לידת שת
פסוקים
וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃ וַיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - בחירה ודחייה | שת מוחלף בחרן; זרע חדש בחירת אלוקים
- אפיון - יריבות אחים | יריבות קין והבל — הראשון שבמאבקי האחים, ממנו ינבעו כל הדפוסים הבאים
מפרשים
רש”י
4:25 — וידע אדם וְגוֹ’.: בָּא לוֹ לֶמֶךְ אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְקָבַל עַל נָשָׁיו, אָמַר לָהֶם: וְכִי עֲלֵיכֶם לְדַקְדֵּק עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל מָקוֹם? אַתֶּם עֲשׂוּ מִצְוַתְכֶם וְהוּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: קְשֹׁט עַצְמְךָ תְּחִלָּה, וַהֲלֹא פָּרַשְׁתָּ מֵאִשְׁתְּךָ זֶה מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה מִשֶּׁנִּקְנְסָה מִיתָה עַל יָדְךָ: מִיָּד וַיֵּדַע אָדָם וְגוֹמֵר. וּמַהוּ עוֹד, לְלַמֵּד שֶׁנִּתּוֹסְפָה לוֹ תַאֲוָה עַל תַּאֲוָתוֹ (בראשית רבה): 4:26 — אז הוחל.: לְשׁוֹן חֻלִּין, לִקְרֹא אֶת שְׁמוֹת הָאָדָם וְאֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ”ה לַעֲשׂוֹתָן עֲ”זָ וְלִקְרוֹתָן אֱלֹהוּת: 5:1 — זה ספר תולדות אדם.: זוֹ הִיא סְפִירַת תּוֹלְדוֹת אָדָם, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ רַבִּים: 5:1 — ביום ברא וגו’.: מַגִּיד שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הוֹלִיד: 5:3 — שלשים ומאת שנה.: עַד כָּאן פָּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה (בראשית רבה):
מלבי”ם
4:25 — וידע אדם. כ”מ שבא לשון ידיעה על הבעילה בא על הביאה הראשונה, כמו וכל אשה יודעת איש, בתולה איש לא ידעה (לבד מ”ש שמואל א א׳:י״ט וידע אלקנה את חנה אשתו כי נשתנה גופה ונתרפאה והיתה כאשה חדשה), וכן ממ”ש וידע אדם יש ראיה לחז”ל שפירש מאשתו ק”ל שנה עד שכבר נמחק רושמה מידיעתו ושב שנית, ובמדרש שנוסף לו תאוה על תאותו, כונו לישב לשון ידיעה שהיה תאוה חדשה שלא היה לו מקודם. הנה אחר שראה אדם שהלב והסגולה לא ימצא בבניו הקודמים כי הבל נהרג וקין נתקלל ובני קין יצאו לתרבות רעה, ידע את אשתו למען יצא פרי האדם והסגולה, ותלד בן כי לידה זו היה כדרך הנשים לתשעה ירחי לידה ונולד קטן, משא”כ בקודמים לא אמר ותלד בן כי נולד איש גדול כמ”ש קניתי איש, ובן מורה על הקטנות: ותקרא את שמו שת. גם אדם קרא שמו שת כמ”ש ששת מענין כי השתות יהרסון שהוא משתיתו של עולם, והיא קראה ג”כ שמו שת מלשון שימה. כי שת לי אלהים זרע אחר. זרע ממין אחר שיתקיים ויהיה פרי וסגולה כי הקודמים לא נתקיימו, שע”ז אמר תחת הבל כי הרגו קין. ועי”כ שניהם לא נתקיימו שזה נהרג וזה יהרג להבא בעונו: 4:26 — ולשת גם הוא. שעל ידי הבן יולד גם הוא, שהבן הנולד היה דומה לו שהיה גם כן לב וסגולה כמו שאיתא במדרש עמ”ש בדברי הימים אדם שת אנוש עד כאן בצלם ובדמות וכמו שפרשתי בפי’ שם, ונתחדש גם הוא. אז הוחל לקרא בשם ה’. שכבר כתב הרמב”ם (בפ”א מהל’ ע”ג) שבימי אנוש טעו טעות גדול, ואנוש עצמו מן הטועים היה שהיו אומרים שה’ מסר את ההנהגה לכוכבים ומזלות, ושע”כ יש לכבדם ולהשתחוות להם כמו שמכבדים ומשתחווים לשרי צבאות המלך מפני שחלק להם מכבודו, והנה שם הויה ב”ה מורה על מציאותו ושהוא הסבה הראשונה, ויתר שמות כמו שדי ואלהים וכדומה מורה על הנהגתו איך הוא מנהיג את העולמות, שלפי כל הנהגה י”ל שם מיוחד, וע”ז אמר שבימי דור אנוש הוחל לקרא רק בשם הויה ולא קראו בשום שם שמורה על הנהגה אחר שאמרו שמסר את ההנהגה לצבא השמים והחלו לקרא רק בשם הויה לבדו על שהוא הסבה הראשונה, וכן אמרו בב”ר פכ”ג ופ’ כ”ד שאז החלו למרוד בהקב”ה עי”ש: 5:1 — למה ספר שנית שביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. שקרא שמם אדם. שכ”ז כבר נאמר למעלה. מ”ש ויולד בדמותו כצלמו הלא כל אדם מוליד אדם כדמותו. למה ספר בכל הדורות האלה השנים שחי קודם שהוליד ולאחר שהוליד וכפל לכתוב סך כל השנים שחי. שכ”ז מיותר. מ”ש בחנוך שתי פעמים ויתהלך חנוך את האלהים. מה שקרא בשם נח זה ינחמנו והי”ל לקרא מנחם: זה ספר תולדות אדם. עתה יתחיל לספר התולדות של אדם מאדם עד נח איך נשתלשלו זה מזה עד המבול, וכן כל ספורי הדורות שבתורה הם ספור תולדות אדם, וע”כ יש דעה במדרש שמכאן התחלת התורה, שע”ז אמר זה ספר, כי מה שספר מקודם הוא שייך לתולדות השמים והארץ. וגם מעשה קין והבל אינו שייך לתולדות אדם, כי לא נתקיימו, ויאמר הקדמה לזה, ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. שהעשיה מורה על גמר הדבר, וזה לא יתכן באדם, שהאדם הוא בעל בחירה ואינו נעשה ונגמר עד שיהיה צדיק ויעשה מעשים טובים, וכן יפלא מ”ש ויקרא את שמם אדם ביום הבראם, שהאדם לא יקרא שמו בהולדו, כמ”ש שור או כשב או עז כי יולד, ששור בן יומו קרוי שור, כי כמו שנולד כן ישאר באותה מדרגה, משא”כ האדם שהולך ממדרגה למדרגה וביום שנולד אינו עדיין במצב השלמות, אך כבר אמרו עמ”ש נעשה אדם שמה”ש שאלו אם יהיה צדיק או רשע ואמר שיהיה צדיק ולא אמר שיהיה רשע, וזה דייקו ממ”ש נעשה אדם שמורה שהגיד להם שתיכף יהיה שלמותו עמו ויהיה צדיק עשוי ונגמר ואין אופן שירשיע שאל”כ לא יצדק לשון עשיה, אולם איך יהיה זה אמר פה שביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו, שאז נעשה על אופן שיתדמה בכל דרכיו אל האלהים, כי הנפש לא הורכבה אז בגוף בהרכבה מזגית, והגוף ויצרי מעלליו לא יכלו לשלוט על הנפש, שזה נעשה אחר אכילת עה”ד, והיה בריאתו באופן שיהיה צדיק ולא רשע, וע”כ אמר עשה אותו, שהיה עשוי ונגמר בתכלית השלמות: 5:2 — זו”נ. ר”ל שמצד שנברא להיות קיים באיש אמר עשה אותו, ומצד שנברא להיות במין אמר זו”נ בראם ולכן ויקרא את שמם אדם תיכף ביום הבראם, כי היה נגמר והשיג כל השלמות שלו תיכף בהבראו, ולכן נקרא בשם תיכף כמו ששור בן יומו קרוי שור על שאין לו להוסיף עוד שלמות, וכוונת ההקדמה הזאת שאחר שיספר תולדות אדם ואיך נחם ה’ אח”כ כי עשה את האדם בארץ, הלא ישאלו וא”כ למה בראו על אופן זה שהיצה”ר יחטיא אותו וכצל ימיו על ארץ ובהבל בא ובהבל ילך, ע”ז אמר שה’ בראו באופן היותר שלם והאלהים עשה את האדם ישר רק המה בקשו חשבונות רבים: 5:3 — ויחי אדם. ובכל זה כבר הוחל הקלקול לתקן שאדם שב בתשובה ופרש מן האשה ק”ל שנה ועמד בצדקו ואז הוליד את שת בדמותו כצלמו, שגם הוא נברא בצלם ובדמות והיה לב וסגולה, והגם ששאר כל בני אדם היו כקליפות היו כעלים החופפים על הפרי וכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, ולכן קרא שמו שת מלשון יסוד, כי צדיק יסוד עולם:
הערות
ניווט
- קודם: בר_004_017 - תולדות קין
- אחרי: בר_004_026 - לידת אנוש