מכת בכורות מתרחשת בחצות הלילה
פסוקים
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַֽיהֹוָה הִכָּה כׇל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה׃ וַיָּקׇם פַּרְעֹה בַּלַּיְלָה הוּא וְכׇל־עֲבָדָיו וְכׇל־מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרַיִם כִּי־אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין־שָׁם מֵת׃
דמויות
- פרעה (בימי משה) — סוף סוף קורא לקהל ומשלח אותם
- משה (בן עמרם) — נושא הבדיקה המדויקת של הצרה
- אהרן (בן עמרם)
מיקום
- מצרים — בכל מקום בו יש בכור
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | מכה זו = העונש על כל אלוקי מצרים
- אפיון - מים וגאולה | רגע של פחד וספל לקום מהלילה
מפרשים
רש”י
12:29 — וה’: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר “וַה’” הוּא וּבֵית דִּינוֹ, שֶׁהַוָּי”ו לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת הוּא, כְּמוֹ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי: 12:29 — הכה כל בכור: אַף שֶׁל אֻמָּה אַחֶרֶת וְהוּא בְמִצְרַיִם (מכילתא): 12:29 — מבכר פרעה: אַף פַּרְעֹה בְּכוֹר הָיָה, וְנִשְׁתַּיֵּר מִן הַבְּכוֹרוֹת, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר “בַּעֲבוּר הַרְאוֹתְךָ אֶת כֹּחִי” (שמות ט’) – בְּיַם סוּף (מכילתא): 12:29 — עד בכור השבי: שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִין לְאֵידָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל; וְעוֹד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִרְאָתֵנוּ הֵבִיאָה הַפֻּרְעָנוּת; וּבְכוֹר הַשִּׁפְחָה בִּכְלָל הָיָה, שֶׁהֲרֵי מָנָה מִן הֶחָשׁוּב שֶׁבְּכֻלָּן עַד הַפָּחוּת, וּבְכוֹר הַשִּׁפְחָה חָשׁוּב מִבְּכוֹר הַשְּׁבִי: 12:30 — ויקם פרעה: מִמִּטָּתוֹ: 12:30 — לילה: וְלֹא כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם (שם): 12:30 — הוא: תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עבדיו, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הוּא מְחַזֵּר עַל בָּתֵּי עֲבָדָיו וּמַעֲמִידָן (שם): 12:30 — כי אין בית אשר אין שם מת: יֵשׁ שָׁם בְּכוֹר, מֵת, אֵין שָׁם בְּכוֹר, גָּדוֹל שֶׁבַּבַּיִת קָרוּי בְּכוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר “אַף אֲנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ” (תהילים פ”ט). דָּבָר אַחֵר, מִצְרִיּוֹת מְזַנּוֹת תַּחַת בַּעְלֵיהֶן וְיוֹלְדוֹת מֵרַוָּקִים פְּנוּיִים, וְהָיוּ לָהֶם בְּכוֹרוֹת הַרְבֵּה, פְּעָמִים חֲמִשָּׁה לְאִשָּׁה אַחַת, כָּל אֶחָד בְּכוֹר לְאָבִיו:
מלבי”ם
12:29 — ויהי בחצי הלילה. יוצרו חלקו התבאר בפי’ הספרא (צו סי’ מד) עפ”י כללי הלשון, וה’ הכה כל בכור דרך הלשון תמיד להקדים את הפעל אל השם, וכשמקדים את השם בא לדייק את השם (אילת השחר פרק יב), והיל”ל ויך ה’ כל בכור ודייק ה’ הכה ה’ בעצמו לא ע”י שליח כמ”ש והכיתי כל בכור אני ה’ (כנ”ל סי’ מ”ה), ומ”ש מבכור פרעה היושב על כסאו היה די שיאמר וה’ הכה כל בכור מהיושב על כסא פרעה עד בכור השבי, אולם רצה ללמדנו שבמצרים לא עלה למלכות מי שאינו בכור, והוא באור למה ישב על כסאו שזה מצד שהוא בכור פרעה, כי רק הבכורות הוקדשו לשבת על כסא המלוכה, ומזה ידעינן שגם פרעה עצמו היה בכור והוא לבדו נשאר מכל הבכורות, ומ”ש עד בכור השבי ולמעלה אמר עד בכור השפחה, משה בדברו אל פרעה הזכיר לו בכור השפחה שזה נוגע להמצריים שהם קנין כספם, לא בכור השבוים שהם זרים ואין נוגע להם בזה, ובהספור הוסיף חדוש שגם בכור השבי מתו שהם פחותים בעיני המצריים מבכור השפחה וזה שלא יאמרו שיראתם הצילה אותם, כי השבויה שהיו מארצות אחרות היו להם ע”ז אחרות, ובכור השפחה מתו שהיו שמחים לאידם של ישראל והיו משעבדים בהם כמ”ש במדרש, ובכור הבהמה מתו כי בכורי הבהמה היו מקודשים לע”ז ושלא יאמרו קשה יראתם: 12:30 — ויקם פרעה מספר: א] שפרעה קם בלילה ודרך מלכים לעמוד בג’ שעות, ב] שקם הוא קודם לעבדיו, והוא הקים אותם, שע”ז מורה מלת הוא הנוסף שהוא היה הקודם בקימה והמעורר את עבדיו, ומ”ש ותהי צעקה ר”ל שהיה באופן שנאמר למעלה והיתה צעקה גדולה אשר כמהו לא נהיתה, ומ”ש אשר אין שם מת, ועל דבר המתחדש ראוי שיאמר אין בית אשר לא היה שם מת, פי’ שבכל בית היה תמיד מת קבור מכבר ואיקונין שלו תלוי בבית, והמתים נלקו ע”י הכלבים שזה רמז במ”ש ולכל ב”י לא יחרץ כלב לשונו הגם שחרצו לשונם על המצריים ועל מתיהם:
הערות
זה הרגע של המצב. בחצי הלילה — בעת החושך העמוק — אלוקים מכה כל בכור מצרים.
ניווט
- קודם: שמ_012_001 - מצוות הפסח
- אחרי: שמ_012_037 - בני ישראל יוצאים