
וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃
וְכׇל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהֹוָֽה׃
אֶ֨ת־הַמִּשְׁכָּ֔ן אֶֽת־אׇהֳל֖וֹ וְאֶת־מִכְסֵ֑הוּ אֶת־קְרָסָיו֙ וְאֶת־קְרָשָׁ֔יו אֶת־בְּרִיחָ֕ו אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנָֽיו׃
אֶת־הָאָרֹ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו אֶת־הַכַּפֹּ֑רֶת וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃
אֶת־הַשֻּׁלְחָ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃
וְאֶת־מְנֹרַ֧ת הַמָּא֛וֹר וְאֶת־כֵּלֶ֖יהָ וְאֶת־נֵרֹתֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃
וְאֶת־מִזְבַּ֤ח הַקְּטֹ֙רֶת֙ וְאֶת־בַּדָּ֔יו וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לְפֶ֥תַח הַמִּשְׁכָּֽן׃
אֵ֣ת ׀ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֗ה וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃
אֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶחָצֵ֔ר אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃
אֶת־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר וְאֶת־מֵיתְרֵיהֶֽם׃
אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃
דמויות
מיקום
מפרשים
רש”י
35:1 — ויקהל משה: לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשֶׁיָּרַד מִן הָהָר, וְהוּא לְשׁוֹן הִפְעִיל, שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵף אֲנָשִׁים בְּיָּדַיִם, אֶלָּא הֵן נֶאֱסָפִין עַל פִּי דִּבּוּרוֹ, וְתַרְגּוּמוֹ וְאַכְנֵישׁ: 35:2 — ששת ימים: הִקְדִּים לָהֶם אַזְהָרַת שַׁבָּת לְצִוּוּי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת (מכילתא): 35:3 — לא תבערו אש: יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים הַבְעָרָה לְלָאו יָצָאת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְחַלֵּק יָצָאת (שבת ע’): 35:4 — זה הדבר אשר צוה ה’: לִי לאמר לָכֶם: 35:5 — נדיב לבו: עַל שֵׁם שֶׁלִּבּוֹ נוֹדְבוֹ, קָרוּי נְדִיב לֵב. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן וּמְלַאכְתּוֹ בִּמְקוֹם צַוָּאתָן: 35:11 — את המשכן: יְרִיעוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת הַנִּרְאוֹת בְּתוֹכוֹ קְרוּיִים מִשְׁכָּן: 35:11 — את אהלו: הִיא אֹהֶל יְרִיעוֹת עִזִּים, הֶעָשׂוּי לְגַג: 35:11 — ואת מכסהו: מִכְסֵה עוֹרוֹת אֵילִים וְהַתְּחָשִׁים: 35:12 — ואת פרכת המסך: פָּרֹכֶת הַמְּחִיצָה; כָּל דָּבָר הַמֵּגֵן, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִכְּנֶגֶד, קָרוּי מָסָךְ וּסְכָךְ, וְכֵן סַכְתָּ בַעֲדוֹ (איוב א’), הִנְנִי סָךְ אֶת דַּרְכֵּךְ (הושע ב’): 35:13 — לחם הפנים: כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ לוֹ פָּנִים לְכָאן וּלְכָאן, שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּמִין תֵּבָה פְרוּצָה: 35:14 — ואת כליה: מֶלְקָחַיִם וּמַחְתּוֹת: 35:14 — נרתיה: לוצי”יש בְּלַעַז, בָּזִיכִים שֶׁהַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילוֹת נְתוּנִין בָּהֶן: 35:14 — ואת שמן המאור: אַף הוּא צָרִיךְ חַכְמֵי לֵב, שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה מִשְּׁאָר שְׁמָנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת (דף פ”ו), מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת, וְהוּא כָּתִית וְזַךְ: 35:15 — מסך הפתח: וִילוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַמִּזְרָח, שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם קְרָשִׁים וְלֹא יְרִיעוֹת: 35:17 — את עמדיו ואת אדניה: הֲרֵי חָצֵר קָרוּי כָּאן לְשׁוֹן זָכָר וּלְשׁוֹן נְקֵבָה, וְכֵן דְּבָרִים הַרְבֵּה: 35:17 — ואת מסך שער החצר: וִילוֹן פָּרוּשׂ לְצַד הַמִּזְרָח עֶשְׂרִים אַמָּה אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל רֹחַב הֶחָצֵר – שֶׁהָיָה חֲמִשִּׁים רֹחַב – וּסְתוּמִין הֵימֶנּוּ לְצַד צָפוֹן ט”ו אַמָּה, וְכֵן לַדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף: 35:18 — יתדת: לִתְקֹעַ וְלִקְשׁוֹר בָּהֶם סוֹפֵי הַיְרִיעוֹת בָּאָרֶץ, שֶׁלֹּא יָנוּעוּ בָּרוּחַ: 35:18 — מיתריהם: חֲבָלִים לִקְשֹׁר: 35:19 — בגדי השרד: לְכַסּוֹת הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן, הַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת בִּשְׁעַת סִלּוּק מַסָּעוֹת:
מלבי”ם
35:1 — אלה הדברים אשר צוה ה’ לעשות. יפלא מאד איך אמר שצוה ה’ לעשות הלא הצווי דפה שהוא שלא לעשות מלאכה בשבת ואינה לעשות רק שלא לעשות, ופי’ חז”ל שמ”ש ששת ימים תעשה מלאכה הוא צווי על מלאכת המשכן שיעשה בששת ימי החול, והוא הצווי לעשות, ואמר שהגם שנצטויתי לעשות מלאכת המשכן כל ימות החול בכ”ז יום השביעי קדש ואסור לעשות בו אף מלאכת המשכן שמן הסברא היינו אומרים כמו שעבודה דוחה שבת כן מלאכת המשכן וכליו שהם מכשירי העבודה אם א”א לעשותם בחול, כגון שנטלה קרנו של מזבח או נפגמה סכין של שחיטה בששת מותר לתקנם, קמ”ל שאף מלאכה שצוה ה’ לעשית בששת הימים לא תעשה בשבת: אלה הדברים, כבר פירשתי שר”ל אלה הדברים שצוה ה’ לעשות במשכן בששת הימים לא תעשם בשבת שהם קרוים מלאכה והעושה אותם בשבת יומת, מבואר שכל הדברים שנעשו במשכן בששת הימים קרוים מלאכה וחייב עליהם בשבת, וממ”ש אלה הדברים שכבר בארנו (ויקרא סי’ ג’) שדברים מורה על הדבור הארוך בע”פ מבואר שאז דבר באורך ומסר להם בע”פ פרטי המלאכות שהיו במשכן ושהם אסורים בשבת שהם ל”ט מלאכות, כי גדר שם מלאכה הוא העסק שעוסק בדבר שיש בו אומנות, ושמשנה איזה חומר מן הדברים שבעולם לעשות בו איזה חידוש ותקון, לאפוקי מעשה הדיוט ופעולה שאין משנה בו דבר, כמו טעינת משאות כבדות בביתו או תקיעת שופר ורדיית הפת וכדומה, והוצאה אינה מלאכה באמת רק התורה יחדתו וקראתו בשם מלאכה, כמ”ש איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש, שכיון שלא הוציאו נדבות מבתיהם כי מלאכות אחרות עסקו בם עד שנגמר המשכן, ומבואר בירמיה ובנחמיה איסור הוצאה, אבל יתר המלאכות שהיו במשכן הם מלאכות גמורות והם אבות לכל מיני מלאכות שבעולם שכולם הם תולדות מסתעפות מהם, ובמשכן באר שהיו חושבי מחשבות ועושי מלאכת מחשבת, וע”כ גם במלאכת שבת רק מלאכת מחשבת אסרה תורה, ויש הבדל בין מלאכה סתם ובין מלאכת עבודה כמ”ש בהתו”ה (אמור סימן קפז ובכ”מ) וז”ש רבי להביא ל”מ מלאכות ומובא בשבת (דף ע’), ומ”ש ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב א”א ששת ימים תעבוד התבאר בפרשת תשא (סימן לא): 35:2 — יהיה לכם קדש, במועדים אמר תמיד מקרא קדש יהיה לכם ובשבת אמר תמיד קדש הוא לה’, כי מועדים תלוים בקדוש ב”ד ושבת מקודש בעצמו, לבד שני פעמים אמר אצל שבת קדש הוא לכם, פרשת תשא (סימן לא) ונדרש שם במכלתא למעט פ”נ, ופה שאמר שנית יהיה לכם קדש דרשו חז”ל שמלמד שגם אם אינו קדש לה’ רק חול כי עושים בו מלאכה לצורך העבודה שדוחה שבת, בכ”ז יהיה קדש לכם, ולא תחשבו שכבר הוא מחולל ועומד כמו שאמר דוגמא בפרשת תשא על מחלליה מות יומת כל העושה בו, כבר בארתי בפרשת תשא שעונש מיתה נזכר גבי שבת ג”פ, ודריש במכלתא שם [אחד] על מלאכת היום [ואחד] על מלאכת הלילה, והשלישי שנזכר פה דריש שבא ללמד רק העושה כל המלאכה בו אבל אם מקצת המלאכה נעשה בחברו שהוא יוה”כ פטור: 35:3 — לא תבערו אש וגו’ ביום השבת, מבואר שאין הבערה אסורה אלא ביום השבת לא סמוך לחשכה של שבת, ושבשביעית דכתיב בחריש ובקציר תשבות ופי’ ר”ה (דף ט) שבא לאסור תוס’ שביעית, והוא עפמ”ש בפרשת בהר שבאה השמיטה להשלים שביתת הארץ שאינה שובתת בשבתות ומוציאה פירותיה צוה שתשבות את השבת בשנים, וז”ש ויום השביעי תשבות וא”ת הלא הארץ אינה שובתת, ע”ז אמר בחריש ובקציר תשבות, והוא נסתר לנקבה שהארץ תשבות את השבת ע”י מניעת חריש וקציר, ולמדו לתוספת שביעית שלא יחריש חריש שיועיל אל הקציר, כמ”ש בר”ה (דף ט’), וה”א שה”ה שבשבת לא ידליק הנר בע”ש כי ידלק בשבת, לכן אמר שהאזהרה לא תבערו אש הוא רק ביום השבת לא קודם: בכל מושבותיכם, בא להוציא בהמ”ק שמותר להבעיר המערכה בשבת, ומובא בשבת (דף כ’) דמ”ש אש תמיד תוקד י”ל תמיד אף בטומאה ולא נדע שבת, וממ”ש מושבותיכם בכנוי למד שר”ל בכל משבותיכם אף במושב הבתי דינים, שכתוב בפ’ רוצחים והיו אלה לכם לחקת משפט בכל מושבותכם, ללמד שאין שרפת בת כהן דוחה שבת. ומובא ביבמות (דף ו’ ע”ב) וסנהדרין (דף לה ע”ב) ועיין בפרשת משפטים (סימן נט): לא תבערו אש, הבערה היתה בין ל”ט מלאכות המשכן ולמה הוציא אזהרה זו ביחוד, משיב ר’ יונתן שבא ללמד על הכלל כלו שחייב על כל מלאכה בפ”ע, שאף שנוכל ללמד מ”ש בחריש ובקציר תשבות, והוא ס”ל כר’ ישמעאל בר”ה (דף ט’) שבא על שבת בראשית, נאמר שצריך שיעבור על שתים, ומובא בשבת (דף ע’): ר’ נתן אומר, הרמב”ן הביא מכלתא זו וגרסתו היא ר’ נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למה נאמר, לפי שהוא אומר ויקהל משה שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר להטמין לו את החמין ולעשות מדורה בשבת ת”ל לא תבערו אש בכ”מ ביום השבת, ופי’ שבא הכתוב לאסור בשבת הבערה לצורך אוכל נפש שביו”ט הותר או”נ וה”א שה”ה בשבת, לכן אמר לא תבערו, שרוב תשמישי האש הוא לצורך הנאת האדם, דאף שכבר כתוב את אשר תאפו אפו ונדע לאסור אפיה ובשול נאמר שיתר הענינים שהם הנאת הגוף כגון הדלקת הנר ומדורה להתחמם מותר משום עונג שבת, לכן למד שאסור ופרט ביום השבת ר”ל לאפוקי יו”ט שבו הותר כל זה: 35:5 — קחו מאתכם, חזר להם מ”ש לו בריש תרומה וקחו לי תרומה וכו’ עד ועשו לי מקדש, ואמר יביאה את תרומת ה’ הכינוי עם הפעל כמו ותראהו את הילד, מפני ששם א”ל ג’ תרומות, ופה קצר, ולכן כפל יביאה היינו את התרומה, ופי’ את תרומת ה’, שזה דומה כאמר ג’ פעמים תרומה. ובזהר מפרש שתחלה אמר סתם ויקחו לי תרומה שכולל אף הערב רב ואחר חטא העגל אמר קחו מאתכם: 35:10 — וכל חכם לב בכם. הוא מ”ש לו ה’ בפרשת תשא (ל”א ו’) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר צויתיך, ולא פרט עדיין את שם בצלאל, כי האומנים לא היו הגבאים לקבל הנדבות מיד ישראל, שמ”ש קחו מאתכם היה שיבחרו ממונים לקבל הנדבות, וכן עשו, ואל הגבאים ומשה בראשם הובאו הנדבות וכשנדבו רובם אז יחד שם האומנים ובצלאל בראשם ומסר להם הנדבות כמ”ש (ל”ו ג’) ויקחו מלפני משה את כל התרומה, וכמ”ש (כח ה) והם יקחו את הזהב, ר”ל שיקחוהו מיד משה והגבאים: 35:11 — את המשכן, הם יריעות התחתונות, ואהלו הם יריעות עזים, ומכסהו הוא מכסה העורות, ובזה חזר מ”ש לו (ל”א ז’ י”א) רק שם חשבם בקיצור ומשה האריך יותר בפרשיהם, והוצרך לפרש כל המלאכות שידעו כי המלאכה רבה וצריך נדבה גדולה:
אפיונים
- אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | משה מקהיל את העם ומוסר את ציווי השבת ובניין המשכן
- אפיון - קדושה וטהרה | חזרה על מצוות השבת לפני בניין המשכן — השבת גדולה אף ממלאכת הקודש
הערות
מקור: סדר עולם רבה פרק 5
ניווט
- קודם: שמ_034_001 - לוחות חדשים
- אחרי: שמ_035_020 - נדבות בני ישראל