בחודש השלישי — ישראל בוא למדבר סיני
פסוקים
בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃ וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהֹוָה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ׃ וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהֹוָֽה׃ וַיַּעֲנ֨וּ כׇל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהֹוָֽה׃
דמויות
מיקום
- הר סיני (מקום הפעולה)
אפיונים
- אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | ה’ קורא למשה ומסביר את תנאי הבחירה — “ממלכת כוהנים וגוי קדוש”
- אפיון - ברית עם אלוקים | ישראל מגיע להר סיני כהכנה לכריתת הברית הגדולה
- אפיון - קינה ואבל | בכייה קהילתית — העם/משפחה יוצאים בבכי גדול על אסון
- אפיון - שכינה שוכנת | ה׳ יורד על הר סיני באש — ענן, רעם, ברק, קול שופר — שיא מעמד הר סיני
מפרשים
רש”י
19:1 — ביום הזה: בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ; לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא בַּיּוֹם הַהוּא, מַהוּ בַּיּוֹם הַזֶּה? שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי תוֹרָה חֲדָשִׁים עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נְתָנָם (ברכות ס”ג): 19:2 — ויסעו מרפידים: מַה תָּ”לֹ לַחֲזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְבָר כָּתַב שֶׁבִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ? אֶלָּא לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה (מכילתא): 19:2 — ויחן שם ישראל: כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת: 19:2 — נגד ההר: לְמִזְרָחוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח (שם): 19:3 — ומשה עלה: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְכָל עֲלִיּוֹתָיו בְּהַשְׁכָּמָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר” (שמות ל”ד): 19:3 — כה תאמר: בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה וְכַסֵּדֶר הַזֶּה: 19:3 — לבית יעקב: אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶן בְּלָשׁוֹן רַכָּה (מכילתא): 19:3 — ותגיד לבני ישראל: עֳנָשִׁין וְדִקְדּוּקִים פָּרֵשׁ לַזְּכָרִים, דְּבָרִים הַקָּשִׁין כְּגִידִין (שבת פ”ז): 19:4 — אתם ראיתם: לֹא מַסֹּרֶת הִיא בְיֶדְכֶם, לֹא בִדְבָרִים אֲנִי מְשַׁגֵּר לָכֶם, לֹא בְעֵדִים אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיכֶם, אֶלָּא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, עַל כַּמָּה עֲבֵרוֹת הָיוּ חַיָּבִין לִי קֹדֶם שֶׁנִּזְדַּוְּגוּ לָכֶם וְלֹא נִפְרַעְתִּי מֵהֶם אֶלָּא עַל יֶדְכֶם (מכילתא): 19:4 — ואשא אתכם: זֶה הַיּוֹם שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְרַעְמְסֵס, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִין בְּכָל אֶרֶץ גֹּשֶׁן, וּלְשָׁעָה קַלָּה כְּשֶׁבָּאוּ לִסַּע וְלָצֵאת, נִקְבְּצוּ כֻּלָּם לְרַעְמְסֵס, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם וָאֶשָּׂא כְּמוֹ וָאַסִּיעַ אֶתְכֶם – “וְאַטֵּלִית יָתְכוֹן”, תִּקֵּן אֶת הַדָּבָר דֶּרֶךְ כָּבוֹד לְמַעְלָה: 19:4 — על כנפי נשרים: כַּנֶּשֶׁר הַנּוֹשֵׂא גּוֹזָלָיו עַל כְּנָפָיו, שֶׁכָּל שְׁאָר הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, לְפִי שֶׁמִּתְיָרְאִין מֵעוֹף אַחֵר שֶׁפּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם, אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מִן הָאָדָם שֶׁמָּא יִזְרֹק בּוֹ חֵץ, לְפִי שֶׁאֵין עוֹף פּוֹרֵחַ עַל גַּבָּיו, לְכָךְ נוֹתְנוֹ עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר מוּטָב יִכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בִּבְנִי, אַף אֲנִי עָשִׂיתִי כֵן: “וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וְגוֹ’, וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וְגוֹ’” (שמות י”ד), וְהָיוּ מִצְרַיִם זוֹרְקִים חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת וְהֶעָנָן מְקַבְּלָם: 19:4 — ואבא אתכם אלי: כְּתַרְגּוּמוֹ: 19:5 — ועתה: אִם עַתָּה תְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם, יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (מכילתא): 19:5 — ושמרתם את בריתי: שֶׁאֶכְרֹת עִמָּכֶם עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה: 19:5 — סגלה: אוֹצָר חָבִיב, כְּמוֹ “וּסְגֻלַּת מְלָכִים” (קהלת ב’) – כְּלֵי יְקָר וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהַמְּלָכִים גּוֹנְזִים אוֹתָם, כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ לִי סְגֻלָּה מִשְּׁאָר אֻמּוֹת; וְלֹא תֹאמְרוּ אַתֶּם לְבַדְּכֶם שֶׁלִּי וְאֵין לִי אֲחֵרִים עִמָּכֶם וּמַה יֵּשׁ לִי עוֹד שֶׁתְּהֵא חִבַּתְכֶם נִכֶּרֶת: 19:5 — כי לי כל הארץ: וְהֵם בְּעֵינַי וּלְפָנַי לִכְלוּם: 19:6 — ואתם תהיו לי ממלכת כהנים: שָׂרִים, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר “וּבְנֵי דָּוִד כֹּהֲנִים” (שמואל ב ח’): 19:6 — אלה הדברים: לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר (מכילתא): 19:8 — וישב משה את דברי העם וגו’: בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, שֶׁהֲרֵי בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה; וְכִי צָרִיךְ הָיָה מֹשֶׁה לְהָשִׁיב? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר הוֹאִיל וְיוֹדֵעַ מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי אֵינִי צָרִיךְ לְהָשִׁיב (שבת פ”ז):
מלבי”ם
19:1 — שאלות: למה כפל באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני, וכפל ויחנו ויחן, והלא מתחלה קראו ואח”כ עלה אל האלהים, ומהו הכפל כה תאמר ותגיד, וסיים אלה הדברים אשר תדבר, ולמה כפל וישב משה את דברי העם ויגד משה את דברי העם: בחדש השלישי לצאת ב”י מארץ מצרים. תחלה בא לבאר שאז הגיע עת הכושר אל מעמד הנבחר ולא היה אפשר שיהיה קודם לכן, שההכנה האחת לזה היה צאת בני ישראל מארץ מצרים, כי מתן תורה לא היה אפשר שיהיה ליחידים רק לעם נברא ששים רבוא שהוכנו לזה לעלות בהר ה’ ולקל תורתו, ועד עתה היה הסגולה ולב האדם רק ביחידים שעמדו בכל דור, והגם שניתן להם איזה מצות היה זה רק להשלים א”ע ואת ב”ב המעטים, ומה שקרא אברם בשם ה’, לא היה בתורת נביא לתת תורה ודת כולל רק בתורת מורה ומלמד ומוכיח וכמ”ש הרי”א, כי להנתן תורה היה צריך שימצא גוי קדוש כולם ראוים אל הענין האלהי, כמו שהיו בישראל ששים רבוא שכולל כל הפרצופים וכל הדעות, כמ”ש הרואה ששים רבוא מברך אומר ברוך חכם הרזים שאין דעותיהם שוות זל”ז, וזה לא היה עד עתה, כי גם אחר אשר פרו ורבו במצרים והיה כמספר הזה, היה צריך שיזדכך חמרם ויכנע ע”י קושי השעבוד כהתוך כסף בתוך כור הברזל בזמן הקצוב מאת החכמה העליונה שלא נשלם עד עתה, וגם אחר שיצאו ממצרים לא היו ראוים לזה עד שיזדככו מטומאת מצרים שזה היה ע”י המסעות שנסעו וראו מעשה ה’ ונפלאותיו והוכן נפשם אל האמונה, כי בכל מסע נתנסו בנסיון חדש ויצאו מטומאת מצרים אל מדרגה יותר נעלה בקדש, וכמו שפרשתי בארצות השלום דרוש ב’ בפסוק אלה מסעי ב”י אשר יצאו מארץ מצרים, ועד עתה נסעו עשר מסעות עד שמדבר סיני היה המסע האחד עשר, שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה, וכבר פי’ חז”ל שלא נתנה להם התורה תיכף בצאתם שעד עתה לא נתרפאו מתחלואי מצרים הגופניים והנפשיים, ובכ”ז לא רצה לעכב מ”ת עד בואם לארץ ישראל, כי היה צריך שיהיה סמוך ליצ”מ שעוד לא נמחק מנפשם הרושם שקבלה מן הנפלאות שעשה להם במצרים ועל הים וכמ”ש הרי”א בארך, ואמרו חז”ל בשבת פתח האי גלילאה בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעמא תליתאי על ידי תליתאי ביומא תליתאי בירחא תליתאי, כי הקדושה עולה בג’ מדרגות כמ”ש קדוש קדוש קדוש, הקדושה התחתונה היא על ארעא, שיתקדש החומר והארציית, והקדושה האמצעית הוא בשמי מרומא שתתקדש הנשמה בת שמים המושלת על החומר, והקדושה הגבוה היא קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שהוא הנצחיית שלקח הקב”ה לעצמו כמ”ש במדרש פ’ קדושים משל למלך שהיו לו ג’ עטרות נתן שתים בראש בניו ואחת נטל לעצמו, ולא יזכו לקדושה השלישית רק א’ בדור, והצדיקים לעת”ל כמ”ש עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כמ”ש במק”א, וכן בתורה נמצאו ג’ קדושות כמ”ש חז”ל הלוחות ארכן ששה טפחים שתים בידו של משה ושתים בידו של הקב”ה ושתים מפסיקות בין יד ליד ומשה נטלן בזרוע, ר”ל שפשטי התורה הם השני טפחים שהיו בידו של משה וצפונותיה הנעלמים הם בידו של הקב”ה, ודרכי התורה בטעמיה והלכותיה המסורים בע”פ לחכמי דור דור הם הטפחים האמצעים שנטל משה למסרם לחכמי הדורות, ועז”א דיהיב אוריין תליתאי, ובין עם ה’ נמצאו ג’ מדרגות, המון העם שאין משיגים רק הלבוש החיצון שהם פשטי התורה, והלוים שמשיגים גופי התורה וטעמיה ותורה שבע”פ שהוא הגוף שתחת הלבוש והם היו המורים כמ”ש יורו משפטיך ליעקב, והכהנים הנכנסים בהיכל הקדש ומשיגים נשמת התורה ורוחניותה וסודותיה. וזה עמא תליתאי, ואלה כולם נתנו מרועה אחד ע”י תליתאי, שמשה היה שלישי לבטן וקודם לו נולדו אהרן ומרים שהכינו שתי קדושות הקודמות, וגם משה בעצמו היו לו ג’ מדרגות: א] קודם מראה הסנה שצפה בחכמה ע”י העיון והמחקר, ב] בעת מראה הסנה שהשיג בנבואה באספקלריא שאינה מאירה, ג] אח”ז שנתעלה למדרגה היותר גדולה להשיג באספקלריא המאירה אשר פה אל פה ידבר בו, והוכרח שתנתן התורה בירחא תליתאי שבכל חדש הוכנו אל מדרגה אחת בקדש, וגם ביומא תליתאי ע”י הפרישה ג’ ימים לבא לקדושה המשולשת, לכן אמר בחדש השלישי ביום הזה באו מדבר סיני, כי יום אתמול לא היה הזמן לזה עד שנכנס החדש השלישי, אחר שבאר ההכנה מצד הזמן יבאר ההכנה שהיה מצד המקום, שהר סיני היה המקום המוכן לזה, וע”כ נקרא הר האלהים שהיתה בו קדושה מתיחסת אל הענין שנבחר אליו, וכבר באר הרי”א כמה טעמים למה נבחר המקום הזה דוקא, וע”כ ביום הזה באו מדבר סיני ששם אוה ה’ לתת מימינו אש דת למו: 19:2 — ויסעו מרפידים. ר”ל שגם נסיעתם מרפידים היה ג”כ בו ביום, שעד עתה היו צריכים להיות ברפידים שהוא המסע העשירי, וכבר נזכר כי ברפידים לא היה להם מים וניתן להם מים מן הצור בחורב, כי ברפידים ששם רפו ידיהם מן התורה לא היה מקום מוכן לנס, רק חורב ששם עתידים לשאוב מי התורה ממעיני הישועה היה מוכן לנס המים, ובכל עת חנייתם ברפידים הובילו מים מחורב לרפידים שהיו סמוכים זל”ז, ובכ”ז לא נסעו מרפידים, והגם שמשה תקע אהלו בחורב כי לשם בא יתרו ובודאי גם רבים מישראל ישבו עמו כמ”ש ויעמוד העם על משה, וכן כל שואבי מים באו לשם בתמידות לקחת מים לצמאם, בכ”ז יצדק לאמר שרק ביום הזה באו מדבר סיני, כי ויסעו מרפידים, שעד עתה הגם שרובם באו למדבר סיני לא נסעו מרפידים, כי שם נשארו אהליהם ונשיהם וטפם, רק ביום הזה נסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, כי אז נסע הענן וכל המחנה לא קודם לכן, וגם בבואם למדבר סיני חנו שם שתי פעמים, כי רפידים היה במערב למדבר סיני, ושם היה הצור ששאבו ממנו מים, ותחלה נסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בצד מערב ההר, ומן מערב ההר נסעו למזרחו, שעז”א ויחן שם ישראל נגד ההר שפי’ חז”ל שהיה במזרחו של הר סיני, ועז”א תחלה ויחנו ואח”כ אמר ויחן, שבעוד שהיו במערב ההר לא התאחדו עדיין כאיש אחד, ואחר שבאו למזרח ההר שם התאחדו כאיש אחד כמ”ש חז”ל שזה היה הכנה לקבלת התורה, וגם אמר שחנו נגד ההר כי פתחי הבתים והעירות היו פתוחים תמיד למזרח וכמ”ש בתוספתא דמגלה פ”ג, וא”כ כאן שחנו במזרח ההר עשו הפתחים שיהיו נגד ההר, וא”כ שנו פתחי אהליהם שיהיו לצד מערב מפני כבוד ההר שיחנו נגדו: 19:3 — ומשה עלה. אחר שנשלם ההכנה מצד הזמן ומצד המקום, יספר ההכנה מצד האמצעי אשר עמד בין ה’ ובינם שהוא משה שעלה אל האלהים, וכוון בזה אם כפשוטו שעלה אל ההר [כי מה ונתקשה הראב”ע, שאיך יתכן שתחלה עלה ואח”כ קרא אליו אלהים, אין זה תימה שכבר בארתי (ויקרא סי’ א) שיש הבדל בפעל קרא בין אם נקשר במלת אל ובין אם נקשר בלמ”ד, שקרא שאחריו למ”ד הוא קריאה לבא, אבל קרא שאחריו אל, עומד הקרוא לפני הקורא, והקורא מזמינהו אל הדבור, וא”כ אחר שעלה אל ההר קרא אליו להזמין אותו אל הדבור], ואם עפ”י הצורה, כי כל הנביאים שנבאו באספקלריא שאינה מאירה, לא עלו אל האלהים רק האלהות ירד עליהם, כי לא התפשטו מן החומר והארציות לגמרי, כי נבואתה היתה ע”י כח המדמה שהוא כח גופני, לבד משה שהתפשט מן החומר לגמרי ועלה מן הארץ ונפרד מן הגויה, וזה רמז במ”ש שעלה אל האלהים, כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, יש הבדל ביו אמירה ובין הגדה, שהגדה היא מגיד לו דבר חדש נפלא ממנו ונודע לו ע”י המגיד, וענין שנחוץ לו לדעתו, ואמירה כולל כל מאמר שיאמר לו בפיו, ויש הבדל בין בית יעקב ובין בני ישראל, שכמו שביעקב הורה שם יעקב על שם הלידה ושם ישראל ציין שם המשרה והמעלה, ונקרא בשם זה אחר ששר עם המלאך ויוכל ויצא מן הטבע אל עמן הנסיי, כן בניו ההמונים נקראו בשם יעקב, וגדולי האומה או העם כשהם במעלה עליונה נקראו בשם ישראל, לפ”ז צוהו שיאמר לבית יעקב שהם ההמון דברים קלים פשוטים, ושיגד לבני ישראל שהם גדוליהם וזקניהם דברים גדולים חדשים. והנה כתיב ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, שהם שתי מדרגות: א] מצד הבחירה, אף שלא עבדוהו בעבודה ומעשים, שיבחר ה’ לפעמים באיש מבין יתר האנשים אף שאינו במדרגת עבד ע”י מעשיו, ב] מי שהוא עבד ה’ וראוי לעמוד לפניו מצד עבודתו, וה’ בחר בזרע יעקב מצד הבחירה אף בהמון שנקראו בשם יעקב ולא עבדוהו, שעז”א יעקב אשר בחרתיך, ואח”כ הצטיינו לפניו בעבודה ומע”ט עד שנקראו בשם ישראל ונקראו עבדיו, שעז”א ואתה ישראל עבדי: 19:4 — אתם ראיתם. תחלה באר האמירה שיאמר לבית יעקב שהם ההמון שבם בחר ה’ מצד הבחירה שלא בהשקף על מעשיהם, אתם ראיתם [בראות העין שהוא גדול מכל המופתיס] אשר עשיתי למצרים הגם שמה”ד קטרג הללו עע”ז וכו’, ואשא אתכם על כנפי נשרים כי הייתם משוקעים בתהום טומאת מצרים ונשאתי אתכם מן העמק אל הרום כנשר שנושא את גוזליו לרום שמים במקום שא”א לשום עיט דורס להגיע לשם, ואביא אתכם אלי להיות תחת השגחתי לא תחת הטבע והמערכה: 19:5 — ועתה אם שמוע תשמעו בקולי לקבל את התורה, ושמרתם את בריתי שהוא הברית שכרת ה’ עמם על שמירת התורה והמצות, והייתה לי סגלה מכל העמים, יש הבדל בין עם סגולה ובין עם קדוש, שסגולה היא דבר שחשוב מצד הבחירה דבר שיקר בעיני בעליו מצד החן והיופי וישים אותו באוצר מיוחד כמו סגולת מלכים והמדינות, ונקראו עם סגולה מצד שבחר ה’ בהם אף שאינם עבדי ה’ וגוי קדוש, אבל עם קדוש נקראו בעת יתקדשו ויתרוממו מצד קדושת מעשיהם, כמ”ש (דברים ז’ ו ושם יד ב) כי עם קדוש אתה לה’ אלהיך בך בחר ה’ להיות לו לעם סגלה מכל העמים, שעם קדוש מציין מעלתם מצד קדושת מעשיהם, ועם סגולה מציין מה שבחרם ה’ בלא שום הכנה מצדם, ולכן לבית יעקב שהוא ההמון אמר שיהיו סגולה אף שאינם גוי קדוש, והגם שלי כל הארץ, תהיו אתם הסגולה כמ”ש להיות לו לעם סגלה מכל העמים: 19:6 — ואתם. זה יגיד לבני ישראל הגדולים, אולם אתם בני ישראל [שכנוי הגוף הנוסף על הפעל בא תמיד לדיוק] אתם גדולי האומה וזקניה, לכם אני מצוה שתהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, שהכהנים הם המיוחדים לעבודת ה’ וכן תהיו כהני ה’ עובדים עבודתו, ותהיו גוי קדוש מתקדשים במעשים נפלאים בקדושה יתרה ובקורבה לאלהים, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, ר”ל בדברים האחרונים שיהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש לא תאמר אל בית יעקב רק אל בני ישראל, כי כמו שא”א שכל האילן יהיה פרי, וכל הגוף יהיה לב ומוח, שבהכרח ימצא בהאילן שרשים וקליפה ועץ ועלים שהם טפלים אל הפרי ושומרים את הפרי, וכן ימצא בגוף עצמות ובשר ידים ורגלים שכלם טפלים אל הלב והמות ששם משכן הנפשות, כן ימצאו בהאומה אנשים המונים שהם במדרגת העץ והעלים או הבשר והעצמות, ואנשים אלהיים יחידי סגולה שהם במדרגת הלב והפרי, והבטיח להם שגם בית יעקב ההמונים יהיו סגולה כשישמרו תורת ה’, ושהגדולים שבהם יהיו קדושים וכהני ה’ נעלים מעניני הטבע מושלים על כל המעשים, שעז”א ממלכת כהנים, וזה הגדה מיוחדת חדשה לבני ישראל גדולי האומה: 19:7 — ויבא משה ויקרא לזקני העם, אחר שנצטוה לחלק את העם לשתי מפלגות, ההמון לבד ויחידי סגולה לבד, ואל הזקנים נצטוה צווי מיוחד שצווי של ההמון נכלל בהם, והם העיקר, ע”כ יחד דברו אל הזקנים כי לפניהם שם כל הדברים, מפא”פ לבית יעקב לא הוצרך לשום לפניהם רק מקצת מן הדברים: 19:8 — ויענו כל העם יחדו. אמנם העם שהם ההמון לא רצו בזה שיהיו ביניהם מדרגות חלוקות, כי רצו שיהיה כמו לעת”ל שכולם יהיו במדרגה וגדולה, אם בענין הנבואה כמ”ש ונגלה כבוד ה’ וראו כל בשר יחדו, אם בענין הלמוד כמ”ש ולא ילמדו עוד איש את אחיו לדעת את ה’, אם בענין שיקראו כהני ה’ וגוי קדוש כמ”ש ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה’ תקראו (ישעיהו ס״א:ה׳), וכן רצו שיהיה עתה שכלם יהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש ויהיו כולם שוים, וז”ש ויענו כל העם יחדו, שכבר בארתי בכ”מ ההבדל בין יחד ובין יחדו, שמלת יחדו מורה על השווי שחשבו א”ע כולם שוים, ואמרו כל אשר דבר ה’ נעשה ר”ל גם מה שדבר אל הגדולים ושיהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש נעשה כולנו, באין הבדל, כמ”ש ועמך כלם צדיקים (שם ס), ומבואר ממילא פלפי תשובתם לא רצו שמשה ואהרן וכ”ש הזקנים יהיו אמצעיים בינם ובין ה’, ולא רצו שיקבלו התורה ע”י משה, רק שכלם יתעלו למדרגת הנבואה ויקבלו התורה מה’ בעצמו בלי אמצעי כמ”ש חז”ל שאמרו רצוננו לראות את מלכנו, וזה היה טעות קרח שאמר כי כל העדה כלם גדושים: וישב משה את דברי העם אל ה’, יש הבדל בין וישב משה ובין מ”ש אח”כ ויגד משה את דברי העם אל ה’, כי השבה הוא תשובה ומענה על מה שנשלח, והגדה הוא אם מרד דבר חדש מוסיף על מה שנשלח, כי במ”ש העם כל אשר דבר ה’ נעשה יש תשובה על דברי ה’ שיעשה כמו שמבקש מאתם שישמעו בקולו וישמרו בריתו, שזה קבלו ג”כ עליהם, כי יש בכלל מאתים מנה, אולם יש בזה גם הגדת דבר חדש שרוצים שיהיו כלם ממלכת כהנים וגוי קדוש נביאים וחוזים ולמודי ה’ שע”ז לא נשלח משה אל העם ההמון, ותחלה השיב תשובה על מה שנשלח לאמר שהעם מקבלים את דברי ה’, ולא הזכיר מן הדבר החדש שבקשו, ועז”א וישב משה:
הערות
עדיין לא נכתב